רש"י על חולין ל״א

1 גידפי - נוצה שסביב הצואר:

2 דמיפרמי - כרותות מינצייר"ש בלע"ז דאי עבד חלדה מבפנים היה יוצא רוחב פי החץ בין הכנפים ולא היה חותכו:

3 צריך שיתן עפר - תיחוח למטה דאם העפר קשה לא מקרי עפר למטה:

4 בעפר - משמע כולו טמון בעפר:

5 דמזמין ליה לעפרא דכולה פתקא - עפר כל הבקעה היה מסיע וכותש או שהיה עפר תיחוח ומזמנו בפה לכך:

6 פתקא - בקעה:

7 א"ר זירא מלא צואר - דמתניתין חוץ לצואר בעינן ולא תימא מלא צואר דוקא:

8 איבעיא להו - האי חוץ לצואר דרבי זירא משהו קאמר או מלא צואר קאמר:

9 אלא פשיטא מלא צואר חוץ לשני צוארים וש"מ מלא צואר - דקתני מתניתין נמי ברישא אחוץ לצואר קאי:

10 שאין לו קרנים - דרגילין היו לעשות כמין קרנים לאזמילין לנוי על גביהן מטין לצד ראשן ומתוך שהוא קטן מאד הוא נשמט מן הצואר וכשהוא מוליך ומביא יש לחוש שמא יחלידו הסימנין או ינקבו אותן הקרני':

11 מיבזע בזע - כשמוליך ומביא מתוך שהוא חד הוא נוקב וקורע ולא חותך:

12 מחטא דאושכפי - מרצע הרצענין שפיותיו חדודין וחותכין חוטי התפר:

13 ואע"ג דלא מיכוין - לשחוט אלא להפלת סכין מאן תנא:

14 זעירא דמן חבריא - צעיר הישיבה. ולי נראה דאושעיא זעירא היה נקרא דמן חבריא שמבני הישיבה:

15 הוא תני לה - שונה המשנה מרבו:

16 והוא אמר - מדעתו שהלכה כרבי נתן:

17 והא אמרה רבא חדא זימנא - ולמה ליה לרבא למידק ממתניתין ולמימר הא הפילה הוא כשרה ולאשמועינן דסתם לן תנא כר' נתן הא אשמועינן רבא חדא זימנא דסתם לן תנא כרבי נתן:

18 וכולן ששחטו - חרש שוטה וקטן:

19 צריכא - ליה לרבא לאשמועינן בתרווייהו:

20 אבל הכא דלא מיכוין - אפילו לחתיכה בעלמא אי לאו דאשמועינן רבא לא הוה דייקנא מיניה הא הפילה הוא כשרה דאפילו הפילה הוא הוה אמינא דפסולה והיא גופה איצטריכא לאשמועינן מה שאתה זובח אתה אוכל דבעינן שחיטה מכח אדם קמ"ל רבא דהא נמי דייקנא מינה מדלא קתני הפיל סכין או זרק סכין. והא דפריך והא אמרה רבא חדא זימנא ולא פריך תנינא חדא זימנא משום דבמתניתין לא תני בהדיא הפילה הוא דכשרה אלא רבא דייק לה:

21 נדה שנאנסה וטבלה - לקמיה מפרש היכי נאנסה:

22 לביתה - ליזקק לבעלה:

23 טמא שאכל תרומה במיתה בידי שמים באלו הן הנשרפין סנהדרין דף פג. וכרת חמור ממיתה דימיו נכרתים וזרעו נכרת כדכתיב ויקרא כ ערירים יהיו:

24 ומנא תימרא - דלחולין לא בעינן כוונה:

25 שנתלש - מן הים:

26 ה"ג מה כלים דלא מיכווני - דהא לית להו דעת:

27 ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא - אף כלים דקמיכוין להו אדם:

28 חרדלית של גשמים - זרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוו מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב האי גאון גריס הרדלית שבאין מדליו של הר:

29 נגזור ראשין אטו כיפין - דתנן מטבילין כלים בראש הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר לקרקע:

30 קמ"ל דלא גזרינן - לשון קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין מנלן:

31 ואין מטבילין בכיפין - שלא יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין באויר:

32 ידיו טהורות - דלא בעינן כוונה לחולין:

33 אינן בכי יותן - דלא אחשבה להך נפילה:

34 ואם בשביל שיודחו ידיו - נתכוין ליטול את הפירות מן המים:

35 ידיו טהורות - כ"ש שנתכוין:

36 ופירות הרי הן בכי יותן - ומקבלין טומאה מכאן ואילך דאחשבה להך נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן והוה ליה משקה שסופו לרצון ותנן מכשירין פ"א מ"א כל משקה שסופו לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון מכשיר:

37 לחולין - לאכול חולין. הוחזק נתכוין בשעת טבילה לכך:

38 הכי קאמר - לעולם חולין לא בעו כוונה והאי דתנא בהו הוחזק דאיצטריך לאשמועינן דאע"ג דאיכוין לטבילת טהרה לא הויא כוונת חולין כוונה למעשר:

39 רבי יוחנן - דאמר לעיל אף לביתה לא טהרה:

40 נגעי בגדים כתיב בהו ב' כבוסים תכבוסת ראשונה וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו וגו' לראות אם יפשה או יעמוד או יכהה וכיבוס שני לאחר הסגר שאחר כיבוס ראשון והבגד או השתי או הערב או כל כלי העור אשר תכבס בראשונה קודם הסגר וסר מהם הנגע בימי הסגר וכובס שנית לשום טבילה וטהר:

41 מה ת"ל שנית - פשיטא דשנית הוא:

42 מקיש תכבוסת שנייה - שהיא לשם טבילת טהרה:

43 לתכבוסת ראשונה - שהיא להסגיר:

44 מה ראשונה לדעת - אדם דכתיב וצוה הכהן וכבסו:

45 אף שניה לדעת - ולא שיפול במים מאליו:

46 מי א"ר יוחנן - דחולין בעי כוונה:

47 מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים - שוחט קדשים שלא בכוונה דפסולין דכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו בפ"ק לעיל חולין יג.:

48 ורבנן - דאמר לעיל וחכמים פוסלין:

49 זכנהו - נצחן כלומר בזאת נראין דבריו מדבריהם:

50 מתקינות - בודקות אותן בשעת וסתן ומטבילות אותן בשעת טבילתן:

51 לרבי נתן - דאמר לא בעינן כוונה אפילו לחתיכה ודכוותה הכא קאמר רב אליבי' שנפלה מן הגשר שלא נתכונה אפילו לרחוץ ור' יוחנן לא מדמי טבילה לשחיטה דקדריש וכובס שנית ובשחיטה קרא קדריש להכשיר כדאמרינן מדגלי רחמנא מתעסק כו':

52 ולרבנן - דבעו מיהא כוונה לחתיכה ודכוותה בטבילה מכשר רב אליבייהו:

53 כשירדה להקר - ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים:

54 שחט - פרה אדומה:

55 ושחט אחרת עמה - חולין שנתכוין לה:

56 דברי הכל - פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה: ה"ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה: