רש"י על יומא ג׳

1 לענין פז"ר קש"ב - פייס לעצמו שאין פייס בפרי החג אצל המשמרות שכל המשמרות שונות ומשלשות בהן לפי חשבון סדרן כמו ששנינו במסכת סוכה דף נה: אבל פר של שמיני בתחילה מפיסין עליו:

2 זמן לעצמו - לברך שהחיינו:

3 רגל לעצמו - שאין שם חג הסוכות עליו:

4 קרבן לעצמו - שאין קרבנו שוה לכל שאר ימות החג שכולם פרים מרובים ואילים שנים וי"ד כבשים וכאן פר אחד איל אחד ושבעה כבשים:

5 שיר לעצמו שאין שירו שוה לכל שאר שירות ימי החג כל שיר ימי החג מדבר מעין גזל מתנות עניים ואותן של חול המועד מפורש שם. במס' סוכה הומ"בהי ושל שמיני עצרת אינו מעין אסיף ולא פירשו לנו איזהו שירו:

6 ברכה לעצמו ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך כדמפורש בתוספ' פ"ד דסוכה על שם ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך מלכים א ח׳:ס״ו:

7 תשלומין דראשון הוא - אלמא טפל דידיה הוא:

8 דנין פר אחד ואיל אחד - עבודת מוסף יום הכפורים פר אחד ואיל אחד ועבודת שמיני למלואים פר אחד ואיל אחד דכתיב ויקרא ט׳:ב׳ קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו':

9 איל אחד הוא - שהיה קרבן ציבור ביוה"כ הוא האמור כאן באחרי מות ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפינחס למוספין:

10 התם חד לחובת היום - ההוא דאחרי מות חובת היום ואינו קרוי מוסף ולא כתיב התם מלבד עולת הבקר כדכתיב בכל המוספין מלבד עולת הבקר דמשמע זה מוסיף על דבר יום ביומו:

11 לאפוקי עצרת דתרווייהו חובת היום נינהו - לחובת שתי הלחם כתיב שם כג והקרבתם על הלחם וגו' ואילים שנים ובחובת היום דמלואים איל אחד הוא דהוה:

12 דנין פר שלו - דמלואים משלו הוא דכתיב קח לך עגל וביוה"כ נמי איכא פר ואיל משלו בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו' לאפוקי עצרת וראש השנה דציבור נינהו:

13 ועשה לך - כמו עשה לך שתי חצוצרות כסף:

14 כביכול - אני שמעתי אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד הייתי רוצה ואני אומר לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב"ה קץ בישראל אומר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאילו אי אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבהש"ס:

15 בזמן שהן עושין רצונו של מקום - נקראת העבודה על שמם:

16 קח לך למה לי - דשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר:

17 עד כאן לא פליגי - תירוצא הוא:

18 דנין פר לחטאת ואיל לעולה - ביוה"כ יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול בזאת יבא אהרן וגו' ודשמיני למילואים נמי עגל לחטאת ואיל לעולה:

19 עבודה בכהן גדול - ביום הכפורים מעבודה בכ"ג במלואים דכתיב ויקרא ט׳:ח׳ ויקרב אהרן אל המזבח:

20 אילימא תחלה בכהן גדול - דנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביוה"כ הראשון מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם:

21 תחלה במקום - יום הכיפורים יש לו עבודה לפני לפנים שביום הכיפורים הראשון היתה תחלה במקום שקודם לכן לא נכנס אדם שם לעבודה ויום שמיני למלואים היתה עבודה תחלה במזבח החיצון ואם בשביל ששימש משה כל שבעת ימי המלואים אין קרויה עבודה אצל עבודת כהנים שהוא בלבוש בגדי כהונה ושל משה בחלוק לבן שלא הוכשר אלא לשעה:

22 ר' יוחנן מתני חדא - לא דריש מהאי קרא דכאשר עשה ביום הזה אלא חדא פרישה:

23 מעלה בעלמא - מפני הקל שהקילו בה לטמא מדעת הכהן השורפה עשו בה מעלות רבות:

24 מהיכא ילפת לה - להך פרישה:

25 אי מה מלואים כל הכתוב מעכב בהן - כדילפינן לקמן בשמעתין יומא דף ה.:

26 ולא קתני מפרישין - ואם יארע פסול בכהן גדול ישמש זה בלא פרישה:

27 אלא מר מהיכא יליף אמר ליה מסיני - שמצינו שפירש משה קודם כניסתו למחנה השכינה:

28 ויכסהו הענן - למשה:

29 ר' יהודה בן בתירא - לקמן בפרקין יומא דף ו.: