רש"י על חולין ט׳ א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על חולין ט׳ ע״א:ט׳ » « רש"י על חולין ט׳ ע״א:י״ב

1 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

הא קמ"ל דאע"ג דאיתיליד בי' ריעותא וכו' ויל"ד אכתי ה"ל למימר נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ומ"ט אמר בחזקת היתר ולא אמר הותרה ועיי' פירש"י ד"ה ונימא וכו'. ע"כ נ"ל דרמז לנו דלא הותרה ממש בלי שום ספק אלא מטעם חזקת היתר דאתי' מכח רובא דרוב בהמות כשרות וכיון דרק מכח רוב הותרה. ממילא היכי דאיכא מיעוט מצוי כגון סרכא שבריאה או ושט במקום שמלעיטין וכדומה לא הותרה וצריך בדיקה. והשתא במאי דאמר עד שיודע לך במה נטרפה קמ"ל קולא באותן טריפות דליכא מיעוט מצוי מותר אפי' איכא ריעותא בפנינו כגון בא זאב וכו'. ובמה שאמר בחזקת היתר ולא אמר סתם הותרה קמ"ל חומרא אפי' ליכא ריעותא בפנינו חיישינן למיעוט המצוי. והקשה רבנו יונה למ"ד אין סרכא בלא נקב א"כ ע"כ גם נקבים מיעוט המצוי הוא א"כ אפי' ליכא סירכא נצטרך לנפוח כל ריאה ולבדוק אחר נקבים ומבואר פא"ט דאין נופחין אלא ריאה דאושא וכדומה ע"כ כ' טעם אחר עיי' רשב"א. ונ"ל ליישב קו' זו לפמ"ש ר"ן פא"ט למ"ד אין סירכא בלא נקב ומ"מ סרכא כסדרן כשרה דהוה סתימא מעליותא א"כ כל ריאה נקיבה ליתכשר דאי הוה חיי הי' עולה סרכא כסדרן ותירץ אין כל הנקבים ראוים לסירכא ומטריפין מספיקא ולפ"ז י"ל כיון דרוב בהמות כשרות רק נקובים הם מיעוט המצוי אין לנו לבדוק ולחפש אחר הספק דלא בקיאי' אי ראוי לסרכא או לאו ודי כשרואין סירכא לפנינו וידעינן שהי' כאן נקב ועלתה סירכא שלא כסדרן. מ"מ להך סברא דגם נקבים מיעוט המצוי נהי דאין צריך לבדוק אחר הספק כנ"ל מ"מ אי אתי זאב ונטל ריאה בפנינו והחזירה כשהוא נקובה אסורה ואין ריאה בכלל בני מעים לענין זה משא"כ לטעמו של רבנו יונה כיון שבדקנו הסרכות ונמצא יפה אעפ"י שלא בדקנו אחר נקבים אי בא זאב ולקח הריאה והחזירה כשהוא נקובה כשרה. ומה שהקשו מאינקבא היכי דמשמשא ידא דטבחא יתבאר שם אי"ה. ועיי' בשלטי גבורים סביב הרי"ף פ' לא יחפור סוגיא דניפול מבדיקת הריאה ע"ש. והנה ר"י הלוי רבו של רש"י ס"ל לאסור אפי' נאבדה הריאה באונס בלא בדיקה דהחמירו חז"ל ועשאו כספק טרפה ממש וכ"כ ש"ך סי' ל"ט סק"ח דמדרבנן בעלמא קאסר לי' ומ"מ הקשה רשב"א מפרה אדומה ושעיר המשתלח היינו לפי מה שהשריש ט"ז כל מה שהתירה התורה להדיא אין כח ביד חכמים לאסור. אך לפ"ז י"ל היתר דפרה אדומה ושעיר המשתלח אינו כמפורש בקרא דדרשא כשהוא שלימה אינו מפורש בקרא להדיא. אך רש"י הקשה אתמול אכלנו מחלבה עיי' היטב ברשב"א ונראה כוונתו של רש"י ורבותיו דודאי חלב א"א לאסור דחלב שרי' כדאיתא פ"ק דכתובות מדכתיב זבת חלב ודבש וכל מה דכתיב להדי' לא מצי לאסו' ועל כרחך חלב מותר וא"כ הוי חוכא וטלולא להתי' החלב ולאסור הבשר ועל זה השיב הר"י הלוי דלא הוי חוכא וטלולא דבלא"ה מצינו היתר בחלב מה שאסר בבשר היינו דבר מן החי אע"ג דטרפה לא הותר בחלב מ"מ לא הוה חוכא וטלולא אם נאכל חלבה ולא בשרה ע"כ חלב שהותר בפירוש זבת חלב ודבש לא אסרו רבנן. ובשר שלא הותר בהדיא אסרו אם נאבדה הריאה:

2 חולין פתח ↗

גּוּפָא, אָמַר רַב הוּנָא: בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ בְּחֶזְקַת אִיסּוּר עוֹמֶדֶת עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִשְׁחֲטָה, נִשְׁחֲטָה – בְּחֶזְקַת הֶיתֵּר עוֹמֶדֶת עַד שֶׁיִּוָּדַע לָךְ בַּמֶּה נִטְרְפָה. וְלֵימָא: ״נִשְׁחֲטָה הוּתְּרָה״! הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאַף עַל גַּב דְּאִיתְיְלִיד בַּהּ רֵיעוּתָא.

1 ונימא נשחטה הותרה - דלשון חזקה לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו:

2 דאע"ג דאיתיליד בה ריעותא - שנולד בה ספק טריפות ספק קודם שחיטה היה בה ויש לתלותו בלאחר שחיטה מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר שחיטה וכשרה:

2 ערוך השולחן פתח ↗

והנה כל גדולי האחרונים פלפלו בדבריו ויש שדחו דבריו מהרמ"ל והביאו ראיה מתוס' להיפך ויש שקיימו דבריו ש"ך סק"ג וט"ז ס"ס מ"ט אך האמת הוא שזהו פלוגתא דרבוותא רבותינו בעלי התוס' כתבו מפורש בחולין מ"ג: דלבד דרוסה מעמידין בחזקת היתר אף כשנולדה ריעותא מחיים ע"ש וכן הוא שם בפיסקי תוס' אות קכ"ג בזה"ל נולד ספק מחיים ועדיין היא בחזקת איסור אפילו הכי נשחטה הותרה עכ"ל וגם בתוס' יבמות שם נראה להדיא כן כדברי החולקים על רבינו הרמ"א פר"ח סי' כ"ט וכן מבואר מלשון רש"י חולין ט' ד"ה דאע"ג שכתב שנולד בה ספק טרפות ספק קודם שחיטה היה בה ויש לתלותו בלאחר שחיטה מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר שחיטה וכשרה עכ"ל ואע"ג דלשון ויש לתלותו בלאחר שחיטה י"ל דכוונתו דדווקא כשיש במה לתלות כמו בזאב וכה"ג מ"מ מדכתב הטעם דסתם בהמה אינה טרפה משמע דבכל גווני מיירי:

רש"י על חולין ט׳ ע״א:ט׳ » « רש"י על חולין ט׳ ע״א:י״ב