רש"י על יומא ל״ט

1 בא - הלוקח למדוד נפט מפני שריחו רע אומר לו המוכר מדוד לעצמך:

2 מטמטמת - אוטמת וסותמת מכל חכמה:

3 ונטמתם - חסר א':

4 מטמאין אותו הרבה - מניחין אותו ליטמא הרבה והכי קאמר קרא אל תטמאו בהן ואם תטמאו סוף ונטמתם:

5 והתקדשתם - מעט והייתם קדושים הרבה הבא ליטהר מסייעין אותו:

6 מתני' טרף בקלפי - שנינו בפרק שלמעלה דף לז. וקלפי היתה שם:

7 טרף - פתאום בטריפה ובחטיפה:

8 והעלה שני גורלות - אחד בימין ואחד בשמאל והשעירים עומדים אחד לימין ואחד בשמאל ונותן גורל שעולה בימין לשעיר של ימין:

9 והן עונין אחריו - כשמזכיר את השם:

10 גמ' דלא ניכוין - שלא ימשמש להבין במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין לפי שהוא סימן יפה כשהוא עולה בימין:

11 ושל חול היתה - אינה מקודשת:

12 התורה חסה כו' - שנאמר ויקרא י״ד:ל״ו וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' על מה חסה תורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה א"כ חסה על ממון קל כ"ש על ממון חשוב א"כ חסה על ממונן של צירועין קל וחומר על ממונן של צדיקים:

13 ואם בימינו של סגן עלה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול דבר מילך - דבר דבריך לה' חטאת:

14 כיון דלא סליק בידיה - דכהן גדול ובידיה דסגן סליק חלש דעתיה דכהן גדול אי אומר לו סגן:

15 למה סגן מימינו כו' - שהולך תמיד לימינו כך אמרו בשם ר' יצחק הלוי ואני שמעתי מרבינו יצחק בר יהודה למה סגן ממונה שאם יארע פסול אבל כל זמן שלא יארע בו פסול אין הסגן עובד שום עבודה בעולם:

16 לשון של זהורית - צמר סרוק ומשוך כמין לשון וצבוע אדום וקושרין אותו בראש שעיר המשתלח והיה מלבין מאיליו והוא סימן שמחל הקב"ה לישראל שנאמר ישעיהו א׳:י״ח אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

17 והיה נר מערבי דולק - לאחר שכבו שאר כל הנרות ואע"פ שממנו מתחיל להדליק ערבית בו היה מסיי' הטבת נרות שחרית והוא עדות שהשכינה שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרוכת העדות ואמרינן במסכת שבת דף כב: עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ואמרינן שם מאי עדות זה נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים ואיזהו נר מערבי למאן דאמר מנחות דף צח: שבעת הנרות סדורים מזרח ומערב קרי נר מערבי נר שני שסמוך לראשון שבמזרח כדתנן תמיד פ"ו משנה א נכנס אחד ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות וכו' למאן דאמר כו' צפון ודרום נתונין היו אמצעיתן פניו מסובין כלפי מערב והוא קרוי מערבי ושאר הנרות מצדדין פניהם כלפי אמצעי כדכתיב במדבר ח׳:ג׳ אל מול פני המנורה היא אמצעית יאירו נרות של ששה קנים:

18 והיה אש המערכה מתגבר - ודולק מאיליו בלא תוספת עצים ולא היו צריכין להביא עצים משסדרוהו שחרית:

19 חוץ משני גזירין - של בין הערבים שהן חובה כדאמרי בפרקין לעיל:

20 נשתלחה מאירה - שאינו משביעו:

21 וכל כהן מגיעו כפול - שאינו כזית מאחר שראו שאינו משביע הצנועין מושכין את ידיהן ואם יותיר לא היו מושכין ידיהם ובימי שמעון את מי שמגיע כפול לא היו מושכין ידיהם:

22 חמצן - גזלן:

23 אשרו חמוץ - החזיקו הנגזל:

24 ולא חומץ - לא שייך הכא אלא בסנהדרין דף לה. שלמדנו מכאן שנזקקין לתובע תחילה:

25 מלברך בשם - מלברך ברכת כהנים את העם בשם המפורש שלא היו כדאי:

26 נפתחות מאליהן - סימן לאויבים לבא וליכנס:

27 וכבר נתנבא עליך - שהפתיחה זו היא סימן לחורבן:

28 שלשה בוידוי ראשון - של פר אנא השם חטאתי אנא השם כפר לפני ה' תטהרו:

29 ואחד בגורלות - לה' חטאת:

30 וכבר אמר - כלומר וכבר היה מעשה שהלך קולו עד יריחו:

31 כלה - דרכה להתקשט בבשמים:

32 בהרי מכמר - שם המחוז:

33 והרחתי ריח קטרת - מקטורת שנעשה בו בעוד המשכן בשילה:

34 עליית גורל מתוך קלפי מעכבת - עבודה שאין השעירים מתפרשין זה לשם וזה לעזאזל אלא ע"פ הגורל לפיכך צריך לראות איזה עלה בימין ויהא שעיר של ימין נקבע בו ואי זה עלה בשמאל ויהא שעיר של שמאל נקבע בו:

35 אבל הנחה - של גורל על השעיר אינה מעכבא אפילו לא הניחו עליו שהרי הוקבע של ימין בגורל שעלה בימין וכן שעיר השמאל לגורל שמאל:

36 אף עלייה אינה מעכבת - ואם יקרא הכהן שם חטאת על האחת ושם עזאזל על חבירו הוקבעו בלא הגרלה שאין הגרלה מעכבת אלא שחיסר מצוה:

37 אליבא דרבי יהודה כו' - בפרק הוציאו לו לקמן יומא דף ס. פליגי ר' יהודה ור' נחמיה אם שינה בסדר עבודות להקדים את המאוחר ואמר ר' נחמיה כל סדר העבודות שנעשות בבגדי לבן בין בפנים כגון לפני לפנים בין מבחוץ כגון בהיכל או בעזרה מעכב דחוקה דכתיבא בענינא דאחרי מות עלייהו כתיבא ור' יהודה אומר לא כתיבא חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הלכך הגרלה שהיא אינה נעשית מבפנים אלא מבחוץ לר' יהודה דאמר אדברים שנעשים מבחוץ לא כתיבא חוקה:

38 דכולי עלמא לא פליגי - דאפילו ר' ינאי מודה דלר' יהודה לא מעכבא דהא לא כתיב בהו עיכובא:

39 כי פליגי אליבא דרבי נחמיה - דאמר חוקה אכל דברים הנעשים בבגדי לבן כתיבא וזו בבגדי לבן היא כדכתיב בענינא:

40 הני מילי - דכתיב חוקה לעיכובא בעבודה הוא דאתא לעיכובא עד כאן לא אמר ר' נחמיה דכתיב חוקה בעבודה לעכובא כגון חתיות גחלים מן המזבח ושחיטת פר דעבודות נינהו ופסולות בכהן אחר אבל הגרלה דלאו עבודה היא שכשרה בסגן למאן דאמר לעיל הסגן וכ"ג מכניסין ידיהן של ימין בקלפי אימא הכא מודה ר' נחמיה דלא מעכבא:

41 כולי עלמא לא פליגי דמעכבא - דקאמר חוקה עלייהו כתיב:

42 שאני הכא דתנא בה קרא - אף על גב דחוקה לאו עלה קיימא לעכב מעכבא שהרי שנה עליו הכתוב לעכב ומקרא יתירה נפקא לה עיכובא: