רש"י על יומא י׳

1 אעפ"י שיפת אלהים ליפת - שזכו פרסיים לבנות בית שני אין שכינה שורה אלא במקדש ראשון שבנה שלמה שבא מזרעו של שם:

2 סקיסתן גווייתא וסקיסתן ברייתא - אסבתה וסבתכא קאי ששמן שוה והם מחוז מוקף הרים והחיצונה מקפת את הפנימית ורחוקה פנימית חוץ מן היקף חיצונה לכל צד מאה פרסי והיקף החיצונה אלפא פרסי:

3 מן הארץ ההיא יצא - שלא להיות בעצת דור הפלגה:

4 ושם אחימן וגו' - איידי דדריש שמהתא נקט נמי להאי:

5 שמשים את הארץ כשחיתות - בפסיעותיו:

6 וששי - לשון השאת והשבר איכה ג׳:מ״ז והשי"ן אחד לבדו שורש בתיבה:

7 תלמים - כשורות המחרישה:

8 דבר אחר לא גרסינן:

9 מעניקין את החמה - דומה שצוארו נוקב ועולה בחלון הרקיע:

10 אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי גרסינן:

11 אמרה קמיה ההוא מרבנן - להא אתקפתא דרבה בר עולא:

12 נפלו כשדיים ביד פרסיים - בלשאצר ביד דריוש המדי וכורש הפרסי חתנו:

13 והלא כמה לשכות היו שם - לשומרי הבית:

14 גזירה היתה - לקמיה מפרש גזירה שמא יאמרו כהן גדול בבית האסורים הוא חבוש:

15 אינו בית - וגבי מזוזה בעינן בית חשוב:

16 רבי יהודה מחייב - לענין מעשר דקיימא לן אין הטבל מתחייב במעשר מלאכול ממנו אכילת עראי עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית:

17 בעירוב - אם פתוחה לחצר שיש בה שאר דירות אוסרת על בני כולם אם לא עירבה עמהן:

18 ובמזוזה - ואע"ג דאינה עשויה לימות החמה ולימות הגשמים:

19 אלא אמר אביי - בשבעת ימים של פרישה לא פליג ר' יהודה דודאי מיחייב דומיא דסוכה:

20 כי פליגי בשאר ימות השנה - רבנן סברי גזרינן שאר ימות השנה אטו שבעה ור' יהודה סבר לא גזרינן אלא לשכת פרהדרין בשאר ימות השנה היה לה מזוזה כדי שתהא מוחזקת לכל יודעיה כבית דירה גמורה שלא יאמרו על הכהן בשבעת ימי הפרישה בבית האסורין חבוש:

21 והא סוכת החג בחג קתני - ופטרי רבנן אלמא בשבעה נמי איכא למאן דפטר:

22 כי פליגי בשבעה - בין בלשכה בין בסוכה והפוטר כאן מחייב כאן והחליפו דבריהם:

23 וסוכה טעמא לחוד כו' - ר' יהודה לטעמיה דאמר במסכת סוכה דף ז: דירת קבע היא והכשיר סוכה גבוה מעשרים אמה שאינה ראויה ליעשות אלא במחיצת קבע הלכך בית חשיבא נמי לענין מזוזה: