רש"י על יומא ע״א

1 שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו' - ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה לעיל יומא דף לב::

2 בשעיר הנעשה בחוץ - כדכתיב במדבר כ״ט:י״א מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:

3 אמר קרא ויצא ועשה וגו' - וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:

4 אשר לבש כבר - אלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי:

5 ה"ג קראי כתיבי וכו' - ולא גרס תרי:

6 אינו רואה פר ושעיר הנשרפים - אלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא:

7 ואילו אימורי חטאת - לדברי הכל בתר הכי עביד להו כשטובל בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם:

8 אימא חוץ מפסוק זה ואילך - לא נכתבה על הסדר:

9 שביש מתניתא - ואימא שריפת הפר והשעיר אחר טבילה שלישית:

10 אמר קרא והמשלח את השעיר וגו' - ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף אותם דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כתובין אחר ואת חלב החטאת ועל כרחך שילוח השעיר מקמי הקטרת אימורים הוה כדכתיב ושלח את השעיר במדבר והדר ואת חלב החטאת על כרחך והמשלח דכתיב בתריה כאדם שהפסיק הענין שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה המשלחו מטמא בגדים ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף:

11 מה והמשלח - אף על פי שנכתב אחר אימורי חטאת דמעיקרא הוא אף והשורף אף על פי שנכתב אחריהן מעיקרא הוא:

12 אדרבה מה שורף דהשתא - שהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר כדכתיב ואת חלב החטאת וגו' והדר ואת פר החטאת יוציא ושרפו:

13 אף המשלח דהשתא - דווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם הכי קאמר ונשא השעיר עליו את עונותם ושלחו המדברה כשיגיע זמן שילוחו:

14 והמשלח מעיקרא משמע - כאדם שחוזר לענין שהפסיק בו וכמו שפירשתי ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו:

15 רבא אמר - לא מצית אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה והיא עבודת היום דמתן דמים:

16 אתי משלח - ליום המחרת:

17 מצאו בשוק - מכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול וכו':

18 מחייה חיים - הוא הקדוש ברוך הוא עשינו שליחותו:

19 מפטרי מהדדי - שהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו:

20 אתהלך וכו' - איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה:

21 זה מקום שווקים - שאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר:

22 שמתהפכות עליו - מי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה:

23 אליכם אישים אקרא - בראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה:

24 אישים - לשון אשה מדלא כתיב אנשים:

25 שדומין לנשים - ענותנין ותשושי כח:

26 שנסך יין וכו' - אישים לשון קרבן אשה:

27 מריח מים - בני תורה:

28 לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה - ליטול רשות ממנו ולפרוש לצד ביתן:

29 ייתון בני עממין לשלם - לשון גנאי הוא לפי שבאו מבני בניו של סנחריב כדאמרינן במסכת גיטין דף נז::

30 דעבדי עובדא דאהרן - רודפי שלום:

31 דלא עבד עובדא דאהרן - שהוניתנו אונאת דברים ואמר מר ב"מ נח: לא תונו איש את עמיתו ויקרא כ״ה:י״ז באונאת דברים הכתוב מדבר אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך:

32 מתני' בכתונת ומכנסים וכו' - אהדיוט קאי:

33 באלו נשאלים - כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים:

34 גמ' דברים שנאמר בהן שש - כולה מפרש לקמן:

35 חוטן כפול ששה - ששה כל מין ומין שבו:

36 משזר - בלא שש ואין זאת אלא רמונים:

37 שמונה - כל חוט של כל מין שבו כפול שמונה ועל פי חשבון זה מעיל שכולו מין אחד חוטו כפול י"ב פרוכת חוטו כפול כ"ד שכל מינין שבה כפולין יחד וכולה מפרש לה לקמן:

38 חמשה קראי כתיבי - גבי הדדי והוה סגי ליה בחד ונכתביה לבסוף:

39 ה"ג ויעשו את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר - ובד הוא שש הרי חמשה וההיא דאבנט צריך למיכתב על כרחך דאיכא מיני אחריני בהדיה:

40 שיהו שזורין - יחד כולן ששה:

41 לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש - שיהא אף הן חוטן כפול ששה ולקמן מפרש מאי נינהו:

42 דבר העולה מן הקרקע בד בד - הפשתן והקנבוס אין להן בדים וענפים כעצים אלא עלין ואין הפשתן בא אלא מן הקנה האמצעי:

43 מפצל - יש בו נימא מתחלקת לשתים ואל תתמה שאף בשער זקן התחתון מצוי כן:

44 כיתנא נמי מפציל - כשכותשין אותו נחלק לכמה פיצולין:

45 אגב לקותיה - שמקישין עליו:

46 פארי פשתים - ובתורה כתיב ואת פארי המגבעות שש:

47 בן נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים שהוא ערל לב וכן ערל בשר שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל המקדש:

48 מאן אמר' - מאין למדו דבר זה ששנינו בפרק שני דזבחים דף טו: שהכהן ערל עבודתו פסולה:

49 מה להלן עשרים וארבעה - שהרי ד' מינין יש בה וכל מין ומין כפול שש אף כאן כ"ד וכאן ג' מינין יש דהוו להו כל חד וחד תמני:

50 אלא מאבנט - דיש בו נמי ארבע מינין וכל אחד כפול ששה וכששוזרן יחד הוו להו כ"ד:

51 תעשנו כתיב - בחשן לפיכך אין למידין ממנו:

52 ועשית - כתיב ברמונים שיהו עשויות כל המינין שבו שוות הלכך לא אפשר בכ"ח דהיכי ליעביד וכו':