רש"י על חולין ע״ו

1 מתני' רגליה - האחרונים:

2 ארכובה - מפרש בגמ':

3 וכן שניטל - אפילו לא נחתך העצם:

4 צומת הגידין - למעלה מארכובה הוא וסמוך לה והן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם שקורין צינקרו"ן:

5 נשבר העצם - ולא נחתך:

6 אם רוב בשר קיים - מפרש בגמרא רוב עוביו ורוב היקפו:

7 שחיטתו מטהרתו - ומותר באכילה ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו ואפילו במקום שהבהמה מותרת הוי אבר אסור משום ובשר בשדה טרפה כדאמרינן לעיל חולין דף עג: להביא האבר והבשר המדולדלין: שלשה עצמות בירך. התחתון והוא עצם הנחתך עם הפרסות כשמפשיטין הבהמה ואותה ארכובה נקראת ארכובה הנמכרת עם הראש. ולמעלה הימנה עצם האמצעי וצומת הגידין בתחתיתו סמוך לפרק ארכובה הנמכרת עם הראש. והעליון הוא קולית התחובה באליה:

8 גמ' למטה - דקתני מתני' כשרה:

9 למטה מן הארכובה - סמוך לה מיד קאמר דלא תימא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה שבין הקולית ועצם האמצעי ומאי למטה דקתני כשרה למטה הימנה ומכל עצם האמצעי שבו צומת הגידין קאמר דלמטה ממש ליכא למימר כשרה דהא אפי' צומת הגידין שהוא בשיפולי של עצם אמצעי קתני מתניתין טרפה וכ"ש בגובהו הא לא אמרינן אלא למטה למטה מן הארכובה סמוך לה קאמר כשרה כדמסיים מילתיה ואזיל דארכובה הנמכרת עם הראש קאמר:

10 למעלה למעלה מן הארכובה - מיד קאמר טרפה דהיינו בצומת הגידין שהוא סמוך לה וכל שכן בגובהו. ולקמן פריך מאי וכן שניטל צומת הגידין והא תנא ליה למעלה מן הארכובה טרפה:

11 כנגדו - של אותו מקום דמתני':

12 בגמל ניכר - דקסבר רבי אושעיא ארכובה דמתניתין היא ארכובה העליונה ושם בולט עצם בירך הגמל והכי תניא בבכורות דף מא. דאותה ארכובה ניכרת בגמל דתנן זנב העגל שאינה מגעת לערקום ארכובה הוי מום לפסול ותני עלה קפץ העליון ולא קפץ התחתון וכנגדו בגמל ניכר:

13 היינו דקתני וכן שניטל - משום דתנא למטה מן הארכובה עליונה כשרה דהיינו נחתך עצם האמצעי איצטריך למיתני וכן שניטל דאע"ג דאם נחתך בגובהו כשרה היכא דנחתך בשיפולי במקום צומת הגידין טרפה וכדמתרץ לקמן ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה אלא לדידך דאמרת ארכובה תחתונה למעלה דקתני מתניתין למעלה מיד בסמוך משמע היינו ניטל צומת הגידין:

14 אמר ליה תנא ארכובה בלא צומת הגידין - כמו נשבר העצם והגידין קיימין ותנא צומת הגידין בלא ארכובה:

15 והא נחתכו - לגמרי משמע אלמא תנא ליה תנא ניטל הצומת ולמה ליה למהדר ולמתנייה והא ליכא למימר תנא רכובה עם צומת הגידין והדר תני צומת הגידין בלא ארכובה דאם כן ניתני ניטל צומת הגידין וכ"ש נחתכו:

16 לבתר דנפק - עולא:

17 אמר - רב יהודה לנפשיה:

18 מאי טעמא לא אמרי - דלמטה דקאמר הוא למטה מן הארכובה ומצומת הגידין ולמעלה דקתני לאו למעלה מיד משמע אלא בגובהו של עצם למעלה מן הצומת והדר תנא וכן שניטל הצומת דאם נחתך בתוך הצומת נמי טרפה:

19 הדר אמר - שפיר עבדי דלא אמרי ליה:

20 ולא אמרי ליה - בתמיה. וכי לא אמרתי לו טעם הגון רכובה בלא צומת וצומת בלא רכובה ופרכיה מלישנא דמתניתין ואמר לי נחתכו קתני והכא נמי אי הוה אמרי ליה קא הוה דייק נמי לישנא ואומר לי מן הארכובה ולמעלה קתני דמשמע בסמוך והיינו בצומת הגידין:

21 רב פפא מתני - לדרב יהודה הכי:

22 למטה - דמתניתין לאו למטה מיד קאמר דרכובה דמתניתין ברכובה עליונה מיירי הלכך למטה דידה דהיינו עצם אמצעי זימנין דטרפה כגון בצומת הגידין אלא הכי קאמר למטה מאותה רכובה ומעצם אמצעי כולו דהיינו בעצם התחתון ודאי כשרה:

23 למעלה למעלה מן הארכובה - דהיינו בקולית ודאי טרפה כל מקום שיחתך:

24 וכן שניטל צומת הגידין - ובעצם אמצעי יש מקום שהיא טרפה כגון בצומת הגידין ויש מקום שהיא כשרה כגון למעלה מן הצומת ורכובה גופה איזו היא:

25 כדעולא - עליונה:

26 ופרכינן ללישנא דעולא ודרב פפא ומי איכא מידי דכי מדלי פסיק לה - למעלה מן הצומת הגידין בעצם אמצעי כשרה:

27 וכי מתתי פסיק לה - וכשמשפיל להו לחותכה בצומת טרפה: וכלישנא קמא דרב עבדינן לחומרא ולמעלה מרכובה התחתונה כל מקום שיחתך טרפה וכן ניטל צומת בלא רכובה דלא חזינן דהדר ביה רב ולקמן פסיק הלכתא הכי אפילו בנשבר העצם וכ"ש נחתך לגמרי:

28 אלו הן צומת הגידין - מהיכן מתחיל והיכן כח חיות הגידין:

29 דאגרמא ולבר - משיוצאין הגידין מן העצם ומהלכין בבשר שהעצם למעלה מן הפרק ערום בלא בשר כשתים וג' אצבעות והגידין אדוקין בו וממקום שמתפרשין ממנו ולמעלה מתחיל וכל זמן שהן צמותין וקשורין השלשה יחד קרי צומת עד מקום שמתפשטין ומתפצלין זה מזה כדמפרש לקמן:

30 דאגרמא ולגיו - אין נקראין צומת אלא מקום אדיקתן בעצם ממקום שנאדקין בו עד הפרק:

31 דעילוי ערקומא - עצם קטן הוא המחבר את הפרקים ומה שיש מן הגידין ולמעלה הימנו עד מקום שמתפשטין קרי צומת וכל מקום שיחתכו שם טרפה והאי שיעורא נפיש מכולהו שמתחיל מיד מן הערקום ולמעלה והוא למטה מסוף העצם האמצעי ואם נחתך בין עצם אמצעי לאותו ערקום טרפה:

32 דערקומא גופה - נחתכו גידין כנגד הערקום עצמו:

33 לא תציתו ליה - דמחמיר טפי:

34 דפרעי טבחי - במקום שפותחין הטבחין להפריש הבשר מן העצם כשמנקרין אותו צינקרו"ן ורוצין ליטול אותן גידין והיינו מעילוי ערקומא. לישנא אחרינא כשמפשיטין הבהמה משם מתחילין לפתוח ולהפשיט העור של רגלים אחרונים:

35 צומתין - מחוברין יחד ונראין כגיד אחד:

36 ועד כמה - ארכו של צומת:

37 ארבעה בטדי - ארבע אצבעות:

38 בליטי - קודם שיבלעו בתוך הבשר:

39 אשוני - קשין:

40 רכיכי - לאחר שנכנסין לבשר נעשין רכין:

41 דזיגי - צלולין קליר"ש לבנים קצת:

42 תלתא חוטי הוו - צומת הגידין:

43 אזדא רוב בנין - שהוא עב משניהם וכיון דאזל רובא טרפה:

44 שני מחבריה - עב מחברו:

45 נפציה - נפצו קרפי"ר בלע"ז:

46 ברוב אחד מהם - אם נפסק רובו של אחד מהם טרפה:

47 הא איכא תרי - רובו קיים:

48 הסרבל - של צמר ומעמידין בית הצואר בחוט כמו שאנו עושין ברצועות: וכמר בר רב אשי קי"ל בכל דוכתי בר מתרתי מכתב אודיתא סנהדרין דף כט: ומיפך שבועה שבועות דף מא.. ובשיעור צומת גידין אחר שנחלקו ולא איתפרש הלכתא כמאן בשל תורה הלך אחר המחמיר וטרפות דאורייתא הלכך מעילוי ערקומא עד מקום שמתפשטין כל מקום שחותך שם הוי צומת הגידין ואפי' רכובה קיימת ועצם קיים טרפה:

49 למעלה מן הארכובה - אם נשבר העצם שם ורוב בשר שעל השבירה קיים. עור ובשר חופין רוב העצם:

50 זה וזה - אבר ובהמה מותר:

51 ואם לאו זה וזה אסור - ומתני' דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור ובהמה מותרת אלמטה מן הארכובה קאמר:

52 אבר אסור - משום מדולדל. ולשמואל מתני' בין למעלה ובין למטה קאמר ושני לה למתני' בין נחתכו לגמרי לנשבר העצם משום דהכא גידין קיימי:

53 ולרב נמי - בלמטה מן הארכובה יאמרו כו':

54 שחיה ממנה - שהנשמה תלויה בה:

55 מוטל באשפה - דקאמר אבר אסור ואתה חותכו ומשליכו לאשפה:

56 כוותיה דרב - דלמעלה מן הארכובה זה וזה אסור:

57 ואבר עצמו מטמא במשא - דשחיטה עושה ניפול:

58 מיתיבי כו' - אלמא אין שחיטה עושה ניפול:

59 הדורי אפירכי - לאותובי מברייתא שאינה ידועה לכל:

60 אותיב ממתני' - ששגורה בבית המדרש בפי כולם דתנן בהעור והרוטב לקמן חולין קכז. האבר והבשר המדולדלים נשחטה הבהמה הוכשרו לקבל טומאת אוכלין אלמא אין בה טומאת נבלות:

61 לא הוכשרו - התם מפרש טעמא:

62 כדדחינן - לעיל בפרקין חולין דף עג: מאי הוכשרו אבשר קאמר דאי נמי שחיטה עושה ניפול אין טומאת נבלה בבשר הפורש מן החי דגידין ועצמות בעינן כדיליף התם:

63 להא שמעתא - דרב דאמר לעיל אם לאו זה וזה אסור דרב ירמיה בר אבא תלמיד דרב הוה ואמר לה לשמעתיה דרב:

64 אריוך - קרי שמואל על שם אריוך מלך אלסר בראשית יד דהלכתא כוותיה בדיני:

65 רוב עוביו - שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה:

66 רוב הקיפו - עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף הבשר שסביב העצם על השבר קיים אפי' נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשר ואם רוב היקף העצם סביב השבירה מגולה אפי' כיונה בליטת ראש השבירה לצד בשר הקיים והרי כל חלל העצם נכסה אפי' הכי טרפה:

67 בעינן רוב עוביו - נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים:

68 עור הרי הוא כבשר - אם ניטל הבשר מתחת העור והעור חופה את עוביו והיקפו כשר:

69 ולימא מר עור מצטרף לבשר - לחומרא דליבעי חציו עור וחציו בשר:

70 אנן עור או בשר תנינא - בהך ברייתא דלעיל:

71 ולימא מר עור משלים לבשר - דליבעי רוב הכיסוי בבשר ומיעוטו עור להצטרף בין שניהם לכסוי רוב העצם:

72 בר גוזלא - שנשברה רגלו:

73 דרכיך - עורו לפיכך חשוב כבשר:

74 הנהו גידין הרכין - דהוו מצטרפי לבשר וחופין רוב עצם הנשבר: