רש"י על יומא כ׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יומא כ׳ ע״ב:ה׳ רש"י על יומא כ׳ ע״ב:ז׳ »

1 יומא פתח ↗

כִּי הֲוָה קָאֵימְנָא עֲלֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא וּמְפָרֵישְׁנָא: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא, וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי. וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי, אֵימָא: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״. אֲמַר לֵיהּ: מָר נִיהוּ רַב? נִינַח מָר. אֲמַר לֵיהּ, אָמְרִי אִינָשֵׁי: ״אִיתְּגַרְתְּ — לֵיהּ פּוּץ עַמְרֵיהּ״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא מוֹרִידִין״.

2 יומא פתח ↗

3 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה אי תגרת. בזויה כגון ניפוץ צמר. הכי אשכחנא ביבמות ס"ד קיח:

4 יומא פתח ↗

1 מר הוא רב - שאתה רגיל לקום ולתרגם לפני ר' חייא שהוא דודך:

2 נינח מר - לך ושב בכבודך שאיני כדאי שתהא מתורגמני:

3 אי תגרת ליה פוץ עמריה - אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו היא בזויה כגון ניפוץ צמר שהיא מלאכת נשים עשה לו אף אני מאחר שהתחלתי בפעולותיך אגמור:

4 ולא מורידין - גנאי הדרשה הוא שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה:

« רש"י על יומא כ׳ ע״ב:ה׳ רש"י על יומא כ׳ ע״ב:ז׳ »