רש"י על יומא ע״ג ב:ט״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יומא ע״ג ע״ב:י״ג רש"י על יומא ע״ג ע״ב:י״ז »

1 יומא פתח ↗

גְּמָ׳ אָסוּר?! עָנוּשׁ כָּרֵת הוּא! אָמַר רַבִּי אִילָא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַחֲצִי שִׁיעוּר.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

ממהדורא תניינא: כתב כו'. עי"ש בהשגות. וכבר כתבתי בזה בח"א במה פליג הראב"ד על רבינו ז"ל, עוד י"ל דפליגי היכי דנתכוין לכתוב שם שדי אך לא גמרו ע"י איזה סיבה דהראב"ד ס"ל דאסור למוחקו וזה תליא בהך דמנחו' ד"ח גבי כלי שרת אין מקדשי' אלא מלאי' וס"ל לר' יוסי דזה רק אם לא נתכוין להשלים אבל אם נתכוין להשלים ראשון ראשון קדוש', ובדברי רבינו בהל' פסולי המוקדשין פ"ג הל' כ' מחלק שם בין כלי שרת דשם אינו מקדש אף בשדעתו להשלים ובמידה של קודש אז אם דעתו להשלים נתקדש אותו ראשון ור"ל היכי דהשיעור הוא עצם לא מחמת הצטרפות אז פחו' מהשיעור אינו כלום וע' בזבחים ד"פ אם מצטרפים להזאות ובמה שכתב רבינו בפ"א מה' שקלים דצריך ליתנו בבת אחת, ע"ש במה שכתבתי בח"א ובהך דזבחים ד"מ ע"ב ודצ"ג ע"ב דרק בכלי א' ומנחות ד"ח ע"א גבי קומץ שחלקו ובמס' מקואות פ"ג הל' ד' גבי ג' לוגין כו' דאם נתכוין להרבות אפילו קורטוב בכל השנה מצטרף, ובכורות דנ"א ע"ב גבי ה' סלעים דפדיון הבן דמצטרף עי"ש, על כל פנים כך כל היכי דהשיעור הוא עצם לא בגדר דברים נפרדים אז פחות מזה אינו כלום והיכא דהוא מדברים נפרדים אז מצטרף ומתחיל הדבר מתחילתו והנ' גבי אותיות השם עי' בירושלמי שבת פ' האורג דאינו חייב לדברי הכל עד שישלים, ורצה לומר שישלים אף במוצאי שבת וכן הדין בהך בשבת דקל"ג ע"ב גבי מילה דמבואר שם דהיכי דלא גמר המילה בשבת חייב משום חבורה ובתוספתא מבואר שם דזה אמר ר' יהודא ועי' תוספ' שבת ק"ה ע"א גבי רב אשי דאמר דמילה הוא משום תיקון גברא דזה רק לר' יהוד' משום דקשה לי' מכאן דאמר רב אשי דחייב משום חבורה אף אם לא גמר המילה, אך באמת הא ר' יהוד' אמר זה והוא ס"ל דמקלקל פטור ועל כרחך דבאמת גמר המילה בלילה או למחר אם כן התחלת המילה שהתחיל בשבת לא הוי מקלקל, כיון דהמילה נעשית כהוגן ותיקון גברא רק שבת לא ניתנה להדחות כיון דבשבת גופא לא גמר המילה וכן הדין ג"כ גבי שחיטת קרבן ציבור בשבת דהיכא דגמר השחיט' בלילה במוצאי שבת חייב על התחלת השחיטה בשבת, וע' במה שכתב רבינו בפי' המשניות סוף נגעים דמצוה אינה דוחה את הלאו אלא א"כ נעשית כתיקונה לגמרי ובאמת נראה מה דמבואר בשבת דק"ג ע"ב דר"ש ס"ל דאינו חייב עד שיכתוב את השם כולו ר"ל ג"כ שישלימו אף במוצאי שבת דאז הוי שם מלאכה עלי', כיון דהדבר נגמר ועי' בירושלמי פ"ו דתרומו' גבי חצי שיעור לריש לקיש דס"ל דמותר מן התורה דמודה ר"ל בעתיד להשלים ומה ר"ל בודאי אם ישלים חייב, ובדוחק לומר דהיינו ששהה יותר מדי אכילת פרס ועי' ברש"י יומא דע"ג ע"ב, אך באמת ר"ל כך דכבר כתבתי דטעם דריש לקיש דאין זה דרך אכילה, א"כ אם אכל בפסח סמוך לחשכה יום שביעי או ביוה"כ סמוך לחשיכה והשלים השיעור בלילה אז שם אכילה יש אך מ"מ חיוב ליכא דהרי השלמה היתה בלילה בהיתר ולכך עכ"פ אסור מן התורה, נמצא גבי שם כל זמן שלא השלים אין עליו גדר כתיבה וזה תליא אם אותיות הן חלקים מהתיבה או מציאות בפני עצמן רק התיבה מצטרפת מהם ועי' שבת דקט"ו ע"ב פלוגתא גבי להציל מפני הדליקה דצריך פ"ה אותיות אם דוקא תיבות או אפי' אותיות מפוזרות ועי' בירושלמי סוטה פ"ב ופ"ג מחלוקת דב"ש ודב"ה גבי מגילת סוטה שכתוב בה אות אחת יתירה דב"ש ס"ל דחייב על מחיקתה וב"ה ס"ל דרק שתים ור"ל דאם הפרשת סוטה אינה כשרה למחיקה אז חייב על מחיקתה והנה במנחות דל"א ע"ב גבי כתבו אגרת במזוזה פסולה עי"ש ברש"י ותוספות דיליף מגט ולא ר"ל דכתב אותיות באמצע התיבה דשם הפסול מחמת דאין התיבה נכתבה כהגון רק ר"ל כמה שכתב רבינו לקמן בהל' תפילין פ"ה ה"ל ג' דהוסיף אות אחת בפני עצמו נפסלה וכן מבואר בירושלמי גיטין פ"ט ופ"ג דענין אחר בגט אף כל שהוא פוסל והוא הדין במגילת סוטה רק פליגי ב"ש ובית הלל אם אות אחת נחשבת לכלום, ורבינו פוסק בזה כב"ש, עכ"פ הוי פלוגתא אם אותיות של השם הם דברים נפרדים ומצטרפים או מציאות אחד ועי' שבת דצ"ז ע"ב גבי נתכוין לזרוק שמונה וזרק ד' אם זה דומה לשם משמעון עי"ש לפי פירוש רש"י ותוספות לא דמי ומוכח שם דב' אותיות הוי דבר בפ"ע רק בגדר הצטרפות ולא כמו בהוצאה אך רבינו לא ס"ל שם כך, ושם אבאר זה. וכן הך פלוגתא דמנחות דל"ז ע"ב גבי ציצית אם ארבעתן מצוה אחת או ארבע מצות אף דמעכבות זו את זו וכן בהך דסוכה דנ"ד ע"ב גבי תקיעה תרועה מחלוקת ר' יהודה ורבנן וכן הך מחלוקת אם לולב צריך אגיד תליא בזה אם מדברים נפרדים נעשה אחד או כל אחד ואחד המה מציאות בפני עצמו רק דמעכבי אהדדי ועי' יומא דס"א גבי הזאות ג"כ כהאי גוונא ובירושלמי שם, וזו היא כונת הראב"ד ז"ל כאן דרק אם כתב שי"ן דלי"ת ולא נתכוין לגמור אז מותר למחוק, אבל נתכוין לגמור לא דראשון קדוש ובגדר מידה של קודש, ורבינו לא סבירא ליה כן רק דכל השם מציאות אחד. וגבי שאר שמות כל שלא נגמר אין עליו קדושה כלל. וכן נ"מ היכי דסבור שצריך לכתוב שם בן ד' אותיות וכתב רק שתי אותיות או להיפך אם מהני להשלים אם זה כמו שני גדרי קדושה או מציאות אחת ועי' מנחות דפ"ח גבי מלאים אם רוצה להותיר אם יש שם מלאים עליו וכן נ"מ לשיטת רבינו בהל' מלכים דבני קטורה יש עליהם מצות מילה רק בלא פריעה אם בהמילה גופא יש חסרון במה שאינה צריכה פריעה והוי כמו מצוה אחרת ועי' ביבמות דע"א ע"ב אם הני שמלו קודם שחל עליהם מצות פריעה אם אח"כ כשניתנה המצוה של פריעה אם גם הם מחויבי' לפרוע או הם הוי כמהולים ואינם צריכי' פריעה, ועי' חולי' דקכ"ג עי"ש ברש"י ותוס' גבי טלית שהתחיל לקרוע דמיד נטהר היכי שדעתו לקרוע עד רובו. ועי' מנחו' די"ד ע"ב גבי שתי הלחם דאמר שם דהכתוב עשאם ב' גופי' עי"ש ברש"י ותוספו' ור"ל דמבואר במנחות דצ"ד דנאפית אחת אחת ונ"מ אם תנור מקדשם כהאי גוונא, עי"ש דצ"ה ע"א וד"ח ע"א גבי מנחה קדושה בלא שמן וע"ש בתוס' דף מ"ו ע"א ובתוספתא דמנחות שם ומנחות דף כ"ד ע"א גבי כגון עריבה של תרנגולים ע"ש ובמ"ש הר"ש ז"ל פ"א דטהרות מ"ט גבי גומות בתנור ע"ש ור"ל שנאפית בב"א רק בגומות מיוחדות ועי' תוס' חגיגה דף כ"ו ע"ב. ע"כ ממהדורא תניינא

