רש"י על חולין ע״ז

1 נמנין עליהם - דאפי' לא נמנה אדם עם החבורה אלא לאכול מהן יצא ידי אכילת פסח. אלמא בשר נינהו:

2 ר"ל - פליג עליה בפסחים בכיצד צולין פסחים דף פד. ואמר אין נמנין והכא לאכשורי טרפה קאתי ואיסורא דאורייתא היא ואת אמרת כו':

3 ואמאי אישתיק והאמר רבא - ביבמות בהחולץ הלכתא כריש לקיש בהני תלת ותו לא קנין פירות והחולץ למעוברת ומתנה באמצע כולן בהחולץ אלמא בהך גידין הרכין הלכתא כר' יוחנן דאע"ג דסופן להקשות הרי הן עכשיו כבשר:

4 שאני הכא דהדר ביה ר' יוחנן - מגידין הרכין ואמר כל מידי דסופן להקשות בתר סוף אזלינן דמעיקרא הוה סמיך ר' יוחנן אהא דתנן בהעור והרוטב לקמן חולין קכב. עור הראש של עגל הרך הוי כבשר לטומאת אוכלין ונבלות ואע"ג דסופו להקשות והדר ביה ואוקמה לההיא כיחידאה:

5 דאמר ליה - ר' יוחנן לריש לקיש בהעור והרוטב דקבעי מיניה עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר ליה אינו מטמא הואיל וסופו להקשות ואמר ליה הרי שנינו ואלו שעורותיהן כבשרן עור הראש של עגל הרך ואמר ליה אל תקניטני בה שבלשון יחיד אני שונה אותה כלומר יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:

6 דאישתקיל קורטיתא - לשון קורט כלומר מעט מן העצם נעכל ונפל לארץ:

7 שהייה תלתא ריגלי - לשאול הלכה לחכמים הנאספים לרגל:

8 א"ל רב אדא בר מתנה - לבעל הבהמה:

9 רבא בריה דרב יוסף בר חמא - הוא רבא בר פלוגתיה דאביי:

10 דחריפא סכיניה - לב פתוח לו בסברא:

11 מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן - בברייתא דלעיל מה לי נפל מיניה מה לי איתיה הואיל ועור ובשר חופין את רובו כשרה:

12 מתלקט מהו - בשר הנותר לכסות הרוב אינו יחד אלא כאן מעט וכאן מעט סביב העצם ואם תצרפהו הרי רוב הקיפו נכסה:

13 מתרוסס מהו - שהיה הבשר מרודד וקלוש וחופה את רוב העצם:

14 נתמסמס - בשר הנשאר לכסוי נרקב:

15 קודרו - נוטלו בסכין כקדירת ארובה:

16 איבעיא להו ניקב - אותו בשר החופה נקב קטן בלא חסרון:

17 מהו - מי הוי ריעותא או לא:

18 נקלף מעל העצם - אותו בשר החופה ואינו דבוק בעצם מהו. את"ל נקלף בלא חסרון הבשר כשר:

19 נסדק - הבשר הנותר לכסוי מהו:

20 ניטל שליש התחתון - של עובי הבשר סמוך לעצם הרי שני שלישי עליונים עומדים באויר מהו:

21 ת"ש - חדא מהנך בעיי דאמר ר' יוחנן עור הרי הוא כבשר אלמא ניטל שליש התחתון ונשאר העור ושני שלישי עומדים כל שכן דכשר:

22 דלמא התם דקנה משכא דידיה - שהחזיק העור בשלו כלומר התם לאו בניטל הבשר מתחתיו והעור עומד באויר קאמר אלא כגון שנשבר העצם בשיפולו שהוא ערום מבשר סמוך לארכובה שאין שם אלא עור והעור דבוק יפה בעצם ומחזיקו:

23 נקדר - הבשר בסכין מעל השבר בעגול כמין טבעת ורוב הקיפו מכוסה:

24 מהו - מי אמרינן כיון דנקדר בעגול שוב אינו מעלה ארוכה או לא אמרינן:

25 מסרטו בעצם - דעלמא ומתוך שהוא מוציא דם מתחבר הבשר ונמשך זה אצל זה ומעלה ארוכה וכן דרך הרופאים:

26 מזרף זריף - עושה חריצים בבשר ומכאיב המכה:

27 והוא דקנה גרמא דידיה - שאנו רואים שהעצם מחזיק בשלו סביבות הקדירה מידבק העצם לבשר וסימן התחלת עלות ארוכה הוא:

28 מתני' נפש היפה - שאין דעתו קצה בה מחמת מיאוס:

29 תאכלנה - ולא אמרינן אבר מן החי היא שגם היא ניתר בשחיטת האם:

30 ואינה מטמאה - דלא חשיבא אוכל:

31 ולא טומאת נבלות - אם מתה הבהמה:

32 חישב עליה - לאכילה:

33 מטמאה טומאת אוכלין - אם נגעה בטומאה דמחשבה משויא ליה אוכל:

34 אבל לא טומאת נבלות - דלאו בשר הוא אלא כשאר אוכל בעלמא הוא:

35 אסורה באכילה - ואע"ג דלא נפק אלא פורתא וליכא למימר כל מיחוי הולד היה שם שמא באותו מקצת יצא ראש הולד והרי הוא כילוד:

36 ה"ג סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה:

37 המבכרת - זהו פטר רחם שלה:

38 ישליכנה לכלבים - שאין בה קדושה דאע"ג דאין שליא בלא ולד הכא רובה לאו בת מיקדשה היא דדלמא נקבה הוה כדלקמן בגמרא:

39 ובמוקדשין - כגון בהמת שלמים שהפילה שליא:

40 תקבר - דכיון דאין שליא בלא ולד קדשה דבין זכר ובין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדיש:

41 בפרשת דרכים - מקום שהדרכים מתפרשים לשנים ודרך המנחשים לקוברה שם שלא תפיל עוד:

42 דרכי האמורי - ניחוש וכתיב שמות כג ולא תעשה כמעשיהם:

43 גמ' למה לי קרא - למימר ולא שליתה פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד והרי הוא כילוד ושליא בתריה אזלא ולא שריתה שחיטה:

44 אסמכתא בעלמא - ולדרשא אחריתי אתא עיקר קרא לחותך מן הטחול ומן הכליות כדאמר לעיל בפירקין חולין דף סט.:

45 עור חמור - שהוא קשה ומאוס:

46 ששלקו - בשלו הרבה מאד:

47 אי לטומאת אוכלין - אם נעשה אוכל לטמא טומאת אוכלין:

48 לטומאת נבלות - אם נעשה בשר להחשב כנבלת החמור עצמה:

49 לא נצרכה - למעוטינהו דהא ודאי לאו בשר נינהו:

50 אלא שנעשה ציקי קדרה - בשלן הרבה עם תבלין:

51 לעולם לטומאת אוכלין - ומתני' לא איפשיט דהתם עור ששלקו תניא ובעור בהמה אחרת קמיירי אבל עור חמור מאיס:

52 אלא שאין עמה ולד - באותה שבפנים:

53 אבל יש עמה ולד - ורואים אנו ראשו ורובו לפנים:

54 אין חוששין - שמא עוד היה ולד אחר עם זה ויצא ושליא זו שלו היא וזה שבפנים כבר יצתה שליתו ומ"מ שליא זו אסורה דשמא של ולד אחר היתה:

55 והאמר ר' ירמיה לחומרא אמרה ר' אלעזר - דבר זה שהיה מחמיר מר' יוחנן:

56 לא שנו - דאסורה באכילה דמשמע אפילו יש עמה ולד בפנים:

57 אלא שאינה קשורה בו - דהתם איכא למימר לזה שבפנים היתה שליא אחרת ונמוחה ויצתה ושליא זו של ולד אחר היתה ונמוח ויצא:

58 אבל קשורה בו - ודאי שליא זו שלו היתה ומותרת באכילה:

59 ור' יוחנן אמר אנו אין לנו - שתהא אסורה באכילה:

60 אלא שליא - שיצתה מקצתה ואין עמה ולד בפנים דהתם חיישינן שמא יצא מיחוי הולד שם:

61 אבל יש עמה ולד - אפי' אינה קשורה בו מותרת דבדידיה תלינן לה:

62 מין בהמה חיה ועוף - ורבנן היא דאמרי במסכת נדה דף כא. כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד:

63 אין חוששין לולד אחר - ואם נפתח הקבר בלא דם דהואי לידה יבישתא טהורה:

64 אינה קשורה בהן הריני מטיל - על אשה הזאת:

65 חומר שתי ולדות - דחוששין שמא היה בשליא זו ולד גמור נקבה ותשב עליו לנקבה ואפי' בלידה יבישתא טמאה שבועים כדין נקבה מחמת ספק ולד אחר וגם חומרו של זה נטיל עליה ונאמר ולד זה משליא זו ולא היה בה ולד אחר וזו אינה ולד ואין לה שום ימי טוהר והיינו חומר שאם לא נמצא זה עמה קיי"ל במסכת נדה דף כד: המפלת שליא תשב לזכר ולנקבה ונותנין לה מיהא ימי טוהר של זכר דאין שליא בלא ולד אבל לזו אין ימי טהרה:

66 שמא נימוח שפיר של שליא זו - והוא היה ולד גמור:

67 ושמא נימוחה שליתה של שפיר זה - ושליא זו לאו שלו היתה. אלמא שאני לן בין קשורה לשאינה קשורה:

68 מ"ט - ישליכנה לכלבים ולא מספקינן לה בשלית הבכור:

69 דבר הקדוש בבכורה - אם היה זכר:

70 נדמה - קונטרפייט"א. רחל שילדה מין עז או עז שילדה דומה לרחל ואמרינן בבכורות דף יב. דלא קדיש דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור:

71 וכל היולדות דרכן לילד מחצה זכרים ומחצה נקבות - הלכך ולד זה ספק זכר ספק נקבה ונקבה לא קדשה ואת"ל זכר הוא שמא נדמה הוא:

72 הוו להו זכרים מיעוטא - ולמיעוטא לא חיישינן:

73 רובא בר מיקדש הוא - בין זכר ובין נקבה חוץ מנדמה:

74 יש בו משום רפואה - כגון משקה או סם או לחש שלוחש על המכה:

75 אין בו משום רפואה - כגון שעושין שלא על החולי כגון קבורת שליא בפרשת דרכים וכיוצא בהם שדומין לניחוש: