רש"י על חולין קי״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 קישות - מתוקה היא ואינו נבלע בתוכה אלא השמנונית צף ועומד על מקום החתך הלכך גריר לבי פסקיה למקום חתך גורר מעט בסכין ואכיל אף בכותח. הלכך דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח כדאמר דאין נותן טעם הבא מן הממש אלא נותן טעם הבא מנותן טעם דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל לסכין פעמים שהשמנונית קרוש עליו ואינו ניכר וכשחותך בצנון הוי נותן טעם הבא מן הממש ועוד דמשום חורפיה בלע טפי מדגים הרותחים ואגב דוחקא דסכינא פליט סכינא ובלע צנון:
2 קלחי - קלחים:
3 ליפתא - לפת אינו חריף אלא מתוק ואין טעם שומן ניכר בו:
4 דסילקא אסירי - לפי שנותן טעם בהן:
5 ואי פתך בהו דליפתא - ערבן בעת חתוכן שחתך אחת של לפת ואחת של תרדין הלפת מבטל טעם השמנונית מן הסכין ואין התרדין מקבלין טעם הימנו:
6 כמכא - כותח. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח במלח והוא לא ידע וימלחו ממנו קדרת בשר:
7 דחלא מאי - דרך לתת חומץ לתוך התבשיל. מי חיישינן שמא יפול מן הכותח בחומץ ויחזור ויתן ממנו לתבשיל:
8 לכי תיכול - כשתמדוד לי עליה כור של מלח בשכרי אומר לך טעמו של דבר:
9 האי - כותח הנופל במלח נראה וניכר מפני שהוא עב ולא בטיל אבל כותח הנופל בחומץ ליתיה בעיניה וטעמא נמי לא יהיב כותח בחומץ:
10 שרייה רב חיננא - אע"פ שהכותח מליח הוא:
11 דאינו נאכל מחמת מלחו - אינו נוח ליאכל מרוב מלח שבו עד ששורין ומדיחין אותו במים כעין מליחת בשר להצניע:
12 נאכל מחמת מלחו הוא - כלומר נאכל במלחו הוא:
13 קליפה - מלמעלה סביב:
14 ואי אית ביה פילי - בקעים והוא צלי לא סגיא ליה בקליפה לפי שבולע דרך הנקבים וכולו אסור:
15 ואי מתבל בתבלין - התבלין שנתבשלו עמו מרככין אותו ונוח לבלוע וכשנפל לכותח היה צמא לבלוע ובלע:
16 שחתך עליה בשר - כשהוא חותך מן הצלי:
17 אסור לאכלה - מפני שהדם יוצא ונבלע בו:
18 וה"מ דאסמיק - שהיה הבשר אדום שנקטרוד"א:
19 והני מילי דאבריה - שנקב הדם את הככר כלומר עבר מצדו לצדו עד שנראה משני צדדין:
20 הכי גרסינן והני מילי דאסמכיה - שהיה אותו מוהל היוצא מן הבשר עבה אבל צלול לאו דם הוא:
21 שדי ליה לכלביה - לההוא ככר:
22 מה נפשך - דאיהו לא בעי למיכליה ולשמעיה ספי ליה איסורא:
23 דאנינא דעתיה - האי דלא אכיל ליה משום דאיסטניס הוה ולאו משום איסורא:
24 חמר בשר - יין הבשר:
25 אין מניחין כלי - בי דוגי דלעיל חולין דף קיא::
26 עד שיכלה - שיהא כל דמו כבר נפלט ממנו:
27 משתעלה תימרתו - שהבשר מעלה עשן. לישנא אחרינא שיהו הגחלים מעלין עשן שכל זמן שהדם שותת עליהן אינן אלא כבין והולכים אבל כשהשומן נוטף הן מעלין עשן. לשון מורי:
28 ודילמא תתאה מטא - צד התחתון של צד גחלים נצלה והעליון לא נצלה:
29 תרי גללי דמלחא - בין על הבשר ובין בתוך הכלי והדם נגרר אצל המלח לשוליים:
30 ומשפייה - כמו ב"מ דף ס. השופה יין לחבירו קולי"ר כלומר יערה השומן העליון בנחת מכלי אל כלי כדי שלא יתערב הדם בו. וראיתי בהלכות גדולות דדוקא נקט תרי גללי כלומר מעט מלח אבל מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים והוא נעכר ומתערב עם השומן:
31 ומי אמר שמואל הכי - דלאחר שיכלה כל מראה אדמומית שבו מותר:
32 והאמר שמואל כו' - והאי בשר כבר נצלה:
33 שאני התם דאגב דוחקא דסכינא פליט - לעולם כשתעלה תמרתו אין הדם יוצא ממנו ע"י האור ושמנונית הוא ומותר אבל כשחותכו וכובש עליו את הסכין הוא דוחקו ואם נשאר בו דם דוחקו והוא יוצא:
34 דגים ועופות - לאו דווקא עופות דכל שכן בשר אחר לפי שהוא קשה מבשר עופות:
35 אסורין - הדגים לבדן שהדם יוצא מן הבשר ונבלע בדגים:
36 אפילו עופות ועופות נמי אסירי - כדאמרינן לקמן חולין דף קיג. אין מולחין בשר אלא על גבי כלי מנוקב לפי שהדם היוצא נשאר בכלי וחוזר ונבלע בבשר:
37 אפילו עופות ודגים נמי שרי - שהרי הדם יוצא דמה לי דגים ומה לי שאר שתי חתיכות הנמלחות זו על גב זו שאע"ג שהדם יוצא מעליונה לתחתונה אין נאסרין אם הכלי מנוקב:
38 לעולם בכלי מנוקב - והיינו טעמא דדגים אסורין:
39 משום דדגים רפו קרמייהו - קרום שלהן רך:
40 וקדמי ופלטי - ממהרין לפלוט ציר שלהן:
41 ועופות קמיטי - צומתין אשטרינ"ט. כלומר אין ממהרין לפלוט וכבר נחו הדגים מלפלוט ועדיין עופות פולטין הלכך בלעי דגים אבל בשר ובשר כמה שזה שוהה לפלוט כך זה שוהה לפלוט ושניהם פולטין יחד וכל זמן שהתחתון טרוד בפליטה אינו בולע:
42 אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה - ובכלי מנוקב כמשפט המולחים בשר וקמיבעיא ליה מי אמרינן כי היכי דגבי דם לא חיישינן לדלמא פלט עליון ובלע תחתון דאמרינן כל זמן שטרודים בפליטה אינן בולעין ושניהם נחין יחד מפליטתן ה"נ לא שנא או לא:
43 אמר ליה הטמאים - ה"א יתירא דגבי הטמאים לכם בכל השרץ ויקרא יא:
44 לאסור צירן ורוטבן וקיפה - פירמא בשר ותבלין הנקפה בשולי הקדירה וכיון דצירן אסור מיתסר הבשר השחוט מחמת ציר הטרפה שהוא נוח ליבלע מן הדם: