רש"י על יומא כ״ו

1 למאי אתא - הא אף הם בכלל הנתחים דבשלמא הראש דרשינן ליה בשחיטת חולין דף כז. דאיצטריך לפי שנאמר והפשיט וערכו אין לי בכלל עריכה אלא נתחים שהן בכלל הפשט מניין לרבות הראש שכבר הותז בשחיטה ולא היה בשעת הפשט ת"ל את הראש אלא פדר בכלל המופשטים הוא ולמאי כתבי':

2 דרך כבוד - לפי שבית השחיטה מלוכלך בדם הראש:

3 מתני' חדשים לקטורת - מי שלא זכה לקטורת מימיו ובגמ' מפרש מאי שנא חדשים וכך היו מכריזין קול בעזרה:

4 גמ' מפני שמעשרת - לפיכך לא היו מניחין אותו לשנות:

5 והא כתיב וכליל על מזבחך - בההוא קרא גופיה:

6 הא לא שכיחא - ומסתברא דכי כתיב עושר אדלא שכיחא דאם לא כן נמצאו הכל עשירים:

7 דמורי - שמורה הוראות בישראל:

8 אליבא דהילכתא - להורות כדת וכהלכה:

9 שזכה בו שחרית - איש איש שזכה בעבודה:

10 כי תניא ההיא בקטרת - לפי שלא שנה אדם בה:

11 הואיל ומשמרות מתחדשות - ומשמר שעבד שחרית אינו עובד בין הערבים:

12 ולמאי דסליק אדעתין - שהיו מפייסין בין הערבים נפישי להו פייסות:

13 כולהו מצפרא - ושם מפייסין מי יזכה לשל שחרית ומי לשל בין הערבים:

14 הוא מעלה לגבי המזבח - אותו איש שזכה בו להוליכו לכבש חוזר ומעלהו לאחר זמן למזבח וכשהיו מוליכין אותו מניחין אותו מחציו של כבש למטה כדי שלא יצטרך להוליכו כל הכבש והולך ועולה בכבש וכשמגיע למקום שהאיברים שם נוטלן והכי תנן במסכת שקלים דף יג. איברי תמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח:

15 לאו אורח ארעא - למיתחזי כמאן דטריח ליה מילתא:

16 לא ר"א בן יעקב אית ליה דר' יהודה - דאמר לא היה פייס למחתה ונותן ראב"י פייס למחתה תחת פייס מן הכבש ולמזבח:

17 מתני' תמיד קרב - משעת הולכת איברים ואילך קא חשיב:

18 עצמו - בכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר"א בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות מכבש למזבח:

19 בחג - שצריך שני נסכין אחד של יין ואחד של מים:

20 ביד - כהן אחד צלוחית אחת של מים:

21 בין הערבים - שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה מקרא שבין הערבים צריך התמיד שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן:

22 ובשבת שבתוך החג וכו' - הרי שנים עשר:

23 גמ' ממאי מדקתני ובשבת וכו' - מכלל דשאר ימות החג לא מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת אף בין הערבים מנסכין מים בחול של כל ימות החג משכחת לה י"ב בין הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים:

24 ולמנסך את המים אומר לו הגבה ידך - ונראה שתערה הצלוחית לתוך ספל של כסף שעל המזבח שהוא נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח ויוצא בו והוא הניסוך שפעם אחת נסך על רגליו לא עירה הצלוחית לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים:

25 באתרוגיהן - למה לי למיתני באתרוגיהן אם לא בא ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב:

26 ואימא דנעביד - כהן אחד יסדר שני גזירין בבקר דכתיב ובער עליה הכהן ונעביד תרי שוב יביאו שני כהנים לעשות שני גזיריהן עוד בבקר כדכתיב וערכו שנים:

27 ובער ובערו - יכתוב שניהן בלשון אחד:

28 פעמים י"ג - כהנים עסוקין בעבודת התמיד כדתנן במתני' בפייס שני י"ג כהנים זוכין בו:

29 פעמים י"ד - בחג ביד אחד צלוחית של מים:

30 פעמים ט"ו - בשבת:

31 פעמים ששה עשר - בשבת שבתוך החג:

32 הכי גרסינן והא תניא שבעה עשר ההוא דלא כר"א בן יעקב אלא כר' יהודה - ההוא תנא אית ליה עוד כהן אחד המעלה איברים מן הכבש למזבח והרי כאן י"ז דלא כר"א בן יעקב אלא כרבי יהודה דאמר לא היה פייס למחתה ועל כרחך לית ליה דר"א בן יעקב דאם כן בצרי להו פייסות כדאמרינן לעיל והוצרך לו כהן מן הכבש למזבח ואני שמעתיה בלשונות אחרות ואי אפשר להעמידה ואי שמעינן ליה דרבי יהודה לא היה פייס למחתה לא שמעינן ליה דאמר לא היה כהן למחתה אלא הרי הוא אומר כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעומד אצלו זכה עמי במחתה אבל ר"א בן יעקב שמעינן ליה דאמר לא היה כהן להעלות איברים מכבש למזבח אבל הן עצמם שהעלום לכבש היו מעלין למזבח:

33 דלא כר"א בן יעקב ודלא כרבי יהודה - דחשיב פייס למחתה דלא כרבי יהודה ופייס דמן הכבש למזבח דלא כר"א בן יעקב:

34 מתני' הבשר בחמשה - ככבש התמיד:

35 הסולת - שני עשרונים היה ושני כהנים:

36 במה דברים אמורים - דבעינן כל הני כהנים לכל בהמה ובעינן פיס:

37 אם רצה להקריב כהן - יחיד את הכל ובלא פייס:

38 הפשיטן וניתוחן - של ציבור ושל יחיד שוין להיות כשירין בזר והכי מפרש בגמרא: