רש"י על חולין ג׳

1 חרב הרי הוא כחלל - טומאות של מת הראויות לטמא כלי כגון מת והנוגע בו דהוי מיהא אב הטומאה אם נגע בהם מתכות נעשה כיוצא בו ואם נגע במת הוי אבי אבות הטומאה ואם בטמא מת נגע הוי אב אבל ראשון ושני אין מטמאין כלים והאי סכין נעשה אב. והאי חרב הרי הוא כחלל הכא לא איצטריך דבלאו הכי נמי מצי מטמא בשר דגברא הוי אב הטומאה וסכין ראשון ובשר שני אלא רבותא קאמר דאפילו ראשון הוי האי בשר:

2 דאיטמי בשרץ - דהוי האי גברא ראשון ולא מטמא הסכין שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה דלא מצינו בתורה דמקבל טומאה מראשון ושני אלא אוכל ומשקה כדכתיב ויקרא יא כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלים ומשקים מיטמאים מאויר כלי חרס שהוא ראשון ועושה למה שבתוכו שני ואין כלי מיטמא מאויר כלי חרס שאם היה כלי נתון בתוכו ונטמא החיצון השני טהור והכי מפרש בשלהי פירקין:

3 קרומית של קנה - פשוטי כלי עץ ולא מקבלי טומאה:

4 אביי מהדר לתרוצי לכתחלה ודיעבד דמתניתין:

5 ואפילו כותי - מוסרין לו בהמה לכתחלה לשחוט דמצוה שהחזיקו בה היא אבל ישראל יוצא ונכנס לא ימסור לו לשחוט דאע"ג דהוחזקו בה לעצמם אין מקפידין אם יאכלו ישראל נבילות דלית להו לפני עור לא תתן מכשול שם יט אלא כמשמעו שלא יתן אבן בדרך עור להפילו:

6 אכלו מותר לאכול - דהא לעצמו זהיר בה והיינו דיעבד דמתניתין:

7 חוץ מחש"ו דאפילו דיעבד נמי לא - דהא אדיעבד קיימינן:

8 שמא ישהו - לקמן מפרש אמאי נקט לשון עתיד:

9 אפילו לכתחלה - והכא קתני באחרים רואין אותם ששחטו דיעבד:

10 אמר רבא - והיכא דישראל יוצא ונכנס לא ימסור לכותי לכתחלה בתמיה:

11 והא תנן - בפרק בתרא דמסכת ע"ז דאע"פ שישראל יוצא ונכנס מותר אלמא מסתפי עובד כוכבים דלמא אתי ישראל ולא נגע הכא נמי מסתפי השתא אתי וחזי ליה:

12 מי קתני מניח - אדם עובד כוכבים בחנותו ויוצא ונכנס דמשמע לכתחלה:

13 אין השומר - את היין:

14 צריך שיהא יושב ומשמר כו' - רישא אסיפא לא תקשי דלא זו אף זו קתני כלומר לא בדיעבד דווקא אלא אפילו לכתחלה:

15 רב אשי אמר גרס:

16 לתיאבון - כי לא משכח היתר אכיל נבילות ומאחר שהסכין בדוקה ונתונה בידו שחיט שפיר דכל כמה דמצי למיכל היתירא לא אכיל איסורא וכי אין לו סכין בדוק לא טרח להדורי בתר סכין יפה אם זו פגומה:

17 נמצאת סכינו יפה מותר - והיינו דיעבד דמתניתין:

18 חוץ מחש"ו דאפילו - נמצאת סכינו יפה לא דאיכא קלקולא אחרינא שהייה דרסה חלדה דלא ידעי לאזדהורי בהו. ודוקא אוכל לתיאבון אבל להכעיס אפילו נמצאת סכינו יפה לא דמועד לנבל בכוונה בידים:

19 שוחט לכתחלה - אפילו בלא אחרים רואין אותו:

20 ליבדקיה השתא - למה לי אחרים רואין:

21 מאי הוי - הא לא בדקו הסכין:

22 מומחין - ויודעין הלכות שחיטה:

23 ואע"פ שאין מוחזקין - שלא שחטו לפנינו ג' פעמים לראות אם יש בהם כח שאינן מתעלפין בשחיטה שיבאו לידי שהייה או אין יודעין לאמן את ידיהם לכך:

24 בד"א - דחשיבי מומחין:

25 שיודעין בו אלו המוסרים לו בהמה לשחוט מכירין בו ובדקוהו שיודע הלכות שחיטה:

26 דאפי' דיעבד - ויודעין הלכות שחיטה לא דתמיד הם מוחזקים לקלקל שאין בהן דעת:

27 מוחזקים - שראינו ששחטו כמה פעמים יפה ולא קלקלו:

28 ואע"פ שאין מומחין - דלא ידעינן בהו שיודעים לומר הלכות שחיטה אם לא:

29 נתעלף - לשון עייפות וחלישות הלב שאין יכול לראות מכת חרב וסכין אפילו בבהמה כמו תתעלפנה הבתולות עמוס ח:

30 אביי ורבא ורב אשי לא מצו לתרוצי לעיל וכולן דמתניתין:

31 אדרבה התם עיקר - ולא איבעי ליה למתנייה הכא:

32 ודקאמר - איידי דתנא כו':

33 לאו כקדש דמו - ואין חייב ליזהר בהו ופשיטא דשוחטין טמאים לכתחלה:

34 מומחין הן - הלכך לא בעי למיבדקיה:

35 כי קושייה - דאותביה מהמניח עובד כוכבים בחנותו:

36 ואביי לא אמר כרבא - דיליף מהשומר את החנות דיוצא ונכנס לכתחלה:

37 התם לא נגע - ההוא עובד כוכבים ביין בשעה שהוא פורש ממנו:

38 הכא - בהמה זו ביד הכותי נתונה כהרף עין שוהה או דורס הלכך לא סמכינן איוצא ונכנס:

39 לא סבירא ליה הא דרבא - דאמר דיהא ישראל מומר שוחט לכתחלה בבדיקת סכין:

40 אלא רבא - כיון דאמר ישראל מומר מותר לכתחלה בבדיקת סכין:

41 אמאי לא אמר כשמעתיה - אמאי לא אוקמיה מתניתין בישראל מומר ולכתחלה דקתני בבדק סכין ודיעבד דקתני בשלא בדק כדאוקמה רב אשי בתר שמעתיה דרבא:

42 לדבריו דאביי - דלא ס"ל הא דרבא ואוקמה בכותי ואוקי לכתחלה בישראל עומד על גביו ואוקי דיעבד ביוצא ונכנס ואמר ליה רבא לדידך דלא סבירת לך במומר ומוקמת ליה הכי אפילו ביוצא ונכנס מצית לאוקומי לכתחלה ודיעבד אוקי בבא ומצאו ששחט:

43 מותר - לכתחלה: