רש"י על חולין קכ״ב

1 פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בפירקין לקמן חולין דף קכד. במתני' דקתני היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא שהרי נשא כזית נבלה ואין מטמא במגע דאין נוגע וחוזר ונוגע ור"ע אומר לא במגע ולא במשא אלמא לר' ישמעאל לא מבטל עור ולר"ע מבטל:

2 ה"ג אי אליבא דר"ע פשיטא - דהא מתניתין היא:

3 לעולם אליבא דרבי ישמעאל - ואשמועינן רב הונא דכי אמר רבי ישמעאל לא מבטל עור הני מילי בפלטתו חיה שנעשה שלא מדעת אבל פלטתו סכין מדעת ביטלו:

4 ואמר רב הונא והוא שכנסו - אחר הפשט דגלי דעתיה דלא בטליה מעיקרא אבל לא כנסו לא. מדמוקים לה בשכנסו מכלל דבשפלטתו סכין בשנים ושלשה מקומות קאמר וקתני חייבין עליו אלמא אי בטלינהו איהו במתכוין בטילי אבל עור לא מבטל דאי בטלינהו עור תו לא הדרי למיהוי נבלה:

5 אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא מבטל - עור:

6 רב הונא - דאוקמה לרבי יהודה בשהיה זית מתחלה לחצאין ואפ"ה לא בטלינהו עור מעיקרא הוא דאמר כרבי ישמעאל דאוקמיה לרבי יהודה אליבא דרבי ישמעאל ורבנן כר"ע:

7 אלא אי אמרת פלטתו סכין - רבי ישמעאל מודי דמבטל עור:

8 רב הונא - דאוקמה לדר' יהודה כשהיה זית זה מתחלה לחצאין ואפ"ה לר' יהודה לא בטיל:

9 דאמר כמאן - בשלמא אי לא דרב הונא דאמר והוא שכנסו הוה מוקמינא לר' יהודה בשפלטתו תחלה ביחד ומש"ה לא בטיל דכי פליגי רבי ישמעאל ור"ע בשתי חצאי זיתים פליגי אבל בכזית שלם מודו כדתני ריש פלוגתייהו עור שיש עליו כזית בשר כו' ורבנן סברי כי מודו רבי ישמעאל ור"ע בכזית שלם הני מילי בפלטתו חיה אבל פלטתו סכין אפילו כזית בטל אבל השתא דאוקמה רב הונא בשני חצאי זיתים דאמר כמאן:

10 הכי גרסינן אלא לעולם פלטתו סכין לרבי ישמעאל נמי לא בטיל ורב הונא דאמר אליבא דר"ע - כלומר הא דאמר רב הונא לעיל העור מבטלו אליבא דר"ע אמרה וההיא דר' יהודה אליבא דר' ישמעאל:

11 קמ"ל - רב הונא דאפי' פלטתו חיה מפני שעור מבטלו משמע טעמא בעור תליא ואף על גב דלא בטלינהו איהו:

12 מתני' אלו שעורותיהן - מטמאין כבשרן:

13 ועור חזיר של ישוב - מפני שהוא רך ואוכלין אותו:

14 חטרת - חלדרוב"א שיש לו לגמל:

15 גמל הרכה - מפרש בגמרא עד כמה נקראת רכה:

16 עגל הרך - נמי מפרש בגמרא עד כמה:

17 ועור הפרסות - כעין שחותכין הרגלים וכל אותו העור רך הוא:

18 בית הבושת - בית הרחם של נקבה:

19 ועור של תחת האליה - עור הזנב מתחת מקום שאין שער מפני שהוא רך:

20 האנקה - הריצו"ן:

21 הלטאה - ליתיירד"א:

22 חומט - לימצ"א שתחלת ברייתו בכעדשה צא ובדוק בתיק שלה שגדל והולך עמה תחלתו כעדשה ממש הוא בשוליו:

23 הלטאה כחולדה - עורה חלוק מבשרה:

24 וכולן שעיבדן - כל אלו שאמרו שהן מטמאין כבשר אם עיבדן נעשה עור ובטלו מתורת בשר וטהורין:

25 או שהילך בהן - ששטחן לדרוס עליהן ברגלים שהוא קצת עיבודן:

26 יש להן עורות - ואין מטמאין כבשרן:

27 גמ' דבר תורה עור האדם טהור - דלאו בשר הוא ולא הוי בכלל מת:

28 שטיחין - למטה ולקתדרא לישב עליהן ששוטחין עור על גבי מטה במקום חבלים:

29 מאן דמתני לה - לדעולא:

30 ארישא - דאפילו כי לא עיבדו נמי לא מטמא אלא מדרבנן כל שכן אסיפא דהא דקתני חוץ מעור האדם דאף על גב דעיבדו טמא מדרבנן הוא ומשום דעולא:

31 ומאן דמתני לה - גזירה דעולא אסיפא:

32 אבל ארישא - כשלא עיבדו סבירא ליה דטומאתו מן התורה:

33 אשון - קשה:

34 שלא טענה - משוי:

35 תיב לקבלי - שאמרת לי דבר טעם ויישר כחך:

36 הוה קתני לה - חוזר ושונה פעם שניה כסבור שלא שמעה:

37 חדא הויא לך אמרת - דבר חידוש אחד היה בידך שאין בידינו הרי אמרתו ולמה תחזור ותשננו פעם שניה להראות חכמתך:

38 ר"ל מתקיפי דארעא דישראל הוה כדאמרינן בפרק קמא דיומא דף ט: מאן דמשתעי ריש לקיש בהדיה יהבי ליה עיסקא בלא סהדי והכא א"ל תיב לקבלי ורבי זירא דמבבל סלק להכא כדאמרינן בהשוכר את הפועלים ב"מ דף פה. רבי זירא אותיב ארבעין תעניתי דנשתכח מיניה תלמודא דבבלאי ומחסידי דבבל הוה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים שם רבי זירא אותיב כל תלתין יומין בדיק נפשיה ושגר תנורא וסליק בגוה חזי מאי אכספיה לההוא מדרבנן:

39 והוא שיונק - אבל פירש מלינק אף על פי שעדיין הוא בתוך שנתו כבר הוקשה עורו ואם עבר שנתו נמי אף על פי שיונק לא דתרתי בעינן:

40 וקאמר ליה ר' יוחנן כל זמן שיונק - ואפילו לאחר שנתן דבהנקה נמי תליא מילתא דחדא הוא דבעינן וה"ק ר' יוחנן בבן שנתו שפיר קאמרת דהוי רך אבל הנקה לא הוזכר לפחות דאם פירש בתוך שנתו לא יהא רך אלא להוסיף אפילו לאחר שנתו:

41 או דילמא עולא בן שנתו קאמר - אבל הנקה לא מעלה ולא מוריד וקאמר ליה ר' יוחנן אף הנקה נמי בעינן:

42 כל זמן - משמע להוסיף בא:

43 אל תקניטני - להשיב לי ממנה:

44 שבלשון יחיד אני שונה אותה - משנה ולא בלשון סתם משנה שאני אומר אלעזר בן יהודה אמרה כדתניא:

45 המחשב בדבר שאין דרכו לאכול כגון לאכול למחר דבר שאין דרכו לכך כגון חלב או להקטיר למחר דבר שאין דרכו להקטיר כגון בשר שלמים וחטאת ואשם ושירי מנחה או עור העולה אינה לא לפסול ולא לפגל עד שישחט לאכול למחר דבר שדרכו לאכול או להקטיר למחר דבר שדרכו להקטיר ועור שתחת האליה הרי הוא כבשר ודבר שדרכו להקטיר קרינא ביה אם עולה היא ומועל לפגל את הקרבן במחשבת חוץ לזמנו או לפסול במחשבת חוץ למקומו:

46 וחייבין עליו כרת - האוכל ממנו אפילו בזמנו:

47 וכל שמנו חכמים לענין טומאה - שהוא כבשר שלא מצינו כאן וישנו בבהמה טהורה:

48 להביא עור בית הבושת - של נקבה בחטאת או בשלמים והאי דלא מנייה ברישא כי הנך משום דליתיה בעולה ותנא בעולה קאי. אלמא האי תנא הוא דחשיב להו בשר אבל ת"ק לא קרי בשר אלא עור שתחת האליה לחודיה:

49 עור הפרסות ממש - ולא עור שעל עצם השוק מן הקרסולים עד הארכובה:

50 רכובה הנמכרת עם הראש - כל עור שעל עצם השוק מרכובה התחתונה שחותכין בשעת הפשטת בהמה:

51 הטמאים - ה"א יתירא קדריש:

52 לרבות - עורות שרצים הרכין שיהו כבשר ומהאי ה"א יתירא נמי רבינן לעיל חולין דף קיב: צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדייהו דהי מינייהו מפקת איהו נמי אוכלא הוא:

53 האי הטמאים בתר דחשבינהו לכולהו כתיב:

54 הפסיק הענין - ולא קאי האי אלה אלא אקרא בתרא האנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים וגו' ולאו אקרא קמא דלמינהו האמור בסוף פסוק ראשון הפסיקו לומר שאינן מין אחד אותן האמורים בפסוק ראשון חלוקים מהאמורים בפסוק השני:

55 וליחשב נמי - במתניתין:

56 תנשמת - דהא איהו נמי בקרא בתרא כתיב:

57 רב תנא הוא ותני תנשמת - רב דמשני למינהו הפסיק אלמא הטמאים אכל הני דקרא בתרא קאי תנא הוא ותני תנשמת בעורותיהן כבשרן:

58 תנא דידן סבר לה כרבי יהודה - כלומר לא יליף טעמא מהטמאים אלא מסברא דגישתא כל שאין ממש בעורן שהוא רך ואין לו ממש עור קרי בשר כרבי יהודה דאמר הלטאה כחולדה אלמא לאו אקרא סמיך והאי דלא מודי ליה תנא דידן בהלטאה בהא פליגי תנא קמא סבר גישתא דידה לאו גישתא הוא ורבי יהודה סבר גישתא הוא:

59 שטלאה - לשון טלאי. אלמא מכיון שנטלה מתורת בשר ונתנה לתורת עור בטלה והאי נמי כיון ששטחן לפני הדורסן או שכרכן על רגלו להלוך בהן אף על פי שלא הילך:

60 טלאה - הוי מעשה לבטלו:

61 עבוד לגבל - הלש עיסתו בטהרה והוא שכיר לבעל הבית וצריך למים להטביל כליו יטריח עצמו ארבעה מילין עד שיגיע למקוה ויטביל ויותר מכאן אין עליו לטרוח מן הסתם אלא אם כן נותן לו בעל הבית שכר הליכה:

62 ולתפלה - המהלך בדרך וגמר בלבו ורוצה ללון מבעוד יום אם יש בית הכנסת לפניו עד ארבעת מילין יטריח וילך שם כדי שיתפלל:

63 ולנטילת ידים - לאכילה ואין לו מים ויש מים לפניו לסוף ארבעה מילין ימתין עד שיגיע למים: