רש"י על יומא מ״א

1 סתם סיפרא - תורת כהנים רבי יהודה היא הכי קאמר בסנהדרין דף פו. והא בתורת כהנים היא דהא קרא בספר ויקרא כתיב:

2 אין הקינין מתפרשות - איזו לעולה ואיזו לחטאת אלא או בלקיחת בעלים כו' אם כשקנאן אמר זה אני לוקח לעולה ואת זה לחטאת שוב אין הכהן יכול לשנותן בעשייתן ואם שינה פסול ואם כשקנאן לא פירש אף על פי שקרא להם שם לאחר מיכן אין שם חל עליהם ויכול הכהן לשנותן:

3 ולקחה ועשה - ביולדת כתיב ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכן במצורע וגבי זב ועשה הכהן אחד חטאת ואחד עולה אלמא או בשעת לקיחה נקבעין או בשעת עשייתן אבל ביני ביני לא:

4 והא הכא כו' - מדקתני כאן שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם וקא סלקא דעתיה דקידוש השם בשעת קידוש גורל קאמר שאינו לא שעת לקיחה ולא שעת עשייה הכי גרסינן והא הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא וקתני דקבע:

5 מטמא מקדש - הנכנס למקדש טמא והוא בקרבן עולה ויורד עשירות ודלות ודלי דלות האמורה אצל שבועת בטוי ושבועת קול אלה והתם נמי כתיב ויקרא ה׳:א׳ או נפש כי תגע וגו' ואוקמינן לה בשבועות דף ז. בטומאת מקדש וקדשיו שאחר שנטמא נכנס למקדש או אכל קדשים:

6 והעשיר - וצריך להביא בעשירות:

7 ואחר כך - חולק המעות ופירש ואמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו אע"ג שאין קרבן עני עכשיו עליו חובה אלא קרבן עשיר ואין בקרבן עשיר עולה אלא חטאת בהמה כשבא לב"ד יאמרו לו ב"ד קרבן עשיר תביא:

8 מוסיף - מביתו עד דמי בהמה ומביא חובתו בהמה מדמים שקרא להם שם חטאת:

9 ואין מוסיף ומביא - חטאת בהמה מדמי עולתו שאין יכול לשנותן למעות שהפרישן שקרא להן שם עולה ליקח מהן חטאת:

10 והא הכא - דלאחר שהפרישן פירש ואין זו לא לקיחה ולא עשייה:

11 וקתני דקבע - עליהם השם ואין רשאי לשנותן:

12 ותסברא - הך מתרצתא היא והאמר ר"א וכו'. וכיון דאין קרבן עני ראוי לו אפילו בדיעבד היכי קבע ליה שם עולה עלייהו משהעשיר הרי אינו מחויב עולה:

13 אלא מאי אית לך למימר - על כרחך מיבעיא לשבושא ולמימר דהאי ואח"כ דקתני שיבוש הוא אלא הכי מיבעיא ליה למיתני ואמר אלו לחטאת ואלו לעולה ואח"כ העשיר דבשעת שקבען הוה קרבן חזי ליה וכיון דעל כרחך משבשתא היא לרב חסדא נמי הכי תרצה שכבר אמר משעת הפרשה ותני הכא מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו ואמר בשעת הפרשה אלו לחטאת ואלו לעולה ואח"כ העשיר מוסיף ומביא דהפרשה במעות כשעת לקיחת העופות:

14 ולרבי חגא - דאמר מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני יצא ומשום הא לא משתבש ומתרצתא היא וכיון דחזי ליה האי קרבן בדיעבד מצי למיתני דקבע:

15 מאי איכא למימר - והא הכא לאו בשעת לקיחה ולאו שעת עשייה הוא וקבע ליה:

16 לא תימא ואחר כך אמר אלא ואח"כ לקח ואמר - זו לחטאת וזו לעולה דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי שכחה ומיחלף להו בין ואחר כך לקח לואחר כך אמר:

17 ופרכינן לקח - אם כן מוסיף ומביא חובתו בהמה מדמי חטאתו מאי ניהו הרי אינו מעות שכבר לקח העוף:

18 דפריק ליה - ומוציאו לחולין ומוסיף מביתו וקונה מן המעות בהמה:

19 והא אין פדיון לעוף - דהכי תנן במסכת מנחות דף ק: אבל העופות והלבונה והכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בבהמה:

20 כגון שלקח פרידה אחת - גוזל אחד לקח מן הצבורין דמעות והכי קאמר תנא אי עולה זבן הני מעות דקיימי חטאת נינהו ומוסיף עליהן ומביא חובתו והאי עולה דזבן אזלא לנדבה:

21 אי חטאת זבן - הוקבעו מעות צבור השני לעולה על ידי לקיחה זו ואין מוסיף עליהן ומביא מהן חובתו אלא מביא מן המעות עולת נדבה והחטאת שלקח תמות ומביתו יביא מעות ויקח בהמה:

22 שאני מצורע - דכתיב ויקרא י״ד:ב׳ זאת תהיה תורת המצורע ולא אחרת:

23 רישא נמי - עני שהביא קרבן עשיר:

24 התם הא רבי רחמנא - תורה אחת לכל המצורעין כולן יוצאין בקרבן עשיר:

25 והתניא - בניחותא:

26 ונילף מינה - לטמא מקדש:

27 ואם דל הוא - מיעוט הוא מצורע הוא דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא אבל שאר חייבי קרבן עולה ויורד לא:

28 מתני' כנגד בית שילוחו - כנגד שער שהוציאוהו בו:

29 ולנשחט - מפרש בגמרא:

30 גמ' אקשירה קאי - דקושר לו לשון כנגד צוארו:

31 או אהעמדה קאי - והכי קאמר ואת שעיר החטאת העומד לשחיטה מעמיד כנגד מקום בית שחיטתו:

32 שפיר - דתו לא מערבי אהדדי שזה קשור בראשו וזה בצוארו ולא באחרים שאלו קשור עליהן לשון ושל אחרים אינו קשור:

33 אלא אי אמרת - ולנשחט אהעמדה הוא דקאי ומשום דקשירת שעיר המשתלח לחודיה קאמר שלא יתערבו זה בזה ולא באחרים בשלמא במשתלח לא מיערב שעיר הפנימי דהאי קשיר ביה והאי לא קשיר ביה אלא באחריני אמאי לא מיערב שעיר הפנימי הא שעיר פנימי ואחרים אין לשון קשור עליהם:

34 שתי לשונות שמעתי - על שתי לשונות של זהורית שמעתי חילוק ביניהם אחת של פרה אדומה שכתוב בה במדבר י״ט:ו׳ ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

35 אחת צריכה שיעור - ושיעורה מפרש לקמן:

36 ואחת אין צריכה שיעור - שכשירה בכל שהוא:

37 דבעי חלוקה - כדתנן לקמן יומא דף סז. מה היה עושה המשלח את השעיר חולק לשון זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו:

38 בעי כובד - שתהא כבידה ותפול לתוך עומק האור כדכתיב שם אל תוך שרפת הפרה:

39 תנאי היא - לקמן בשמעתין:

40 כיצד הוא עושה - במסכת פרה פ"ג משנה יא תנן לה:

41 כורכן - לעץ ארז ואזוב:

42 בשירי הלשון - מדקתני שירי מכלל דאיכא תו:

43 בזנב הלשון - סרוקה במסרק ונעשית קצרה לראש האחד כמין זנב:

44 שקלטתן שלהבת - ולא נפלו לתוך שריפת הפרה אלא נתהבהבו באויר:

45 ומקדש - כלומר ונותן שם. כל מעשה פרה קרי לה קידוש:

46 בקולחת - אש שיש עליה עמוד שלהבת זקוף למעלה כקלח של עשב גבוה צריך להביא אחר והא דאמר רבי חנין כשירה בנכפפת אש ששלהבת נמוכה וכפופה וסמוכה לגחלתה וקרינן ביה אל תוך:

47 שיהיו כולן באגודה אחת - דבעינן שיהו נלקחין בבת אחת דכתיב ולקח עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

48 ואחת של מצורע - דכתיב ביה נמי ושני תולעת ואזוב:

49 ואין לי לפרש - ואיני יודע לפרש איזו גדולה ואיזו קטנה ואיזו בינונית: