רש"י על חולין נ״ה

1 עד לוג - שיעור זה ניתן לשברי כלים שלא היה תחלתן אלא עד לוג דאם היה תחלתן יותר מלוג הוי שיעור שבריו ברביעית הלוג כדלקמן:

2 מלוג עד סאה - כלי שהיה תחלתו יותר מלוג כגון שנים או שלשה לוגין או יותר על סאה שיעור שבריו ברביעית הלוג:

3 סאה כלמעלה - ושיעור שבריו בחצי לוג כדלקמן:

4 סאתים כלמעלה - ושיעור שבריו בתורת כהנים ובמסכת כלים פ"ב מ"ב בלוג שלם:

5 והתניא לוג כלמטה כו' - אלמא בכולהו עד ועד בכלל:

6 התם לחומרא - משום הכי אמרינן בהו עד ועד בכלל דאזלינן לחומרא דמטמינן לשברים בשיעור זוטא אבל כסלע וכאיסר דרב נחמן אי הוה אמרינן בהו עד ועד בכלל הוי קולא לאכשורה ואשמועינן רב נחמן דכל היכא דקתני עד זיל ביה לחומרא ואי עד ועד בכלל קולא היא אימא עד ולא עד בכלל:

7 כל שיעורים של חכמים להחמיר - אי מצומצם חומרא הוא שערינהו במצומצם ואי מצומצם קולא שערינהו בשוחק:

8 חוץ מכגריס של כתמים - ששנינו בנדה דף נח: דהרואה כתם של דם בבגדה כגריס טמא דמספקינן לה בדם נדה אע"ג דכי משערת ליה במצומצם חומרא הוי לא הויא טמאה אלא ביותר מכגריס אבל כגריס עצמו מחזקינן ליה בדם מאכולת והיינו להקל דאע"ג דכגריס שעורו בעינן כגריס ועוד והכי תניא בהרואה כתם שם נח: וטעמא משום דכתמים עצמן דרבנן דמדאורייתא עד דחזיא מגופה כדכתיב ויקרא טו דם יהיה זובה בבשרה:

9 דיקא נמי - דהא דקתני לוג כלמטה סאה כלמטה משום חומרא הוא ולאו דנימא נמי במקום קולא עד ועד בכלל:

10 דקתני עלה דההיא - דחבל היוצא חמשה טפחים כלמעלה טמא דעד דקתני עד חמשה טהור ולא עד בכלל:

11 עשרה כלמטה - דהאי עד דקתני ועד עשרה טמא ועד בכלל קאמר אלמא בתר חומרא אזיל:

12 חותך מעובר - שבמעי הבהמה ולא יצא מתוכה:

13 מותר - אבר באכילה וניתר בשחיטתה כעובר עצמו וטעמא מפרש בבהמה המקשה לקמן חולין סט. מכל בבהמה תאכלו:

14 מן הטחול ומן הכליות - של בהמה אם נחתך מהם אף על פי שלא הוציא החתיכה מתוכה אסור באכילה משום אבר מן החי והתם קא יליף טעמא מאותה תאכלו שלמה ולא חסרה כלומר כשהיא שלמה הוא דקאמינא לך כל בבהמה תאכלו להתיר דבר אחר שבגופה אבל כשהיא חסרה דהנמצא בתוכה מחסרונה הוא לא שרינא לך כל בבהמה דהיינו הנמצא בה. ומכל מקום שמעינן מינה דהיא עצמה שריא אף על גב דנחתך מן הטחול ואין חיתוך בלא נקב דכל נקב משום חיתוך הוא:

15 הוא הדין דבהמה נמי אסירא - דחמיר ניקב ונחתך מניטל לגמרי שעל ידי הנקב הוא הולך ומוסיף מכאוב והחולי רב בגופה:

16 איידי דתנא רישא מותר - בחתיכה עצמה דאיצטריך לאשמועינן דלאו אבר מן החי הוא תנא איסורא דסיפא נמי בחתיכה:

17 לקתה בכוליא - כגון מליא מוגלא:

18 בכוליא אחת - וכ"ש בשתיהן:

19 למקום חריץ - שהגידין מעורין שם והוא אמצעית הכוליא:

20 טרופאי - מורי הוראות על הטרפות:

21 כרב עוירא - בניקב הטחול:

22 ולא אמרן - דלית הלכתא כוותיה אלא דאינקב בקולשיה:

23 בסומכיה - בעוביו למעלה:

24 ואי אשתייר - בעובי דופנו ולא יצא המחט לחוץ ויש הגנה כנגדו כעובי דינר כשר:

25 וכ"ש כו' - דוקיא הוא דדייקנא ממילתייהו:

26 מוגלא כשרה בריאה - כדאמרן לעיל חולין מח. דקיימן צימחי טינרי:

27 ופסול בכוליא - כדאמרן בריש פירקין חולין דף מח. מליא מוגלא טרפה מים זכין כשרה ואוקימנא בכוליא:

28 והרי מים זכין דכשרין הכא והכא - לא ידענא מאי קושיא:

29 אלא - לא תימא כל שכן דאע"ג דנקב פסול בריאה וכשר בכוליא איכא מידי דכשר בריאה ופסול בכוליא דאין אומרים בטרפות כו' דיש אבר שחולי זה קשה לו ואין חולי זה קשה לו:

30 שהרי חותכה מכאן ומתה כו' - חתוך סימנין או גיד צוארה ומתה חתוך כל כתפיה וחיה:

31 הקטינה - הכוליא הקטינה מאליה מחמת חולי:

32 היא האם - דמתני':

33 היא טרפחת - דלקמן חולין דף נו: הורו בטרפחת כרבי בזפק:

34 היא שלפוחית - דאמר לעיל בפירקין חולין דף מח.:

35 צמקה - יבשה. ושדים צומקים מתרגמינן דדין יבשין הושע ט:

36 בידי שמים - מקול ברד ורעם:

37 בידי אדם - שהבעיתה אדם לא הדרא בריא:

38 כל הבריות - שאגת אריה וקול שחל:

39 ארישא קאי - אף בידי כל הבריות כבידי שמים:

40 ת"ש - דאסיפא קאי:

41 משיכלי חיורי - של כלי חרס לבן:

42 שחימי - שחורות ואינן מצננות כל כך כלבנות. ובלשון מורי שחימי של נחשת חיורי של חרס:

43 מדקאמר חזר בו מכלל דמעיקרא הוה פליג:

44 הבשם - מוכר בשמים:

45 ואם נשתייר בו כסלע - על ידי אותו שיור מעלה ארוכה:

46 דאריך - על פני כל אורך השדרה וקצר כחוט ומאי כסלע דקאמר דאי מצטרפת לאורכו ומשוית ליה עגול הוה כסלע:

47 במקום טיבורו - בעינן כסלע:

48 ראשי פרקים - בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע:

49 כל העור כולו - כל היכא דמשתייר ההוא כסלע מעלה ארוכה וחוזר כל עורה לקדמותו:

50 חוץ מעור בית הפרסות - מן הארכובה ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא רך:

51 ואלו שעורותיהן כבשרן - לענין דמטמאין עורן כבשרן אלמא לאו עור הוא וקחשיב האי בהדייהו בהעור והרוטב לקמן חולין דף קכב.:

52 אל תקניטני - מאותה משנה:

53 שבלשון יחיד אני שונה אותה - כלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה דר' שמעון קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה:

54 קרבן שנשחט על מנת לאכול הימנו או להקטיר הימנו חוץ למקום אכילתו:

55 פסול ואין בו כרת - לאוכל הימנו כהלכתו. ואם שחטו על מנת לאכול או להקטיר הימנו:

56 חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת - האוכל ממנו אפילו כהלכתו ומקרא נפקא לן בפרק שני דזבחים דף כח. ועור שתחת הזנב רך הוא ונפסל קרבן במחשבת אכילתו כבשר ובעולה שכולה כליל לא פסלה מחשבת אכילה אלא מחשבת הקטרה:

57 איבלים - כפר:

58 עיכוס - בסמ"ך:

59 עגל הרך - מפרש בהעור והרוטב לקמן חולין קכב. כל זמן שיונק:

60 וכל שמנו חכמים - בהעור והרוטב שם לגבי עורות כבשר: