רש"י על יומא ס״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 וסיפא איצטריך ליה - שינה דנקט משום דבעי לאשמועינן שמותר ליתנן תחת ראשיהן ותו לא איכפת לן אם יפיח מאחר שפושטן:
2 כנגד ראשיהן - אצל ראשיהן:
3 שמע מיניה - מדמותר להניחן אצלו לא חייש לשמא יפיח:
4 תפילין מן הצד - להניחן אצלו כשהוא ישן:
5 הניחא - האי דלא חייש לכלאים למאן דאמר אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים שהוא של בוץ זהו אבנטו של הדיוט כל ימות השנה ואין כלאים בבגדי כהן הדיוט שפיר:
6 לא זהו וכו' - דשל הדיוט כל השנה של כלאים:
7 שרי - אין בו משום כלאים דהעלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת חימום הוא דאיתסר:
8 קשים הם - ואינן מחממין לפיכך אין בהן משום כלאים:
9 נמטא - לבד פלטר"א בלע"ז:
10 גמדא - קשה:
11 למדינה אסור - שנוהג בה דרך חול:
12 הר גריזים - מקום מושבן של כותים:
13 עת לעשות לה' - כשבא עת לעשות דבר לשמו של מקום מותר להפר בו תורה:
14 לתלמיד במקום הרב - לראש הכנסת ולסגן בפני כהן גדול ואינו כממעט כבוד הרב:
15 כולה משום כבודו דכהן גדול - מראין אותו שיש שררות הרבה למטה ממנו אבל בעלמא אין חולקין:
16 אין ישיבה בעזרה - דכתיב לעמוד לשרת דברים י״ח:ז׳ העומדים שם לפני ה' שם ולא מצינו בה ישיבה:
17 אלא למלכי בית דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב וגו' - כשאמר לו נתן הנביא אתה לא תבנה הבית כי ימלאו ימיך וגו':
18 ויברך עזרא וגו' - בההוא ענינא דויקרא לפני הרחוב כתיב ברוך ה' אלהים וגו' כך תיקנו באותו היום לומר במקדש בסוף כל ברכה וברכה כדאמרינן במסכת תענית יג.:
19 בגבולין - כל חוץ לעזרה קרי גבולין:
20 לקבולי אגרא - שנכוף אותו ונקבל שכר:
21 בייא בייא - לשון זעקה וקובלנא:
22 האי דאחרביה לבית המקדש - מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים:
23 פיתקא - כתב:
24 אמת - כלומר מסכים אני עמכם:
25 אמר להו נביא - זכריה בן עדו:
26 ביניתא - שיער:
27 בדודא דאברא - בסיר של עופרת:
28 זאת הרשעה - וישלך אותה אל תוך האיפה ויתן את אבן העופרת אל פיה:
29 שאיב קלא - נכנס הקול לתוך העופרת ואינו יוצא ממנו:
30 כליא עלמא - יכלה העולם שלא תהא פריה ורביה:
31 ביעתא בת יומא - ביצה הנולדה בו ביום לפי שפסק החימום מן המעים ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינן מתבשלין במעיה:
32 שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר:
33 לפלגא - שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת:
34 כחלינהו - סימו את עיניו ע"י כחול:
35 האל הגדול הגבור והנורא - אשר לא ישא פנים:
36 עובדי כוכבים מקרקרים בהיכלו - שראה שרי נבוכדנצר נכנסין להיכל ומריעים בו ככל רצונם:
37 לא אמר נורא - בפרשת הנה חנמאל כתיב עושה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול והגבור ה' צבאות שמו ירמיהו ל״ב:י״ח:
38 עובדי כוכבים משתעבדים בבניו - זה שבעים שנה:
39 דניאל לא אמר גבור - בתפלתו בספרו דניאל ט:
40 זו היא גבורתו - שכובש יצרו כל השנים הללו שנשתעבדו בהן ומאריך אפו על כל הגזירות שגוזרים על בניו:
41 ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו וכו' - מן יום החורבן אתה למד נוראותיו שכל האומות נאספו להשמידם ונתקיימו מהן:
42 ורבנן - ירמיה ודניאל:
43 שהוא אמתי - מסכים על האמת ושונא את השקר:
44 כאן בכדי שיפסיק התורגמן - הא דקתני אין מדלגין בפרשה הרחוקה מזה שקודם שגולל ספר תורה עד מקום הדילוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא ונמצאו צבור יושבין ומצפין אין זה כבוד צבור אבל אך בעשור סמוכה היא לאחרי מות ויכול לגלול שם קודם שיפסיק התורגמן:
45 בענין אחד - כגון הכא ששתי הפרשיות מדברות בענין יוה"כ מדלגינן ובכדי שלא יפסיק התורגמן והא דקתני דאפילו בכדי שלא יפסיק נמי לא ידלג בשני ענינים לפי שדברי תורה היא אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:
46 והתניא - בניחותא: