רש"י על חולין צ״ו

1 להני שמעתתא - דשרי איסור בטביעות עינא:

2 בטביעות עינא דקלא - שנתן דעתו להכירה בקול ומאבידה לא ילפינן דהתם משום חימוד הממון חיישינן דלמא משקר דאמר מר מכות דף כג: גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן:

3 תדע - דטביעות עינא עדיפא:

4 פלניא דהכי סימניה - פלוני הרג את הנפש ואין אנו מכירין בו מעולם אלא סימנין כך וכך היו בגופו ובכליו של הורג:

5 טביעות עינא אית לן בגויה - ומכירין אנו בו:

6 ואילו אית ליה - לשליח:

7 טביעות עינא בגויה - שמכירו:

8 מתני' שיטול את כולו - יחטט אחריו וסתם משנה ר"מ דאמר לעיל חולין דף צב: חטיטה בעי:

9 אכלו ואין בו כזית - משום דבריה הוא וחייב בכל שהוא וכדאמרינן במסכת מכות דף יג. אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה:

10 אינו סופג אלא ארבעים - דאינו נוהג אלא באחת:

11 גמ' בר פיולי - כך שמו:

12 גאים ליה - כרבי יהודה לא היה מחטט אלא גומם מלמעלה:

13 אמר ליה לא תירתת - לא בע"ה ולא ברשע אני חושדך:

14 דאורי לך - לעשות כן כרבי יהודה אורי לך:

15 ומאי דשייר דרבנן לר"מ - דמדרבנן הוא דבעי רבי מאיר חטיטה:

16 שעל הכף - דאע"פ שהגיד ארוך אין אסור אלא מה ששוכב על הכף:

17 כף - בשר הסובב את הקולית ודבוק לעצם והגיד הארוך שוכב מקצתו על גבי אותו בשר:

18 אמר רב פפא כתנאי - כדמפרש ואזיל דרבנן אית להו דשמואל ורבי יהודה לית ליה דשמואל: סתם אכילה בכזית:

19 ורבנן ההוא - לאשמועינן אתא דאע"ג דלא אכיל כוליה מחייב בכזית דלא תימא לא מחייב עד דאכיל לכוליה ולעולם כל היכא דאכל כוליה לא בעינן כזית:

20 ור' יהודה - ההוא לא איצטריך לאשמועינן דמאשר על כף הירך נפקא דלא בעינן עד דאכיל ליה לכוליה דאפילו לא אכל אלא מה שעל הכף חייב ובלבד שתהא שם אכילה:

21 דכוליה ירך - ולית ליה דשמואל אלא כל מקום שיאכל ממנו כזית חייב:

22 ורבנן ההוא - הירך לאשמועינן אתא דאין אסור אלא פנימי דפשיט איסוריה בכוליה ירך:

23 מתני' כבשר בלפת - רואין כאילו הירך לפתות והגיד בשר ואילו היה נותן טעם בשר כשיעור הגיד בלפתות הירך אסור דשיעורין הלכה למשה מסיני וגמירי דבהכי משערינן דאף ע"פ שאילו היה כרוב או קפלוט היה צריך פחות או יותר:

24 שנתבשל עם הגידים - של היתר:

25 בזמן שמכירו - משליכו לחוץ ואין כאן אלא פליטתו:

26 בנותן טעם - אם יש בנ"ט בכל אלו:

27 כולן אסורין - ולקמן מפרש דנותן טעם במין במינו שאין אדם יכול להבחינו שיערוהו בששים:

28 ואם לאו כולן אסורין - דבכל אחד יש לומר זה הוא ובגמרא פריך ליבטיל ברובא:

29 בזמן שמכירן - לחתיכות האיסור משערינן בנותן טעם ואי אין בהן כדי לתת טעם בשל היתר הרי השאר מותרות ואם אין מכירן כל החתיכות אסורות דכל אחת יש לחוש ולומר שמא זו היא. והרוטב מותר אם אין בחתיכות האיסור כדי לתת טעם בכל החתיכות והקיפה והרוטב:

30 גמ' לא שנו - דכי יש בו בנותן טעם כל הירך אסורה:

31 אלא שנתבשל - שהרוטב מעלה הטעם בכל הבשר:

32 אבל נצלה - עמו נצמת בתוכו ואינו מפעפע ויוצא בבשר:

33 קולף ואוכל - כלומר חותך עליון ואוכל עד שמגיע לגיד:

34 בחלבו - שלא נטל חלב הכליות:

35 אפילו מראש אזנו - שאין שם חלב אלמא פשיט איסוריה בכוליה: