רש"י על יומא כ״ז

1 גמ' האי מבעיא ליה לגופיה - דניבעי כהן מיעוטא מנא לן להפשט וניתוח:

2 דהוה מסבר ליה לבריה - הא דחזקיה והכי מסבר ליה ניהליה דתניא בתורת כהנים ושחט שחיטה בזר כשירה:

3 וכי מאין באת - לישנא דמתני' הוא וכי מאין באת לומר פסולה שנזקקת להביא מקרא להכשירה:

4 מכלל שנאמר כו' - ומתוך אותו כלל הייתי בא לפסול:

5 תלמוד לומר ושחט והקריבו הכהנים - ומדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל דושחט אבעלים קאי וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר עכ"ל משנה ומינה הוה מסבר אביי לבריה הא דחזקיה הכי:

6 מכדי - למדנו כאן דמקבלה ואילך מצות כהונה והך נתינת אש בתר קבלה כתיבה למה לי למכתב בה כהונה:

7 למעוטי הפשט וניתוח - דלא כתיב בה כהן ותילף מהכא דדוקא כתיב קרא ואי לא ונתנו הוה אמינא האי דלא כתיב כהן בהפשט וניתוח משום דלא אצטריך הוא דגלי ליה דבעי כהונה מקבלה ואילך:

8 דלא מעכבא כפרה - דאין כפרה אלא בדם:

9 אלא מהכא וערכו בני אהרן הכהנים - הרי למדנו מקבלה שאין צריך כהונה אלא למעוטי הפשט וניתוח:

10 אימא למעוטי סידור שני גזירי עצים - דבין הערבים דלא כתיב בהו הכהנים אבל בצפרא בהדיא כתיב ובער עליה הכהן:

11 לא סלקא דעתך - דלא ניבעי סידור גזירין כהונה מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים מכלל דסידורן בעי כהן:

12 הולכת עצים לא בעי כהונה - דהאי כהן דכתיב בהולכת אברים על כרחך למעוטי הולכה אחרת בעי דאי לגופיה לא איצטריך דהא אשמעינן מקבלה ואילך מצות כהונה:

13 וערכו למה לי - דכתיב בהן כהונה:

14 למעוטי הפשט וניתוח - וכהונה דונתנו לגופיה כדאמרינן דלא תימא כיון דלא מיעכבא כפרה לא תיבעי כהונה ומדגלי בה דבעיא כהונה לא איצטריך למיהדר למיכתב כהונה בהערכת נתחין ואע"ג דלא מיעכבא ועל כרחך למעוטי כתבי':

15 שטעון ששה - הבשר בחמשה והקרבים באחד:

16 וניחא ליה - הדר משני ליה הכי על העצים אשר על האש קרא יתירא הוא דהכתיב ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים למה לי תו על העצים אשר על האש וגו' למידרש ביה דהני ו' כהנים הוצרכו לדבר שנאמר בו אש ועצים ומזבח ואיזהו דבר שהזקקתי לכם למערכה לסדר עצים ואש למזבח בשבילו:

17 הוי אומר זה טלה - תמיד של שחר הזקיקך הכתוב בו למערכת עצים חדשה בכל בקר ואש על המזבח תוקד בו והך מוקדה סידור המערכה היא כדתניא לקמן בפ"ג ובער עליה הכהן עצים בבקר וערך עליה העולה ואמר מר העולה עולה ראשונה אבל שאר קרבנות לא הוזקקו לחידוש מערכה והנך עצים ואש דכתיבי בבן בקר לאו לאצרוכי סידרי עצמו אלא משום דעדיין לא נאמרה פרשת סידור המערכה הכתובה בצו את אהרן וכאן התחיל לדבר בצרכי עולה והוצרך לומר האיך תינתן כתב לן כאן ונתנו אש וערכו עצים דאסידור מערכה דשחרית קאי:

18 חייב - מיתה:

19 פורקה - הזר אין צריך כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו:

20 והרי אברים ופדרים - הקטר חלבים שהוא כל הלילה ושווינהו לעיל יומא כד. מארבע עבודות שהזר חייב עליהן מיתה:

21 והרי תרומת הדשן - דכתיב כהונה:

22 אלא קשיא - וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה שפסולה בזר:

23 ועבודת יום היא - דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:

24 אלא מעתה - דחשיבא כולי האי שהיא עבודת יום וזר חייב עליה:

25 למימרא דעבודת יום בעי פייס - מדאתקיף רבא אלא מעתה תבעי פייס מכלל הך עבודה היא בעיא:

26 והא אנן לא תנן - שיהא סידור שני גזירין עבודת יום:

27 אם הגיע זמן השחיטה - אם האיר המזרח ועת לשחוט את התמידין שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב ויקרא יט ביום זבחכם:

28 דלית ליה תקנתא - אם נשחט בלילה:

29 דאית ליה תקנתא - אם סידרן בלילה פורקן וחוזר וסודרן ביום לכך לא הטריחו לעלות לגג ולראות אם הגיע שאותו הטורח לא הטריחו אלא שבפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד כדקתני לה בפ"ג דף כח. אבל סידר גזירין סידורו בקרקע עזרה משהאיר המזרח ואם טעה במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר:

30 שיש אחריה - סידור עבודה סידור שני גזירין ופסולה בזר להתחייב מיתה: