רש"י על חולין י״ז

1 וכל שכן השתא - כשגלו:

2 לאסור להם בשר נחירה - כדכתיב בההוא קרא דכי ירחק ממך המקום וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך וגו':

3 שבתחלה - במדבר:

4 הותר להם בשר נחירה - מהאי קרא נפקא ליה דכתיב כי ירחק וזבחת מכלל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה:

5 ועכשיו שגלו - רב יוסף קאמר ליה:

6 בשר תאוה לא איתסר כלל - וקרא ואל פתח אהל מועד לא הביאו ויקרא יז בקדשים כתיב והאי דכתיב דברים יב בכל אות נפשך תאכל בשר לאו לאורויי היתירא בבשר תאוה אתא אלא כדדריש ליה רבי אלעזר בן עזריה בפרק כסוי הדם לקמן חולין דף פד. לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון וכי ירחק וזבחת בא להזהיר על השחיטה כשיכנסו לארץ ואע"ג דקרא בפסולי המוקדשין שנפדו על ידי מומין משתעי כדמוקמינן בבכורות דף לב. אפילו הכי גמרינן חולין מינייהו כדאמרינן בפ"ב לקמן חולין דף כח. מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשי' מה פסולי המוקדשים בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה וצבי ואיל חולין נינהו:

7 בשר נחירה לא אישתרי כלל - הילכך לא תלה הכתוב בביאת הארץ אלא היתר בשר תאוה וזביחה דכתיב בהאי קרא לאו בביאת הארץ נתלית אלא אורחא דקרא למכתב זביחה באכילת בשר אי נמי למאי דדרשינן בבכורות ד' טו. וזבחת ואכלת אין בפסולי המוקדשין שנפדו אלא היתר זביחה ואכילה ולא גיזה ועבודה אי נמי לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשינן ליה בקדושין דף נז: כי ירחק וזבחת בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום:

8 ושחט - אלמא נצטוו על השחיטה באהל מועד שבמדבר:

9 ונתנבלה - כגון על ידי פגימת סכין או שהייה או דרסה:

10 והנוחר - מדעת. ולשון נחירה שקורעה לאורכה מנחיריה ועד החזה:

11 והמעקר - סימנין. ובחיה קאי דטעונה כסוי כגון צבי ואיל:

12 פטור מלכסות - דכתיב אשר יאכל ושפך וכסה בראוי לאכילה הכתוב מדבר. ואפילו מאן דמחייב כסוי בשוחט ונמצאת טרפה הכא מודה דשחיטה מיהא בעינן דגמר שפיכה שפיכה משחוטי חוץ והתם שחיטה כתיב בפרק כסוי הדם לקמן חולין דף פה.:

13 אלא לר' עקיבא - על כסוי הדם במדבר נצטוו ונחירתן היתה שחיטתן והנוחר בזמן הזה נמי נבעי כסוי:

14 אך כאשר יאכל - עכשיו צבי ואיל בטומאה כן תאכלנו לבקר וצאן משתכנסו לארץ שאע"פ שאני מטעינן שחיטה לחולין משתכנסו לארץ כקדשים של עכשיו אין צריכין ליאכל בטהרת הקודש אלא כצבי ואיל של עכשיו שהטמא והטהור אוכלין בקערה אחת. אלא לר' ישמעאל כו':

15 כי אסר רחמנא - בשר תאוה במדבר:

16 שהכניסו ישראל - אליבא דר' עקיבא מהו לאוכלן אחר כניסתן מי אמרינן כי אסר רחמנא בשר נחירה לאחר ביאה הני מילי לנחור אחרי כן לאכול אבל הנחורות ובאות מן המדבר הואיל ובשעת נחירתן היתר היתה תו לא מתסרי או דלמא לא שנא. ודרוש וקבל שכר הוא שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר:

17 ובתים מלאים כל טוב וגו' - סיפיה דקרא ואכלת ושבעת:

18 כתלי דחזירי - חזירים יבשים שקורין בקונ"ש:

19 אלא לאחר מכאן - דהיינו בשבע שחלקו דלא שרא להו רחמנא טומאה אלא בשעת שלל כדכתיב דברים כ ואכלת את שלל אויביך וגו'. שבע שנים כבשו ושבע שנים חלקו כדאמרי' בפרק אין נערכין ערכין דף יב::

20 שלל של עובדי כוכבים - כדכתיב דברים ו אשר לא מלאת וכתיב נמי את שלל אויביך:

21 שנית הכל שוחטין - ומוקמת לה בנשחטין כדאמרן הכל טעונים שחיטה ואפי' עוף:

22 ולעולם שוחטין - נמי מוקמת ליה כדאמרן דאשמעינן דאע"פ שגלו לא חזרו להיתירן הראשון ואין בשר נאכל אלא בשחיטה:

23 וכי תימא בין בצור כו' - דלאו בנשחטין אתא לאורויי אלא בשוחטין:

24 אלא אמר רבא - כולה בשוחטין והכל שוחטין תרתי דתני במתני':

25 חדא לכותי וחדא למומר - כדאמרן בריש פירקין חולין דף ג.:

26 בין בלילה - כשאבוקה כנגדו כדאוקימנא לעיל חולין דף יג::

27 בין בראש הגג - ולא חיישינן דלימרו לצבא השמים עולה לשחוט:

28 בין בראש הספינה - ואע"ג דתנן לקמן חולין דף מא. אין שוחטין לתוך ימים בראש הספינה שרי דמוכחא מילתא דלנקר ספינתו הוא צריך:

29 פגם ושדר פגם ושדר - עשה בסכין פגימות הרבה שאינן דומות זו לזו ושדר לא"י לידע איזו אסורה ואיזו כשרה כן עשה פעמים ושלש:

30 שלחו ליה - סימן זה יהא לך בפגימות:

31 כמגירה שנינו - שפגימותיה מכוונות לעומקן ויש לפגם שני עוקצים כשאתה מוליך צפרנך מסוף הסכין לראשה צפרנך חוגרת בעוקץ של צד הראש וכשאתה בודק מראשה לסופה צפרנך חוגרת בעוקץ של סופה:

32 סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה - ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת שאפי' כולם מסוכסכות פסולה דמסוכסכת היינו שאין לפגימה אלא עוקץ אחד ועוקץ השני הוחלק במשחזת ומכשרינן לה לקמן כי איכא חדא פגימה בשהוליך ולא הביא שלא פגעה השחיטה בעוקץ משהגיע לסימנין:

33 והוא דקיימא ארישא דסכינא - שכשהגיע לעוקץ עדיין לא נחתכו העור והבשר שיקרע העוקץ את הסימן בירידתו אבל כאן שיש פגימות הרבה אפילו כולן מסוכסכות עוקץ של פגם הראשון מחליש העור והבשר והפגם השני בא לסימן וקורעו. והא דתנן לקמן חולין דף יח. השוחט במגל קציר דרך הליכתה בית הלל מכשירין מפני שמגל קציר עוקצי הפגימות כפופים מאד מאד ואין קורעים דרך הליכתם כלל אבל עוקץ שאינו כפוף קורע אפי' בירידתו שהסימן יורד ממנו ונכנס לתוך הפגם:

34 מסוכסכת כשרה - וכדמפרש ואזיל:

35 משני רוחות - שיש ב' עוקצים לפגם אחד לראשו ואחד לסופו. אוגרת לשון משלי ו אגרה בקציר מאכלה לשון אסיפה שאוגרת הציפורן לתוכה בין ב' עוקציה:

36 מרוח אחת - שאין לפגימה אלא עוקץ אחד והשני הוחלק במשחזת ואינה אוגרת אלא מסוכסכת הסכין והבשר. ולשון סכסוך אנמשלי"ר בלע"ז כמו ישעיהו יט וסכסכתי מצרים במצרים:

37 מורשא קמא מחליש - עור ובשר לפני השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו:

38 חורפא דסכינא - קודם שיגיע לפגם:

39 מחליש - אטינבזש"ט בלע"ז כמו כתובות דף עז. חשלי דודי וכמו דחשלי מינייהו כלי זיין בפ' לפני אידיהן ע"ז דף טז.. וכל עוקצי הפגם קורעין הן ואין חותכין בין בפוגעו בו ובין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי וכן היא שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה ואפי' מסוכסכות קאמר מדקמפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפילו כל עוקציה לצד אחד לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע:

40 דקיימא ארישא דסכינא - שכשהתחיל להוליך לא היה כח לסכין להחליש עד שעבר הפגם ואין כאן ספק שמא נגע העוקץ בסימן:

41 שחיטתו כשירה - וכדאוקמא ברישא דסכינא וכשהוליך ולא הביא ואפ"ה לא ישחוט לכתחלה שמא יוליך ויביא:

42 עולה ויורד - כגון שנפגמה פגם גדול והוחלקו העוקצים במשחזת והוי הסכין נמוך שם:

43 מסוכסכת פסולה - אפי' דיעבד:

44 דמיא לסאסאה - ארישט"א זקן השבלים שאינו חלק כך סכין שאין פיה חלק אבל פגם אין לה אשפר"א בלע"ז:

45 ושחטתם בזה - בשאול כתיב ומדקאמר בזה ש"מ סכין בדק להם:

46 דכיון דאי נקב - לוושט מיטרפא פשיטא דבעינן בדיקה דהא אי איכא פגם נקיב:

47 לא אמרו כו' - ואנן מקרא ילפינן לה:

48 בשימשא - נותנים אותה בשמש ורואין בחודה. מ"ר. לישנא אחרינא הולך ומעמידה בשמש חודה למעלה ומסתכל בצילה של סכין ואם יש פגם בסכין ניכר הוא בצל שהחמה נכנסה בפגם:

49 במיא - הופך חודה למטה ומוליכה על פני המים ונוגעה מעט ואם יש פגם עוקץ עושה כמין חריץ במים בהליכתה. ל"א הופך חודה למעלה ואוחזה בידו בשיפוע ראשה למטה ומטיף על חודה באצבעו אם יש שם פגם נופלים שם ואין יכולים לילך עד ראשה. לשון מורי:

50 בישרא אכלה - היא באה לחתוך בשר לפיכך עיקר בדיקתה בבשר או בריש לישנא או בבשר אצבעו אם בשר זה פוגע בפגם כן יפגע בו בשר הסימן אבל בדבר אחר לא הויא בדיקה שמא דבר קשה עובר על פגם קטן ואינו חוגר או דבר שהוא רך יותר מדאי נכנס לתוך פגם קטן אע"פ שאין פגם לקלקל הסימן:

51 אבישרא - בשר האצבע:

52 ואתלתא רוחתא - באמצע חודו ובצדדין שמא נפגם עובי חודה בצידה ונאחז הסימן בעוקץ ונקרע:

53 יישר - יפה עשית:

54 וכן אמר רב כהנא - דכך צריכה: כל היכא דאמר משמיה דפלוני לא שמעה ממנו אלא מאחרים שמע שקבלוה ממנו כי הא דרב אשי לא ראה את רבא מעולם כדאמר בעשרה יוחסין קדושין דף עב: יום שמת רבא נולד רב אשי:

55 אתלתא רוחתא לא צריכי - ואם יש שם פגם בצידה לא איכפת לן דאין צידי הסכין נוגעין בסימן מכיון שחתכו חודה של סכין הוא מתרווח לכאן ולכאן:

56 שחידודה קודם לליבונה - קודם שיכוינה הסימן בליבון הוא נחתך בחידוד:

57 הא איכא צדדין - שנכוו בצידי הסכין קודם שתגמר שחיטה והרי סימני טרפות נולדין בה כיון שהוושט נשרף. ואפ"ה קי"ל כרב אחא ורב כהנא ורב אשי וכולהו אמוראי דאמרי צריכא אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא ואם שכח ולא בדק קודם שחיטה בודק לאחר שחיטה:

58 ג' פגימות הן - לשיעור אחד:

59 פגימת עצם בפסח - לעבור עליה בלאו דעצם לא תשברו בו:

60 פגימת אוזן בבכור - להיות בו מום לישחט עליו במדינה דתנן בכורות דף לז. נפגמה אזנו מן הסחוס. וה"ה לשאר מומין של פגימה הנזכרים שם וקמייתא נקט:

61 פגימת מום בקדשים - נקבות כגון חטאת ושלמים שיש בהם פגימות שאינן נוהגות בבכור וכדתנן התם בבכורות דף לט: נפגם הזובן בבכור או הערוה שפת בית הרחם של נקבה במוקדשין. ואיצטריך למנקט הכא לאשמועינן דאע"ג דלא מינכרא ביה פגימה כולי האי אפילו הכי שיעוריה בכדי שתחגור בה צפורן. ואי קשיא לינקט פגימת מום בקדשים וכולן בכלל דהא בכור בכלל כל הקדשים הוא אי תנא הכי ה"א ליפסל מהקרבה הוא בכדי חגירת צפורן מיפסלא אבל מום גמור לא הוי לישחט עליו במדינה דמומין הרבה פוסלין בבהמה ואין הבכור נשחט עליהן כדתנן שם דף מא. ואלו שאין שוחטין עליהם לא במקדש ולא במדינה כו' ולהכי תנא פגימת אוזן בבכור שהוזכרה בבכורות לענין לישחט במדינה:

62 מזבח - שנפגם פסול כדילפינן בשחיטת קדשים בפרק קדשי קדשים זבחים דף נט. וזבחת אליו את עולותיך ואת שלמיך וגו' וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר והאי עליו בשבילו הוא כלומר כשהוא בחזקתו: