רש"י על יומא ל״ט ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יומא ל״ט ע״ב:א׳ רש"י על יומא ל״ט ע״ב:ד׳ »

1 יומא פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר שֵׁילָא, מַאי קְרָא: ״אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ״. רָבָא אָמַר, מֵהָכָא: ״לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ״. אׇשְׁרוֹ חָמוֹץ — וְאַל תַּאַשְׁרוּ חוֹמֵץ.

2 הפלאה שבערכין על ספר הערוך פתח ↗

חמץ ג' יומא דף לט. קידושין דף נג. ובתוספתא דסוטה פ' יג מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חבירו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו מאי קרא מכף מעול וחומץ. רבא אמר אשרו חמוץ ואל תאשרו חומץ ורועה זוללים יכלים אביו תרגומו ודמחבר לזולזולי מחמיץ אבוי עכ"ל. לפנינו בגמ' דיומא איתא כגירסת רבינו. אבל רש"י שם כתב בזה"ל ד"ה אשרו חמוץ. החזיקו הנגזל. ולא חומץ לא שייך הכא אלא בב"ק דף מו. שלמדנו מכאן שנזקקין לתובע תחלה. וכ"כ רש"י בקידושין דף נג. בזה"ל ולא אשרו תומץ לא גרסינן הכא אלא בב"ק דף מו. גבי מניין שנזקקין לתובע תחלה עכ"ל. ולכאורה להמעיין בב"ק דף מו דשם איתא הענין מנין שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שנא' מי בעל דברים יגש וכו' ע"ש אבל ילפותא דולא אשרו חומץ ליכא שם שום רמז מזה. ועמדתי משתומם. והנה מצאתי ראיתי בסנהדרין דף לה. דיני ממונות וכו' מנה"מ אמר ר"ח דאמר קרא מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים ורבא אמר מהכא אשרו חמוץ אשרו דיין שמחמץ את דינו ואידך אשרו חמוץ ולא חומץ וכו' וז"ל רש"י בד"ה אשרו חמוץ החזיקו את הנגזל ולא את הגוזל. עוד שם ברש"י לעיל בד"ה ואידך מבעיא ליה להך דרשה דאמר בב"ק דף מו. מניין שנזקקין לתובע תחלה וכו' וכ"כ התוס' בד"ה אשרו חמוץ ולא חומץ פי' הקונטרס לכדרשינן בפרק שור שנגח את הפרה דף מו מניין שנזקקין לתובע תחלה וכו' ועל פי הקדמה זו יש ליישב דברי רש"י ביומא דף לט. ובקידושין דף נג. על צד הדחוק למאוד. ואמנם בהיות כי ביומא ובקידושין גם גרסת רבינו כתובים ומסורים תלתא זימני הויא חזקה שיש עמה טענה לקיים הגרסא ולא אשרו חומץ. עיין קונטרס:

1 אשרו חמוץ - החזיקו הנגזל:

2 ולא חומץ - לא שייך הכא אלא בסנהדרין דף לה. שלמדנו מכאן שנזקקין לתובע תחילה:

« רש"י על יומא ל״ט ע״ב:א׳ רש"י על יומא ל״ט ע״ב:ד׳ »