2 פרדס יוסף פתח ↗

ולא יאכל חמץ הר"מ פ"א ה"ז מחו"מ יליף דחמץ בכ"ש מכאן, והק' בכ"מ למה לא יליף מכל חלב כמו כל איסורין בכ"ש, ותי' בצל"ח ס"ד: והובא גם כן בנוב"ת או"ח נ"ג דמכל חלב ילפי' רק באיסור חפצא כחלב, ולא באיסור התלוי בזמן, דלטעם דיומא ע"ד. דחזי לאצטרופי אם אוכל בסוף ז' של פסח ל"ש חז"ל, ולפ"ד שם ביה"כ בסוף היום ח"ש מותר מה"ת וכן מצאתי בתשו' רע"א קנ"ד וע' שם בהוספות, וברית יעקב או"ח ג', ואבני עלואים תשו' י"ג וי"ל עפמ"ש בתשו' אריה דבי' עילאי, וס' ע' פנים לתורה אות ז', בפי' חזל"א, דכיון דחז"ל מזה ראי' דאיסור אכל, דאי חצי זית הראשון הי' היתר גמור איך מצטרף אח"כ במה שמשלים כשיעור ע"ש, ועפ"ז י"ל גם באיסור התלוי בזמן שייך חז"ל, דאע"ג דלא חז"ל למה שיאכל אח"כ, מ"מ חז"ל לאיש אחר שאכל מקודם בכא"פ ח"ש, ואם יאכל ח"ש זה שהוא אוכל עכשיו ישלים לו כשיעור ויתחייב, אם כן כמו שלחבירו הוא איסור גם לדידי' איסור, וראי' דאזלי' גם בתר חבירו משבת ו'. במעביר מתחלת ד' לסוף ד' דאי מנח לי' בתוך ד' פטור ובסוף ד' חייב, והרי מעביר דרך מקום פטור, וקאמר התם מי דמי להאי גברא מקום פטור לכ"ע מקום חיוב, פרש"י למי שנטלוהו חוץ לד' ויניחוהו כאן, הרי אע"ג דלדידי' מעביר דרך מקום פטור אזלי' בתר אחר, וה"ה ממש כאן כיון דלמי שאכל כבר ח"ש מקודם הוא איסור גם לזה איסור, ודברי הנ"ב גם כן צ"ע כיון שירד לחלק בין איסור התלוי בזמן בין איסור חפצא, בפשיטות הו"ל לחלק דלא ילפי' איסור התלוי בזמן מאיסור חפצא כמ"ש בכמה ענינים דלא דמי לחלב לא ילפי, מיני', ועוד אמאי לא נילף לכל איסור התלוי בזמן מחמץ כמו דילפי' מחלב לכל איסור חפצא, ועשו"מ תליתאה ח"ג קכ"ט.ובגוף קו' הנ"ל על הר"מ דת"ל דח"ש אסור בכל איסורין, נלע"ד דבדכ"ט. אמר ראב"י יליף שאור דאכילה משאור דראי' כו' ואתה אוכל של אחרים וש"ג, ובסוף מסקינן הדר בי' ראב"י מההוא, וצריך להבין אמאי הדר בי' הא היקש מי"ג מדות, ונר' להשיטות דבח"ש ליכא ב"י ועשאג"א פ"א אם כן שוב יהי' מותר באכילה ח"ש דאיתקש כו', אך ע"ז איכא פסוק לא יאכל דח"ש אסור ול"ש להקיש, וא"ש הר"מ דצריך לא יאכל, דבלא"ה הו"א דכאן ח"ש מותר באכילה דאיתקש לראי' קמ"ל הקרא לא יאכל דאסור, ומשום זה הדר בי' ראב"י דאם מקשינן אכילה לראי' אם כן יהי' מותר ח"ש באכילה וקרא כ' דאסור אע"כ דלא מקשינן, וזה נכון בעזה"י:והנה לטעם דחמץ במשהו משום דהוי איסור ב"י, ולפ"ז גם בח"ש חמץ במשהו, דאף בח"ש איכא ב"י לרוב פוסקים, ובכריתות כ"ב. בלב לא קרעו אינו עובר עליו דשאני לב עוף דליכא בו כזית דם, והק' בתשו' מהר"י מינץ בתשובה האחרונה דהא ח"ש אסור מה"ת, וחידש דדוקא היכי דהי' פעם א' שיעור שלם ורק עתה נעשה א"ש אסור מה"ת אבל דם בלב עוף דל"ה מעולם שיעור שלם, ותיכף הי' ח"ש מותר מה"ת, ולפ"ז יש להעיר דבר חדש בחטה שנבקע דל"ה בשום פעם שיעור שלם מותר מה"ת ח"ש, ואם כן אינו עובר בב"י כיון דמותר מה"ת, ואם כן שוב יהי' בטל חטה מחומצת בס' ככל איסורין כיון דליכא איסור ב"י, ושרש"י חולין ק"ט: שגם בלב עוף ח"ש אסור מה"ת, וע"ש בר"י מינץ שמצטרף לזה הא דדם שמלחו דרבנן, ועשו"מ תליתאה ח"ב ר"ב ובהשמטות, ובשו"ת בית יצחק יו"ד סי' ס"ג כ' כוונה אחרת בר"י מינץ, וזו ההערה נדפסה ממני בירחון אהל מועד שנה ב' סי' ק"א ע"ש ועפ"ז י"ל קושית העולם מובא בפני יהושע ביצה ז': דבמה פליגו ב"ש וב"ה בשיעור חמץ ממ"נ לענין מלקות אין לוקין דהוי להנל"ע כתוס' פסחים כט. ולאיסור ג"כ אין נ"מ להפו' דגם בב"י ח"ש אסור מה"ת, ולשי' ר"י מינץ נ"מ לענין איסור בכה"ג בחמץ של"ה בו לעולם שיעור ככותבת אלא כזית:ובחי' מהר"ם חלואה פסחים מ"ג בהא דהמל"א ולא למלקות, והק' תיפוק לי' דח"ש אסור מה"ת, ותי' דנ"מ לפחות מחצי זית ע"ש מבואר דח"ש רק בחצי ממש לא בפחות, וזה חדש, ותמוה בין אי ילפי' מכל חלב בין מטעם חזל"א, גם בכל שהוא שייך איסור, ובאב"נ או"ח שע"ו הביא גמ' חולין ע"ו. דעור מצטרף לבשר וברש"י דמצטרף פי' מחצה בשר ומחצה עור, ומשלים פי' רוב בשר ומיעוט עור, ומדאמר ביומא ע"ד. חזי' לאצטרופי ולא אמר חזי' לאשלומי ע"כ רק חצי ממש, וגם מר"מ הנ"ל האוכל חמץ כ"ש אסור משום לא יאכל, וע"כ דכ"ש אינו בכלל ח"ש וצריך לא יאכל ע"ש, וע"ע בתוס' עירובין נ"ה: ד"ה ל"צ, וחי' רמ"ה סנהדרין ע':, אך ברש"י יומא ע"ג: מבואר ח"ש פחות משיעור, וכ"כ ביד מלאכי אות ח' דמכ"מ שם שהקשה למ"ל לא יאכל ת"ל משום ח"ש משמע דגם כ"ש בכלל ח"ש, וע"ע בזה בתשו' הרי"מ בפסחים מ"ג: ובתשובות יו"ד ט' י"ט וכ' מזה, והעיר גם כן מחולין ע"ו:, ועשו"ת מחזה אברהם או"ח ל"ז, ובס' גור ארי' יהודה בשו"ת סי' ז' אות ג' וח' אות כ"ד, וירחון תצא תורה חו"ג סי' כ' בזה, ומ"ש בפ' תרומה כ"ו י"ד ובהערות דל"ב:

15 גמ' לחצי שיעור - כגון פחות מכותבת הגסה שהיא שיעור ליוה"כ כדתנן מתני' וכי לא שלים שיעורא כרת ליכא איסורא איכא:

16 חצי שיעור - כלומר פחות מכשיעור אסור מן התורה לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב:

1 תשובה מאהבה חלק א פתח ↗

עכ"פ הניח הב"י דברי הרמב"ם בצ"ע דס"ל דאיתחזק אסורא מעיקרא מיקרי איקבע אסורא ואיך יעמוד שטת רש"י בזה ומ"ש מעלתו סיוע מדברי רש"י כריתות דף י"ח ע"א אינו כן אלא דשם מפרש עפ"י הסוגיא דקאי אליבא דר' כמ"ש לעיל ואדרבה נראה מדברי רש"י כריתות דף כ"ג ריש ע"א ד"ה זה מביא א"ת דלא ס"ל כשטת הרמב"ם בזה ויעיין היטיב בספר ברכת הזבח ר"פ ספק אכל ויראה שכנים ונאמנים דברי אלא אי קשיא לי על דברי הב"י שאין מרש"י יומא הוכחה דס"ל כשטת הרשב"א וסיעת מרחמוהי דספד"א מה"ת לחומרא הא קשיא לי לשטת הפר"ח דפלוגתא דתנאי היא ומאן דמחייב א"ת בחתיכה אחת באמת ס"ל ספד"א מה"ת לחומרא והוא דעת ר' אליעזר בכריתות יעייש"ה ובס' באר יעקב בי"ד סימן ק"י בד"ה לענ"ד כו' א"כ אזלה הוכחת הרב"י מרש"י ביומא דשם מפרש רש"י להדי' אליבא דר' אליעזר ואיהו ס"ל ספד"א מה"ת לחומרא.

2 ברית משה פתח ↗

ונ"ל בס"ד ליישב הכל בחדא מחתא די"ל דלרבינו ג"כ הי' קשה על ר"י קושית התו' הנ"ל אלא רבינו מתרץ דמשו"ה קאמר טעמא דחזי לאצטרופי משום דרצה לאשמעינן דבאיסור התלוי בזמן כגון יו"כ אם אכל ח"ש בסוף יום ששוב אין פנאי לאכול יותר בכה"ג באמת מותר מה"ת כיון דלא חזי לאצטרופי ועל דרך שכ' הנב"י ז"ל מ"ת או"ח סי' נ"ג וזה ל"ק הא סוף סוף כתיב כל חלב וא"כ מטעם כל חלב אסור דבשלמא הנב"י כתב שפיר כיון דאזיל לפום תירוצו של התו' וא"כ י"ל דטעמא דכל חלב ג"כ משום חזי לאצטרופי עי"ש ותבין אבל אנן שמיישבין את קושיית התוס' בזה באמת קשה הלא מטעם כל חלב אסור ע"ז י"ל דר"י סובר דמכל חלב ליכא למילף אלא איסור שאינו תלוי בזמן דומיא דחלב וא"כ שפיר י"ל כמו שכתבנו, אלא כל זה י"ל אי אמרינן דר"י ור"ל ביוה"כ ג"כ פליגי אבל כשנאמר דמודה ר"ל ביו"כ דח"ש אסור מה"ת כמ"ש הירושלמי תרומות פ"ו הלכה א' אז צ"ל דלא דברו בפלוגתתם מיו"כ וא"כ ל"ל על קושיית התוספות כתירוצינו הנ"ל דל"ל דר' יוחנן אתא לאשמעינן בחמץ בפסח כיון דלא מטעם חזי לאצטרופי אסור אלא מטעם לא יאכל כמ"ש הרמב"ם הל"פ פ"א הל"ד א"כ באמת אסו' מה"ת אפי' בסוף יום ז' של פסח כמ"ש הנב"י שם וכיון דרבי' במל"ת ע"ו ג"כ כתב דחמץ בפסח אסור בכל שהוא מטעם לא יאכל כמ"ש הרמב"ם א"כ ל"ל אליבא דרבינו דר"י אתא לאשמעינן בחמץ בפסח, וגם ל"ל דאתא לאשמעינן בנזיר בסוף יום ל' לנזירותו או בסוף שבת ויו"ט לענין איסור ח"ש דמלאכת שבת וי"ט כיון דבנזיר ושבת וי"ט באמת גם בכה"ג אסור מה"ת כמ"ש הנב"י שם אע"כ ל"ל אלא דאתא לאשמעינן ביו"כ ואי נאמר דלא דיברו בפלוגתתם מיו"כ אז באמת גם זה אא"ל וא"כ י"ל כיון דהתו' רצה לתרץ גם לשיטת הירושלמי ע"כ לא מתרץ כמו שתירצנו אבל רבינו י"ל דאזיל בשיטת הגמ' יומא שם דר"ל גם בי"כ פליג וא"כ שפיר י"ל אליבא דרבינו כמו שתירצנו, אבל עדיין קשה היכי יכלינן למימר שדיברו בפלוגתתם גם מיו"כ הא בגמרא איתא דטעמא דר"ל משום אכילה אמר רחמנא וליכא דפירושו כיון דכתיב אכילה וסתם אכילה בכזית וא"כ י"ל דדוקא היכא דכתיב אכילה סובר ר"ל דמותר מה"ת אבל ביו"כ דלא כתיב אכילה גם ר"ל מודה דאסור מה"ת אעכצ"ל דכשנאמר דגם ביו"כ פליגי אז מוכרחינן לומר דפירושא דאכילה אמר רחמנא היינו דאכילה בעינן וכיון דבי"כ יותר קפיד רחמנא על אכילה דשיעורו בככותבת מכ"ש דסובר דח"ש מותר מה"ת וא"כ ממילא נסתלקו מעל רבינו כל הקושיות הנ"ל די"ל דמד"ק רבינו ובח"ש נחלקו כוונתו בזה לאשמועינן דגם בח"ש דיו"כ נחלקו כדי שנוכל למימר כתירוצינו הנ"ל וע"כ נקט בטעמא דר"י משום חזי לאצטרופי להודיענו דביו"כ בסוף יום באמת ח"ש מותר מה"ת וכדי שלא יהא קשה עליו מטעמא דר"ל כמו שהקשינו ע"כ הביא את טעמא דר"ל ומשנה מלשון הגמ' וקאמר אכילה בעינן להודיענו דפירושא דאכילה אמר רחמנא וליכא דקאמר הגמ' היינו דאכילה בעינן כמו שכתבנו ודו"ק. ובת' ארי' דבי עילאי או"ח סי' ה' ראיתי שכ' דהא דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי אין הטעם כפשוטו שהוא כעין סייג שמא יבא לידי צירוף רק הוא כעין הוכחה כיון דחזינן דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור וגם ראינו דענשה התורה על כזית שלם מלקות א"כ מוכח דעל ח"ש יש עכ"פ איסור דאל"כ הוי עד ח"ש ויותר היתר גמור וא"כ היכי מצטרף על עונש לכזית עי"ש שהאריך בזה ולכאורה קשה עליו מהני איסורים התלוין בזמן כגון יו"כ שהמאכל היתר רק השיעור שאסור לו לאכול עד דמייתבא דעתיה וע"ז אין לנו שום הוכחה לאסור לאכול פחות מכשיעור וא"כ אמאי אסור ביו"כ ח"ש אבל כבר דברו האחרונים מזה עי' בדרך המלך הל' שביתת עשור פ"ב שהניח בצ"ע, וצ"ל לפי סברתו דהני איסורים התלוים בזמן באמת ילפינן מכל חלב וכמ"ש התו' הנ"ל דסברת חזי לאצטרופי לגלות דדרשה דכל חלב על ח"ש דרש גמור הוא ובתר דידעינן א"ז באמת ילפינן מכל חלב אפי' הני איסורים דלא שייך בהו סברת חזי לאצטרופי ואפשר דמשום כוונה זו כתב רש"י ביומא ע"ג ע"ב ד"ה ח"ש וז"ל לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב דכיון דקאי הגמ' שם על ח"ש דיו"כ כמובן, וא"כ לפי"ז כיון דרבי' כתב וגם על ח"ש דיו"כ טעמא דחזי לאצטרופי עכ"מ מרבינו דלא כסברת האדב"ע וצ"ע:

« רש"י על יומא ע״ג ע״ב:י״ג רש"י על יומא ע״ג ע״ב:י״ז »