רש"י על יומא ס״ו

1 ואם נתעברה נתעברה למוכר - ולא תחלט עד שיגיע באותו יום באותו חדש שמכרה לו ולרבי משכחת לה כגון שהקדישו ביום שמיני ללידתו בערב יום הכפורים בשנה פשוטה וכי מטי יום הכפורים הבא אכתי לא מלו ליה שס"ה ימים אלא שס"ד:

2 פר מאי איכא למימר - שהוא בן שלש:

3 רואין אותה - בכל מקום שהיא כאילו עומדת בבית הקברות שאין הכהן יכול ליקרב אליה אבל לא מחטאות המתות היא אלא שאינה קריבה הלכך רועה עד שיפול בה מום ותימכר:

4 משום תקלה - לקמן מפרש מאי תקלה:

5 דתנן - דחיישינן לתקלה:

6 אין מקדישין - שום דבר שסתם הקדש לבדק הבית ואין להן תקנה:

7 ואין מחרימין - קסבר סתם חרמין לבדק הבית ופלוגתא היא במסכת ערכין דף כח::

8 כל רועות - כל הני דאמור רבנן ירעו עד שיסתאבו ניחוש שמא יקריבם:

9 והנך דלאו בני הקרבה נינהו - שאר רועות אינן עומדות ליקרב הני עצמן אלא דמיהן:

10 לא טריד בהו - אינו מהרהר בהקרבתן ומסיח דעתיה מהקרבה דידהו:

11 הך דבת הקרבה היא - ליוה"כ הבא טריד בהו לבו על הקרבתו ודילמא מקריב לה מקמי יוה"כ:

12 תנאי היא - איכא דחייש ואיכא דלא חייש:

13 יקרב בשני - בפסח שני ימכר לטמא ושהיה בדרך רחוקה:

14 הא רבי - דאמר מפסח לפסח אפשר לו שלא עברה שנתו ואע"פ שהופרש לאחר שמונה ללידתו דאלו מחוסר זמן לא קדיש:

15 וכן המעות - שהפרישו לפסח אל יקרבו לשנה הבאה ואיכא למאן דאמר יקרבו:

16 מתני' בא לו אצל שעיר - השתא הדר תנא למילתיה לאורויי בסדר העבודה וקאמר דלאחר שגמר כהן גדול מתן דמים של פר ושעיר כדסליק פירקין דהוציאו לו בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו כדאמרן בפ' טרף בקלפי לעיל יומא ד' מא::

17 אלא שעשו כהנים קבע - שהרגילו לעשות את הכהנים קבע להיות מוליכים אותו ולא היו בית דין של כהנים מניחין את ישראל להוליכו:

18 ערסלא - שם האיש:

19 וכבש - כמין מעלה עשו לו שהוא גבוה ויוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע במשולח לפי שהיו רגילין לתלשו בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ואל תשהה עונותינו אצלנו עוד:

20 גמ' שיהא מזומן - מוכן לכך מאתמול:

21 עתי אפילו בשבת - עתי בעתו ובמועדו ישתלח ולא יעבור ואפי' בשבת ובטומאה ולקמן מפרש מאי איסור שבת וטומאה שייך בשילוחו דאיצטריך לרבויי:

22 למאי הלכתא - מה חלול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומין דרבנן בעלמא נינהו שגזרו עליהן לאחר מתן תורה:

23 כמאן - איצטריך לרבויי דלא כרבי נתן דאמר חי נושא את עצמו הוא ואין בו אלא משום שבות ופלוגתא במסכת שבת דף צד.:

24 חולה שאני - דהשתא לא נושא את עצמו והנושא מחלל שבת:

25 זאת אומרת - מדאיצטריך למתני עתי אפילו בשבת איכא למשמע דאין איסור הוצאה ליום הכפורים דאי יום הכפורים כשבת להוצאה למה לי קרא להתיר משאו בשבת הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי וקאמר רחמנא ישלחנו. עירוב כדי נסבא אלא דהא בהא תליא דלא תקינו חכמים עירובי חצרות אלא בשביל איסור הוצאה שגזרו מרשות לרשות גזירה משום הוצאה מרשות היחיד לרה"ר:

26 למאי הילכתא - מה איסור טומאת מקדש או קדשיו יש בשילוחו שהוצרך לומר שידחה את הטומאה:

27 נכנס טמא לעזרה - שהכהן מוסרו לו שם:

28 יכול להרכיב אני ואתם - בריא וחזק היה השעיר להרכיב אותי ואתכם עליו לקמן אמרינן שלא היה חפץ להשיב על שאלתם מה שלא שמע מפי רבו:

29 אהא בשלום אני ואתם - כלומר מה לכם לשאול על זאת לא אני ולא אתם נזקק לשילוחו:

30 דחפו - לצוק ולא מת מהו שיהא צריך לירד אחריו וימיתנו:

31 פלוני מהו לעולם הבא - על אדם אחד שאלוהו מה מעשיו בעיניך ויש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו:

32 אלא על פלוני - שמא על אבשלום שאלתוני:

33 אלא על הרועה - אם מותר להצילו מפי הארי:

34 ממזר מהו לירש - את אביו:

35 אמר להם מהו ליבם - אשת אחיו שאלתם אותי:

36 מהו לסוד את ביתו - בזמן הזה מי אסור מפני צער חורבן הבית:

37 אמר להם לא שאלתוני אלא מהו לסוד את קברו:

38 לא שהפליגן - והפרישן לדברים אחרים כאדם המתכוין לדחות כשאינו יודע להשיב אלא יודע היה אבל לא אמר דבר שלא שמע מרבו:

39 שמעשה העגל שוין - עבודותיו שוות לאיסור מפני מה אין מיתתן שוה שהיו בו שלש מיתות מיתת סייף שימו איש חרבו מיתת מגיפה ויגוף ה' את העם שמות ל״ב:כ׳ מיתת הדרוקן דכתיב ויזר על פני המים ואמרינן במסכת ע"ז דף מד. לא נתכוין משה אלא לבודקן כסוטות בלצבות בטן:

40 זיבח וקיטר - הן עבודות שחייבין עליהן לע"ז מיתה כדתנן בארבע מיתות סנהדרין ס: שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרשו להן ארבע מיתות בית דין ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרינן בסנהדרין דף נו.:

41 גיפף ונישק - אין בהן מיתת בית דין כדתנן בארבע מיתות שם ס: אלא בידי שמים נידונו במגפה:

42 כל בני לוי - שכולן בכלל זה:

43 האומר לאביו ולאמו - במעשה העגל לא ראיתיו נעשו אכזרים עליהם לנקום נקמתו של מקום אלמא אביו ואמו אחיו ובניו עבדו ע"ז:

44 ומתוך ששונאין - בני ארץ ישראל את הבבליים היו קורין כל קלי הראש ועושי דבר שלא כהוגן על שמם:

45 תנוח דעתך - משפחתו היתה מבבל והיה קשה לו הדבר:

46 מה שהי צפירא דין וחובי דרא סגיאין - מה מתעכב שעיר זה כאן ועונות הדור מרובין והן עליו:

47 מתני' מיקירי ירושלים - מחשובי ירושלים:

48 עד סוכה הראשונה - סוכות עשו לו בדרך ובני אדם הולכין לגור שם לפני יום הכפורים שמלוין אותו מסוכה לסוכה: