רש"י על חולין קל״ד

1 ורמינהו - כהן שמכר בהמה לישראל ואמר לו ע"מ שהמתנות שלי נותנן ישראל לכל כהן שירצה דכיון דכולה בהמה זבין ליה לא מצי לאתנויי ליה האי אמתנות שאינן שלו אלא של כהנים נינהו ואין לו בהן אלא טובת הנאה מ"מ ש"מ דחייב במתנות:

2 חוץ שיור - לשון שיור משמע ששייר המתנות ולא מכרן לפיכך פטור הלוקח שהרי של כהן הן ודכוותה בישראל הוה מחייב הלוקח דכיון שהוא שחטה עליה רמיא למיתבינהו:

3 על מנת לאו שיורא הוא - אלא תנאה הכל מכר לו ע"מ שיתנם לו והוא אין בו כח להתנות:

4 ורמינהו - ברייתא אברייתא:

5 לא שנו - היכא דלקח הימנו במשקל דקתני נותנן לוקח לכהן והוא חוזר ותובע דמים מן הטבח:

6 אלא - כששקלן לוקח לעצמו דכיון דטבח לא נגע בהן אינו בעל דברים של כהן לפיכך זה הלוקח נותנן והוא שואל לו הדמים שעל הטבח היה מוטל ליתן:

7 אבל שקלן לו טבח הדין - של כהן ומחלוקתו ותביעתו אף על הטבח הוא והטבח חוזר עליהן אם יש בעין נותנן לכהן והכי מפרש לה בריש הגוזל בב"ק דף קטו. דאף עם הטבח קאמר ר' יהודה:

8 הדין עמו - דינו של כהן ותביעתו עם הלוקח הוא הואיל וישנה לגזלה בעין במקום שהוא שם ילך:

9 רב אית ליה דרב חסדא:

10 רצה מזה גובה - דכיון דקודם יאוש אכלו זה האחרון הוה ליה איהו גזלן עלייהו דהא כל מקמי יאוש ברשותייהו דמרייהו קיימי כל היכא דאיתנהו:

11 לא - בגזלן דעלמא שהגזלן קונה אותו בגזלתו לשלם:

12 דכולי עלמא אית להו דרב חסדא - דאם רצה נגזל לדון עם הראשון ידון:

13 והכא - בגזל מתנות כהונה קמיפלגי מר סבר מתנות כהונה נגזלות ונתחייב גזלן בגזלתו לשלם דתורת גזל עליהן:

14 ומר סבר אינם נגזלות - אין כח לגזלן וכל זמן שהן בעין כל מקום שהולכין החוב מוטל על מי שהם אצלו לתתו לכהן והראשון לא נעשה גזלן עליהן:

15 באפי נפשה - ולא בלשון לא שנו ואמתני' כדלעיל:

16 מתנות כהונה נגזלות - לכדאמרן שאם רצה כהן לדון עם הראשון ידון:

17 אלמא ספק - מתנות כהונה לקולא דאמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה:

18 שבתוך הקמה - לפני הקוצרים שעדיין לא הגיעו הקוצרים לשם:

19 הרי - כל הנמצא בהן לבעה"ב דאין לקט אלא הנושר בשעת קצירה:

20 העליונים - חטין העליונים שעל פי החור איכא למימר לקט הן שנשרו מן השבלין בשעת קצירה:

21 והתחתונים - שבקרקעיתו של חור:

22 לבעל הבית - דקודם קצירה כנסום נמלים שם:

23 שספק לקט לקט - אלמא לרבי מאיר גבי מתנות עניים וה"ה למתנות כהונה ספיקא לחומרא וסתם מתני' ר"מ היא וקתני ספיקא לקולא:

24 אל תקניטני - דהא דקתני ספק לקט לקט יחידאה היא שאיני שונה אותה כמו ששנית דברי ר"מ אלא דברי ר' יהודה בן אגרא משום ר"מ:

25 א"ל - ר"ל:

26 אל תשנה אותה אלא בלשון בן תדל - אפי' אין אתה שונה אותה אלא בשם שוטה שבעולם ששמו בן תדל אפילו הכי קשיא לך דהא טעמא קאמר למילתיה:

27 אילימא בדינין - לראות לו זכות בדין:

28 צדק משלך ותן לו:

29 פרה - כשנולד לך ספק זה במתנותיה ואתה מעמידה על חזקתה הראשונה הרי היא פטורה שהרי בחזקת של עובד כוכבים היתה עומדת:

30 קמה - כשנולד לך ספק בלקט ואתה מעמידה על חזקתה חזקת חיוב הוא דמעולם היא עומדת לכך דשל ישראל היא:

31 חיוב חלה הכל הולך אחר גלגולה משגלגל בה הוי חיובה וגלגול העובד כוכבים פוטר דכתיב במדבר טו עריסותיכם. אם עד שלא נתגייר נתגלגלה פטור אם ספק חייב גרסינן:

32 חלה ספק איסורא שיש בה עון מיתה הלכך לא סמכינן אחזקה אבל מתנות אין בהן קדושה אלא דין ממון והמוציא מחבירו עליו הראיה:

33 קרבן אשתו - ספק ילדה כשהיתה עובדת כוכבים ספק משנתגיירה מביאה קרבן דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת:

34 וחלה - ספק מיתה:

35 ובכור בהמה טהורה - ספק כרת לשוחטו בחוץ וצריך להמתין עד שיסתאב דתו לית ביה אלא דין ממון ואוכלו הוא במומו:

36 ובכור - פטר חמור. כמאן דאמר בבכורות דף ט: אסור בהנאה עד שיפדנו וצריך להפריש עליו טלה לפדיונו לאפקועי איסוריה ומעכב הטלה בידו והוא שלו דשה של פדיון לא רמיא קדושה עליה אלא ממונא דכהן הוא וכיון דספק הוא המוציא מחבירו עליו הראיה:

37 ראשית הגז כו' - כל הנך כולהו לא רמיא איסורא עלייהו אלא ממונא הילכך ספיקן לקולא:

38 ופדיון פטר חמור - כדפרישית מפריש טלה והוא לעצמו:

39 קמה אקמה רמי עליה - מתניתא אחריתי אשכח לר"מ דפטר בקמה של גר ספק נקצרה קודם שנתגייר ספק משנתגייר ורמייה אהא דקתני ספק לקט לקט ושני ליה בלשון בן אגרא אני שונה אותה:

40 בכישר - מקום:

41 אין מביאין - אין צריך ישראל לטרוח ולהביא תרומה מן הגורן לעיר ליד כהן אלא כהן הולך ומביאה:

42 ואם אין שם כהן כו' - אלמא בעי לאפרושה ולאצנועה עד דמשכח כהן ה"נ בעי לאצנועה עד דמשכח עניים:

43 שאני תרומה דטבלה - אוסרת הכל עליו משום טבל לפיכך על כרחו צריך להפריש:

44 למלוג בעגלים - שמולגין אותן ברותחין עם עורן ואוכלין אותן עם העור:

45 אין רשאי להפשיט את הזרוע - אלא נותנו לכהן כמו שהוא בעורו:

46 הראש לא יפשיט את הלחי - כדמרבינן לקמן מקרא יתירא שאף הצמר שבראש כבשים הוא חייב ליתן לו וכ"ש העור:

47 ואם אין שם כהן - לתת לו המתנות:

48 מעלים אותם בדמים - שם את דמי המתנות ואוכל המתנות ונותן דמיהם לכהן הבא ראשון:

49 נתינה כתיבא בהו - ועליו ליתנן לכהן:

50 אלא תעזוב יתירא - דכתיב בלקט למה לי חד בקדושים תהיו וחד בשור או כשב לאו לרבויי שאפילו במקום שאין עניים שעליו להצניעם עד שימצא עניים:

51 חייב בפרט ובעוללות כו' - אע"ג דהפקר פטור מכולם דבכולהו כתיב קצירך כרמך ולא של הפקר ובכולהו תנן כל שהוא אוכל ונשמר פרט לשל הפקר להכי אהני תעזוב יתירא דכתיב בכולהו לאתויי הפקר כי האי גוונא דהדר איהו וזכה ביה. בלקט ופאה כתיב תעזוב יתירא חד בקדושים תהיו וחד בשור או כשב ופרט בכרם היינו לקט. עוללות חד בקדושים תהיו וכרמך לא תעולל וחד במשנה תורה כד כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. שכחה חד גבי שכחת אילן וחד גבי שכחת כרם דאמרינן לעיל חולין דף קלא. אחריך זו שכחה:

52 שקא דדינרי - דינרי זהב ששלחו ממקום אחר לבני הישיבה:

53 ואיבעית אימא אדם חשוב - כגון ממונה ראש ישיבה יכול לקדם ולזכות שהרי עליו לגדלו ולהעשירו אפילו משלו וכ"ש ממאי דאתי ליה מעלמא:

54 מתני' מן פרק של ארכובה - ארכובה הנמכרת עם הראש:

55 עד כף של יד - עצם רחב של כתף שקורין אשפלדו"ן:

56 והוא של נזיר - וכן זרוע בשלה האמור בנזיר במדבר ו כך ניטלת:

57 וכנגדו ברגל שוק - האמור בשלמים ויקרא ז נמי הוי שתי עצמות מן הפרק של ארכובה עד בוקא דאטמא דהיינו כל הירך:

58 סובך של רגל - היינו פרק שבין הקולית ועצם אמצעי:

59 הפרק של לחי - אצל הצדעים וחותך כלפי מטה עד פיקה של גרגרת עד שיפוי כובע שהוא פקעיתא ופתחה של קנה בית הבליעה דהיינו לחיים התחתונות עם הלשון:

60 גמ' הזרוע - ונתן לכהן הזרוע:

61 כדאמר רבא - בפרק גיד הנשה לעיל חולין דף צא. אליבא דרבי יהודה דאמר אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת של ימין:

62 ה' דהלחיים למאי אתא:

63 חלב של הקבה וחלב שבתוך הקבה - חלב הקרום:

64 כהנים נהגו בו עין יפה - שלא ליטלו מן הבעלים. אלמא דמדאורייתא של כהנים הוא דנפקא ליה מה"א יתירא והקבה:

65 דורשי חמורות - מקראות הסתומים:

66 היו אומרים - מנלן דשל ימין מהכא:

67 יד - שנותנין לכהן כנגד ידו של פנחס שעל כך ניתנה לו ברית כהונת עולם וזה שכרו ואיזו יד שעושה מלחמה הוי אומר של ימין:

68 זרוע המוקדשין - של איל נזיר:

69 ת"ל תתנו - תרומה לכהן:

70 זרוע חולין - מתנות כהונה:

71 ובית שחיטה עמה - היינו תופס בעומק הצואר באלכסון יותר מן הפיקה:

72 לעולם עד הפיקה ולא קשיא - ברייתא דקרי לה בית שחיטה ר' חנינא היא דמכשיר שחיטה למעלה מבית הבליעה ומתניתין דלא קרי לה בית שחיטה רבנן היא:

73 ואיבעית אימא - ברייתא נמי רבנן היא והאי עמה דקתני לאו עם הלחי אלא עם הבהמה היה נשאר בית שחיטה והלחי ניטל עם הפיקה: