רש"י על יומא פ״א

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 שכוסס - כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך אכילתו קרי ליה כוסס:
2 שזפין - פרונ"ש בלע"ז שבלע בלא כסיסה:
3 ראשון משלם קרן וחומש - שאף היא דרך אכילתן:
4 ושני משלם דמי עצים לראשון - שהרי קנאן הראשון ונתחייב בתשלומיהן והן אינן ראויות עוד אלא להסקה:
5 במחלוקת - השנויה במקום אחר שנויה במשנתנו ולא דברי הכל היא אלא רבי יהושע היא:
6 שטומאתן ושיעורן שוה - כגון שני חצאי זיתים משני מתים או משתי נבילות או שתי חצאי עדשה משני שרצים שזמן טומאתן שוה ושיעורן שוה לטמא בשיעור אחד:
7 טומאתו ולא שיעורו - כגון שרץ ונבילה ששניהן טומאת ערב אבל אין שיעורן שוה לטמא שזה בכזית וזה בכעדשה:
8 שיעורו ולא טומאתו - כגון מת ונבילה ששניהן בכזית וזה טומאת שבעה וזה טומאת ערב:
9 מתני' אינו חייב אלא חטאת אחת - דחד שמא הוא דאכילה ושתיה מחד קרא נפקי:
10 אכל ועשה מלאכה - תרי שמות נינהו דמתרי קראי נפקי:
11 גמ' אכילה בכזית - משמע והתורה לא חייבה עליו אלא ביישוב הדעת:
12 השמר פן לא תעונה - השמר פן תבא לידי לא תעונה:
13 א"כ נפישי להו לאוי - השמר ופן ששניהן לא תעשה הן ואנן לאו אחד אמרינן שמא לא רצה להרבות בו לאוין:
14 השמר דלאו - כגון השמר בנגע הצרעת דברים כ״ד:ח׳ שלא יקוץ בהרתו:
15 השמר דעשה - השמר שתתענה:
16 ותנא מייתי - אזהרה בעינוי מהכא:
17 על תוספת מלאכה - אם לא הוסיף מחול על הקודש להפסיק מן המלאכה מבעוד יום:
18 יהא מוזהר - בלאו:
19 מה לעינוי וכו' - כלומר עונש דמלאכה לאו מופנה הוא שאם באת ללמדו מעינוי יש להשיב מלאכה הותרה מקצתה אצל גבוה:
20 חמשה קראי כתיבי במלאכה - ארבעה לאוין וכרת אחד באחרי מות ובפ' אך בעשור שבחומש הפקודים:
21 וחד לעונש דליליא - דאם אינו ענין לאזהרה תנהו לענין עונש:
22 ונאמר להלן עינוי - על דבר אשר ענה את אשת רעהו דברים כ״ב:כ״ד:
23 היא גופה שבת איקרי - ובלאו ג"ש נמי נפקא מיניה וביה דכיון דאיקרי שבת לענין עינוי הוה ליה כשבת לעונש ואזהרה:
24 תשבתו שבתכם - ומשבת שבתון לא גמר דאיקרי שבת דאיצטריך ליה לרבויי כל הענין כדאמר בריש פרקין יומא דף עד. שבתון שבות אי נמי שבת שבתון היא לאו יומא איקרי שבת אלא הכי קאמר מנוח' מרגוע היא לכם והיכא נמי דכתיב שבת שבתון הוא לשון זכר אף לשון מנוחה הוא לשון זכר אבל יומא לא איקרי שבת להכי נקט תשבתו שבתכם יתירא דהוא גופיה איקרי שבת:
25 מיבעיא ליה לכדתניא - לשאר ימים טובים ולא איום כפורים קאי:
26 ותנא דעצם עצם - מדאיצטריך למעוטי לתוספת החול מעונש ומאזהרה ממילא שמעינן דמוסיפין והאי ועניתם בתשעה מאי עביד ליה:
27 כל האוכל ושותה וכו' - והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה ומדאפקיה קרא בלשון עינוי לומר לך הרי הוא כאלו מתענה בתשעה:
28 כס פלפלין - אין זה יישוב הדעת שאין זה דרך אכילתו:
29 מיתיבי וכו' - אלמא מאכל קרי ליה:
30 שהפלפלין חייבין בערלה - מין אילן הוא:
31 רטיבא - חזי למיכל:
32 הימלתא - ליטוריג"ה שמפטמים בשמים כתושים בדבש:
33 מבי הנדואי - מארץ כוש:
34 שריא - ואין בו משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנותן טעם לפגם ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו כשהוא חי:
35 מר"ה עד יום הכפורים - אבל לבלבו קודם ר"ה כבר נעשו קשים ועץ בעלמא נינהו:
36 משיב את הנפש - ומבטל את העינוי:
37 מזגו - נתנו בו מים להתיש כחו: