רש"י על חולין כ״ט

1 כדי שחיטה אחרת - היינו שיעור שהייה:

2 וגמרה - קס"ד בבהמה קאי דבעיא רוב שנים ומאי גמרה לשחיטה:

3 ואי מחצה כרוב - כיון דשהה בחצי אזלא לה שחיטה והויא לה כפגימה בעלמא ואיטרפא לה בפסוקת הגרגרת אלא ש"מ אינו כרוב ופסוקת הגרגרת ברובא בעינן:

4 לא בעוף - דממה נפשך כשרה כדמפרש:

5 הא עבד ליה רובא - ואיתכשרא מקמי שהייה:

6 לא עבד ליה כלום - מעשה טרפה:

7 חצי קנה פגום - בעוף:

8 רוב הנראה לעינים - כלומר רוב גמור שהוא ניכר:

9 מה טרפה - דאיכא מקומות טובא דמיטרפא בהו במשהו כגון נקובת הוושט והריאה והדקין:

10 בעינן רוב הנראה לעינים - במקומות שהוזכר בהן רוב כגון בקנה ובחוט השדרה:

11 שחיטה דעד דאיכא רובא לא מתכשרא - דאפילו מאן דמכשר משום דקרי ליה רובא הוא ובמיעוטא כולהו מודו:

12 מחצה על מחצה כרוב - וטהורים עושין לעצמן בטהרה וטמאין עושין לעצמן בטומאה ולא מידחו לפסח שני כיחידין:

13 אינו כרוב - ונדחין הטמאין לשני:

14 והתם מאי טעמא דרב - הא בעלמא אמרת דלא הוי רובא:

15 דכתיב איש איש כי יהיה טמא - ידחה לשני ופלגא נהי דרובא לא מיקרי מיהו מכלל יחידין נפקי להו ולא מידחו:

16 לדם הוא צריך - לזריקה:

17 מליקתו כשרה מיבעי ליה - כלומר אעוף איבעי ליה למיתני מליקתו כשרה והדר ליתני אבהמה שחיטתה כשרה:

18 הא לא קשיא - גבי הדדי תננהו וכי סליק מבהמה נקט שחיטה:

19 אלא רישא - כי תנא השוחט:

20 מכדי בעוף קאי - ובו התחיל להורות והיכי סמך ליה שחיטה בעוף קדשים המולק מיבעי ליה:

21 ה"ג מאי רוב אחד רוב כל אחד ואחד ולא גרסינן אלא:

22 לא פסיקא ליה - ותנא מילתא דמישתמע בתרוייהו דהכי משמע רוב כל אחד בעוף כשרה היכא דסגי בחד כגון חטאת הוי רובו ככולו והיכא דבעי תרתי הוי רוב כל אחד ככולו:

23 שפיר - מש"ה פליגי רבנן עליה דכיון דלא הוזכרו וורידין אלא משום דם מה לי בשעת שחיטה ומה לי לאחר שחיטה:

24 אלא בקדשים - היכי פליגי רבנן עליה:

25 הוא עצמו - כל עצמה ועיקרה של שחיטת קדשים לדם היא צריכה:

26 תזבח - לרצונכם תזבחוהו ואמרינן לקמן תזבחהו כתיב ויש אם למסורת תזבח משמע דלשוחט יחידי קאמר ולא לשנים מדלא כתיב תזבחוהו ומדכתיב הוא משמע נמי אזבח שאף הוא יהא יחידי:

27 ואמר רב כהנא - גרסינן. הא דר"ל בסדר יומא דף לב: גבי הביאו לו לכ"ג את התמיד:

28 קרצו - מפרשינן התם ברוב שנים שלא היה יכול למרק ולגמור את השחיטה כולה לפי שכל עבודת יה"כ אינה כשרה אלא בו דכתיב באחרי מות וכפר הכהן אשר ימשח אותו והיה צריך לאחוז מהר את המזרק ולקבל הדם לפיכך חותך בו כדי הכשר שחיטה ומניחה וממהר לקבל:

29 ומירק - כהן אחר שחיטה:

30 על ידו - בשבילו כמו עירובין דף פב: מערב אדם על יד בנו ובתו בשבילם ומפני ששנינו שם דצריך למרק יכול לא מירק יהא פסול דבקדשים לא סגי ברוב שנים:

31 לכך - הוצרך לשנות כאן רוב אחד בעוף וכו' דרישא חולין הוה שמעינן מינה ותנא סיפא משום קדשים. ופרכינן יכול לא מירק יהא פסול בתמיה הא א"כ הויא לך הא מריקה עבודה באדם אחר שלא בכ"ג ותניא כל עבודת יה"כ כו' ברייתא היא בשילהי הוריות:

32 מצוה למרק - משום דם. ואני שמעתי ביומא משום ברוב עם הדרת מלך ואין לבי כך דא"כ כל עבודות נמי והרי הכתוב הקפיד בכ"ג וגירש את רוב עם:

33 אינה לשחיטה - אין השחיטה קרויה שחיטה אלא בסופה ולקמיה מפרש למאי הלכתא:

34 ישנה לשחיטה - הכל קרוי שחיטה:

35 פסולה - ואפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ולא מיקרי שחיטת עובד כוכבים מיהו שחיטת ישראל נמי לא הויא והויא לה כקוץ בעלמא ואיטרפא לה:

36 מעשה טרפה - מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה בו נעשה בה ביד עובד כוכבים:

37 עולת העוף למעלה מחוט הסיקרא חטאת העוף למטה כדאמר בזבחים דף סד: סה.:

38 שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף למטה - במקום פסולה מעשה שהוא חשוב בחטאת העוף להכשירו בכך שמליקת חטאת העוף בסימן אחד הילכך ה"נ חשיב לפסול אע"ג דבעולה לא הוי סוף מליקה עד גמר השני:

39 מיחייב - משום שחוטי חוץ:

40 מר לא אמר הכי - דאילו בעוף אם שחט סימן ראשון בחוץ מיחייב שהרי דכוותה כשר בפנים במליקת חטאת העוף. השוחט עוף קדשים בחוץ חייב דיליף מריבויא דאשר ישחט בשחיטת קדשים בפרק השוחט דף קז. אבל המולק את העוף פטור:

41 כל העסוקין בפרה - אדומה:

42 מתחלה ועד סופה - באחת עבודותיה בין באמצע ובין בתחלה ובין בסוף:

43 מטמאין את הבגדים - כדכתיב במדבר יט עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וגו' וכתיב בשריפתה והשורף אותה וגו' ותניא בסיפרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כ"ש מה ת"ל והשורף בא הכתוב ולימד על כל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונים תכבוסת בגדים:

44 ופוסלין אותה במלאכה - אם נתעסקו עמה במלאכה אחרת כגון ששחט וחתך עמה דלעת דתניא ספרי חקת יט ג ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלתה בשחיטתה ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה:

45 בשחיטתה - כגון שנתנבלה:

46 אינה מטמאה בגדים - שאין כאן עבודה ואם אסף אפרה או שרפה ולא נגע בה או אפילו נגע בה בפשוטי כלי עץ שלא טמאתו משום נבלה אינו טמא משום מתעסק בפרה שאין כאן פרה אדומה:

47 בהזאתה - בהזאת דמה שהיה מזה הימנה ז' פעמים כנגד פתח של היכל כדכתיב שם יט והזה אל נכח פני וגו':

48 קודם פסולה מטמאה בגדים - דמתעסק בפרה הוא וכבר נעשית שחיטתה בהכשר:

49 דלאו שחיטה היא כלל - שהרי סופה הוכיח אבל היכא דנגמרה שחיטה ממש אימא לך דכולה קרויה שחיטה מתחלה ועד סוף:

50 לפלוג - נמי האי תנא בהכשרא דפרה אפילו בפרה שלא נפסלה יש לחלק בין בגדים לבגדים: