רש"י על יומא ח׳

1 אחד זה ואחד זה - דיוה"כ ופרה:

2 שלישי ושביעי - לפרישתו:

3 כהן השורף כו' - לקמיה מפרש טעמיה:

4 דרבי מאיר סבר דחויה היא בציבור - ובעינן טהרה מעלייתא והזאה בזמנה וכל יומא איכא לספוקי שמא היום יום שלישי הוא לטומאתו בשלשה ראשונים ובשלשה האחרונים כל יומא ויומא איכא לספוקי מספיקא שהוא שביעי:

5 ור' יוסי סבר היתר היא בציבור - דלא מחמרי בה אלא למעלה בעלמא דילפינן ממלואים:

6 הזאה כלל למה לי - בתורת שלישי ושביעי:

7 טבילה בזמנה מצוה - דכתי' במדבר יט וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ לא בא זה אלא ללמד על הטבילה שתהא ביום השביעי והזאה נמי מקשינן לטבילה להיות מצוה בזמנה הלכך כל יומא מזינן עליה שמא היום זמנה:

8 לא אמרינן טבילה בזמנה מצוה - והאי וחטאו דרשינן ליה במסכת קדושין בפ"ג דף סב.:

9 לא ירחץ - שלא ימחקנו ואזהרה למוחק את השם ואבדתם את שמם דברים י״ב:ג׳ וסמיך ליה לא תעשון כן וגו:

10 טבילה של מצוה - טבילת טהרה שהטילה הכתוב עליו:

11 כורך עליו גמי - להגין עליו חוזק שטף המים:

12 וקיימא לן - במסכת שבת דף קכ: דבטבילה בזמנה מצוה פליגי ר' יוסי סבר מצוה הלכך דלמא לא משכח גמי וישהה טבילתו ליום אחר:

13 לא מקשינן - הזאה בזמנה לאו מצוה היא וכי כתיב שלישי ושביעי שלא יקדים וישהה בין הזאה להזאה ארבעה ימים אבל אם השהה הזאתו לזמן מרובה לית לן בה:

14 שזה פרישתו לקדושה - ליכנס למחנה שכינה ולא יהא לבו זחה עליו ויהא נבדל מכל קלות ראש שחלה עליו אימה בהבדלתו מן הבריות:

15 וזה פרישתו לטהרה - להחמיר בטהרתו מפני קל שעושין בו לטמאו בו ביום להטבילו להוציא מלבן של צדוקים לכן החמירו בטהרתו שלא יהא אדם נוגע בו:

16 הא איכא נמי האי - שזה מזין עליו כל שבעה וזה אין מזין עליו כל שבעה:

17 בשלמא - יום ראשון מזין עליו שמא היום יום שלישי לטומאתו וכן שני וכן שלישי שמא שעה אחת קודם פרישתו נטמא:

18 חמישי שמא שביעי - שאם היה הראשון לפרישה שלישי לטומאה נמצא החמישי שביעי וכן ששי וכן שביעי:

19 אלא רביעי - אמאי מזינן עליה לא בשלישי איכא לספוקי דהא משפירש לא נטמא במת ולא בשביעי איכא לספוקי שאם היה שביעי לטומאתו הרי יום אחד לפני פרישתו שלישי לטומאה נמצא שלא הזה בשלישי והזאת שביעי בלא שלישי אינו כלום:

20 וכל אימת דמתרמי מפרשינן ליה - ואע"ג דלא הוי רביעי שלו בשבת ונמצאת הזאתו בטלה שני ימים:

21 דבדידן תליא מילתא - שאין זמנה קבוע:

22 דניתרמי רביעי שלו בשבת - ולא יפסקו הזיותיו אלא יום אחד:

23 פרהדרין - פקידי המלך:

24 לשכת בלווטי - לשון שרים כך היתה נקראת לשכת שרים:

25 בתחלה - כל ימי שמעון הצדיק שהאריך ימים היו קוראין אותה לשכת בלווטי:

26 מתוך שנותנין ממון לכהונה - מתוך שכהני בית שני היו עומדין ע"י ממון שנותנין על כהונה גדולה למלכי בית חשמונאי:

27 מחליפין אותה כל י"ב חדש - כלומר שרשעים היו ולא היו מוציאין שנתן ומעמידים אחר תחתיו וכל כהן המתחדש בה סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון שתהא קרויה על שמו ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה:

28 כפרהדרין הללו - שהמלך מחלפן בכל שנה ושנה חזרו לקרות לשכת פרהדרין:

29 הנחתומין - הלוקחין תבואה מעם הארץ למכור פת לשוק לא חייבו עליהן להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים אלא תרומת מעשר שהוא אחד ממאה וחלה יתן לכהן אבל שאר כל אדם הטילו עליו להעלות מעשר שני של דמאי לירושלים ומעשר ראשון ומעשר עני מפרישין אותן ואין נותנים ובנחתום חבר עסקינן ומתוך שהוא רגיל למכור כל שעה הקילו עליו שאינו צריך להפריש עליו מעשר שני של דמאי לעלות לירושלים לפדות: