רש"י על חולין מ״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 שלפוחית - קרום שהולד מונח בה ובלע"ז מרי"ץ. לקמן בפירקין חולין דף נה: תניא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית:
2 ואסרו להם לא גרסינן ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין ורבו המתירין והתירוהו:
3 הסמוכה לדופן - דבוקה בצלעות:
4 אין חוששין לה - שמא ניקבה אלא תלינן ריעותא בדופן ואמרינן דופן זה מכה היתה בו וכשחיתה קלטה הריאה אצלה:
5 העלתה - הריאה:
6 צמחין - מנל"ץ סביבות סמיכתה לדופן הואיל וחזינן בה ריעותא תלינן למכה בדידה:
7 דחליש פומיה - פיו חדוד ודק וחותך יפה שלא יקרע קרום הריאה במושכו אותה מן הדופן:
8 בדיק לה בפשורי - לאחר שפירקוה ומצאו מכה בדופן מנפח בה אי מבצבצא מיא טרפה שהרי ניקבה:
9 ה"ג בשלמא הכא תלינן בדופן וכשרה ולא גרסינן אי איכא ריעותא בדופן - כלומר בשלמא הכא בדיק לה דאי לא מבצבצא לא אמרינן ניקבה ונסתמה דכיון דאיכא למיתלייה בדופן תלינן בה וכשרה:
10 אלא הכא - גבי תרתי אוני מכדי סרכא זו מחמת מכה היתה הי מינייהו דאנקיב טרפה והאי דלא מפקא זיקא קרום עלה בה וסתמה:
11 ומי אמר ר"נ הכי - דהעלתה צמחין חוששין לה מכלל דאי פשיטא לן דניקבה הריאה לא מהני לה סתימת הדופן:
12 התם במקום רביתא - במקום שהריאה והדופן גדלין כאחד וסמוכין תמיד דלא מיפרק ההיא סירכא הילכך כשרה וכי אמר ר"נ חוששין לה למעלה ברוחב החלל כנגד האומא הגדולה דכיון דרחוקה הריאה מן הדופן מיפרקא ההיא סתימה ואפילו הכי כי לא העלתה צמחים אמר אין חוששין לה דתלי לה בדופן. ובהא כאבימי סבירא לן דחוששין לה ולחומרא אזלינן בדאורייתא:
13 מקום חיתוכי דאוני - שהן סמוך לצואר במיצר החלל. ובהא הילכתא כרב נחמן דליכא דפליג עליה:
14 דסביך בבישרא - שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה שרירא דלא מיפרקא אבל בצלעות עצמן אין זו סירכא קיימת:
15 אלמא נקב הוא - ואפילו הכי כי סביך מכשרת לה. אלמא דמהניא סתימה לריאה שנקבה:
16 ניקב - הגיד של אדם:
17 פסול - משום כרות שפכה:
18 מפני שהוא שותת - ואינו יורה כחץ וקי"ל נדה דף מג. כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מוליד:
19 נסתם - הנקב אחרי כן:
20 כשר - לבא בקהל מפני שהוא מוליד:
21 דאינו קרום - אבל סתימת דופן סתימה מעלייתא היא:
22 מתקיף כו' - השתא דאמרת נקב הוא בריאה אלא שהדופן סותמתו אילו אינקיב דופן להדה ריאה כנגד דופן הריאה לאחר זמן מאי טרפה דאזלא לה סתימת דופן:
23 ליתני - במתניתין נקובת הדופן בהדי שאר טרפות דיש בהמה שנטרפה בכך:
24 דלאו מיניה מטרפא - דטרפות מחמת ריאה בא:
25 צמחין - מנל"ץ:
26 מזדנזין בדבר - מגמגמין:
27 צמחין - היינו מוגלא:
28 לא בעי מר אומצא - רוצה היה לדעת אם יכשירנה ואם לאו:
29 לית לי פריטי - דוחהו היה:
30 אקפן אנא - הטבחים יקיפו לי באמנה כמו החנווני מקיף לשון אמנה:
31 וליה לא סבירא ליה - לרבי יוחנן לא סבירא ליה לאכשורי ומיטרף נמי לא הוה טריף לה ניהלייהו דלא שמיעא ליה מרביה:
32 מסגינן - אזלינן. מסגי לשון פוסע:
33 דגלדאי - רצענין:
34 כנדי כנדי - צמחין גדולים כבדים בריאה:
35 טינרי - צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן אותן המצוין בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין כמראה מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינו משתנה מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה:
36 מחט שנמצאת בריאה - ואין הריאה נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה:
37 חסרון מבפנים - שהברזל אוכל הבשר סביבותיו כששוהה שם ומחסרו:
38 ה"ג לא דכולי עלמא לא שמיה חסרון - דהא הכי אוקימנא לעיל דאכשרי ריאה שנשפכה כקיתון ועוד אי גרסי' דכ"ע שמיה חסרון אי נמי סמפונא נקט ואתא כדמפרש מ"מ כיון שנמצא בבשר הריאה אי אפשר בלא חסרון כדפרי':
39 סמפונא נקט ואתא - דרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן הסמפונות לבשר ומ"מ קרום החיצון לא ניקב ואע"פ שאין דרך הקנה לבלוע אפ"ה הואיל דאיתא לריאה קמן ולא חזינן דאינקבא ע"כ סמפונא נקט ועל ריעותא דלא חזינן לא מחזקינן:
40 נקובי נקיב - דרך הוושט בא ונכנס שאין דרך הקנה לבלוע ונקבה את הדקין ויצאה ונקבה את קרום הריאה ונכנס לתוכה: והלכתא כהנך רבנן דמכשרי דהא רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן ועוד דקם ליה בשיטתייהו רבי אמי ורב אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו סמפונא נקט ואתא אלמא עבידא קנה שיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו ודוקא כי אתא כולה ריאה לקמן אבל נחתכה קודם שבא לפנינו חיישינן דלמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה והכי פסק רבי אמי לקמן בשמעתין:
41 בחיתוכא - לאחר שנחתכה נמצאת באחד החתיכות:
42 סבר לאכשורה - דקסבר סמפונא נקט וחסרון מבפנים לא שמיה חסרון:
43 שדרה קמיה דרבי יצחק - ולא משום הך קושיא דהא איכא לשנוייה כדשנינן לעיל חולין מז: לעולם מבחוץ ולרבי שמעון איצטריך אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך אגמריה למימר סמפונא נקט ועל דדלמא אי הוה ריאה לקמן הואי נקובה ותדע דמשום הך ספיקא הדר ביה דהא כי הדר אהדרוה קמיה טרפה מהאי טעמא:
44 והא רבנן - דלעיל מכשרי רבי יוחנן ורבי אלעזר ור' חנינא:
45 שיודעין מאיזה טעם הכשירו - שהרי באת כל הריאה לפניהם וראוה שלמה הלכך על כרחיך דרך הקנה נכנסה:
46 דלמא - הוה נקובה שרוב הנכנסין דרך הוושט נכנסין ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה:
47 הא איתא - לריאה ולא ניקבה:
48 כשרה - ומשום טעמא דבסמפונא נקט ועל ונהי נמי דדרך הסימפון בא הרי לא בסמפונות נמצאת ועל כרחך ניקבה הסמפון ויצאה לבשר הריאה ואמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה:
49 לחבירו אתמר - אצל פיצול כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא דייר"ש בלע"ז עומד כנגדו ואינו סותם הנקב ולא מגין עליה אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו והא לא אמרינן דילמא אינקיב לחבריה דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא איתחזוק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב הנבלעין אין נבלעין אלא דרך הוושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה:
50 כנתא - אנטלי"ר בלע"ז חלב טהור:
51 הדורא דכנתא - דקין הסובבין אותו סביב כעגולה:
52 דאינקיב לחבריה - שניקב באותו צד שבינו לחברו שלא ניקב חיצון שבכולן:
53 שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן וחיה - נחתך בשר רגלים למעלה מצומת הגידין ולא נשבר העצם כשרה נחתכה למטה במקום צומת הגידין אע"פ שנמוך מכאן טרפה כדאמרינן לקמן וכן שניטל צומת הגידין בפ' בהמה המקשה לקמן חולין דף עו. ואע"פ שלא נחתך העצם:
54 רבנן טרופאי - הנך רבנן דלעיל רבי מני וריש לקיש ורבי שמעון דטרפי למחט שנמצאת בריאה:
55 כשמעתייהו - דמחזקי ריעותא מספיקא דחיישינן שמא דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה כרס או דקין ויצתה:
56 כיון דבסמפונא רבה אישתכח - מי מכוונה לאותו סמפון אם דרך וושט נכנסה הלכך דברים ניכרים על כרחנו דבסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונות הריאה:
57 הוה טריף מר - בתמיה. כלומר וכי נקובת הכבד טרפה הוא:
58 אי קופא לגיו - אם ראשה העב שהיא נקובה בו נחבא בתוך הכבד וחודה שקורין פונט"ה יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי סמפונא נקט ואח"כ ניקב חודה את הסמפון ויצא לכבד וממנו לחוץ ואי קופא לבר לחלל הבהמה ופיה לתוך הכבד ודאי דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה הדקין ויצתה ונכנס פיה לכבד:
59 באלימתא - מחט עבה שאינה יכולה לנקב דרך קופא שלה אבל בקטינתא כגון מחטין שלנו שמנקבין בשר אפילו דרך קופא שלהן: