רש"י על יומא נ״ז

1 השתא ברי - ודאי טמאים אתון ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה:

2 וכי דבר הלמד בהיקש - כגון פר שלמד במתנות פנים אחת למעלה מן השעיר בהיקש והשעיר שבע למטה בהיקש מן הפר חוזרין ומלמדין מתנות שבפנים על מתנות הפרוכת בהיקש דוכן יעשה לאהל מועד וקיימא לן במסכת זבחים דף מט: דאין למדין בקדשים היקש מן ההיקש:

3 הימנו ודבר אחר - היקש הראשון לאו היקש הוא שהרי בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא את המנין הלכך כל חד וחד מעצמו למד מקצת ודבר אחר מסייעו במקצת ואין זה למד בהיקש והיכי דמי היקיש שאין חוזר ומלמד בהו כגון אם לא נאמר למטה בשעיר כלל או למעלה בפר לא נאמר כלל ולמדו הבהמות זו מזו בהיקש היינו היקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש:

4 הניחא למאן דאמר וכו' - פלוגתא בזבחים בפרק איזהו מקומן זבחים דף נז.:

5 מקומות הוא דגמרי מהדדי - אין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו בהמות זו מזו ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ובהיקש השני לא הוקש שום דבר לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה מה שלמדה בהיקש מחברתה אלא המקומות הוקשו זה לזה וכן יעשה לאהל מועד כאשר כפר על הקודש והקודש לא למד כלום מתחלה בהיקש אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר לפר במתנות הקודש:

6 ואי בעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמר - אי נמי סבירא לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמוד על ההיכל בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש כגון אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר ועמהם אף מה שלמד בהיקש והיכי דמי היקש שאינו למד מן ההיקש כגון אם לא הוצרך היכל ללמוד מן לפניי ולפנים אלא מה שלמד בהיקש אבל השתא דהוצרך ללמוד ממנו את המפורש בו למד הכל בבת אחת:

7 אני ראיתיה ברומי - במסכת מעילה דף יז: גבי בן תלמיון נעשה נס לר' אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם ושם ראה כלי בית המקדש באוצר:

8 כסדרן - מלמעלה למטה כמצליף:

9 דמים בדמים - של פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום:

10 באתרא דחשוכא - בבבל שהיא מצולה:

11 הא קא יהיב למעלה דשעיר - שנותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר:

12 וכלה מכפר - כלה הכפרות כמו שהן אמורות בענין:

13 במתנות אחרונות - אחר שנתן אחת למעלה מן הפר:

14 כוסות בכוסות - שאינו מכיר איזה כוס של פר ואיזה כוס של שעיר:

15 נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן - בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה ושבע למטה מן האחד וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון דמה נפשך אם ראשון של פר היה ושני שעיר יצא בראשונה ובשניה ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא כמו שאינו כדתניא פר מעכב את השעיר יצא בשניה ובשלישית שהרי קדם פר לשעיר וכן בהיכל:

16 מקצת דמים נתערבו - כגון שנשפך משני מזרקות לתוך מזרק שלישי ריקם ונשתייר בהם בכל אחד ואחד:

17 פשיטא לי דכי יהיב - מתנות מודאין יהיב ממה שנשאר במזרקות:

18 מיהו - הא מיבעיא לן הנך שנתערבו בשלישי שירים הוו כאילו לא נתערבו וליסוד מזבח החיצון אזלי כדתנן זבחים דף מז. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון:

19 או דילמא דחויין נינהו - הואיל ואין מתנות הראשונות ניתנו ממנו ולאמה שבעזרה המביאה את כל ליכלוך העזרה לנחל קדרון אזלי:

20 אפילו למאן דאמר - בברייתא לקמן כוס אחת וכו' כגון קיבל הדם בשתי כוסות ונתן את כל מתנות הקרנות מכוס אחת:

21 אבל האי דיהיב מיניה - שהרי הדמים הללו שבמזרק שלישי נתקבלו בשני המזרקות שנתן מהן המתנות:

22 דתניא - פלוגתא דכוס עושה חבירו דחוי או שירים דאמרן לעיל אפילו למ"ד וכו':

23 למעלה הוא אומר - בחטאת דשעיר נשיא ויקרא ד ואת דמו ישפוך וגו' ובשירים כתיב ולא כתיב הכא כל ולמטה בחטאת יחיד בשירים דידה כתיב כל:

24 ה"ג מנין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת שכולן נשפכין ליסוד ת"ל ואת כל דמה ישפוך יכול אפילו נתן ארבע מתנות מאחת מהן ת"ל ואת דמו ישפוך הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה ר"א בר"ש אמר מנין לחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע מתנות מכוס ראשון שכולן נשפכין ליסוד ת"ל ואת כל דמה ישפוך - ת"ק סבר כוס עושה את חבירו דחוי ור"א בר"ש סבר כוס עושה את חבירו שירים:

25 מערבין לקרנות - מערבין דם פר בדם שעיר כשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי:

26 אין מערבין - דמשמע ליה ולקח מדם הפר ומדם השעיר מכל אחד בפני עצמו:

27 דאמר אע"ג דלא כתיב יחדיו וכו' - דתניא סנהדרין דף סו. איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין ת"ל אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד ואחד בעצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו אלמא לר' יאשיה אי לא הדר כתיב אביו ואמו קילל הוה אמינא רישיה דקרא שניהן כאחד משמע הכא נמי מדם הפר ומדם השעיר שניהן כאחד משמע:

28 דכתיב אחת - וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה שמות ל׳:י׳ ולא שתים:

29 תניא דלא כשנויין - אלא כמה דסלקא דעתך מעיקרא דר' יאשיה הוא דאמר מערבין: