רש"י על חולין נ״ב

1 חול הדק לא חיישינן - דמישתריק ואינו נכבש לעולם:

2 חול הגס - אבנים גדולות שבו מרסקין העוף כשנופל עליהם:

3 אבק דרכים - גם הוא נכבש ונעשה קשה:

4 תיבנא - אישתרי"ם בלע"ז. תבן של חטים ושעורים:

5 בזגא - חבילה:

6 חיטי וכל דמינייהו - כגון שיפון שהוא קשה חיישינן אם נפל עליהם:

7 כל מיני קטנית - לא חיישינן משום דמישתרקי מהדדי ואינם נכבשים יחד:

8 רוביא - תלתן:

9 חימצי - פישל"ש מחליקין הן ואינן נכבשים:

10 חיפצי - צידרו"ש ואינן עגולין ולא מישתרקי:

11 כל דמישתריק - מחליק זה מזה ואינן נכבשים יחד והנופל עליהם נשמט והולך ואין כאן חבט:

12 דבוק - גלו"ד בלע"ז וטחין אותו בדף קטן והעוף שוכן עליו ומידבק בו ופורח עם הדף ונופל לארץ:

13 בחד גפא - שלא נדבק אלא בגף אחת ופורח בשניה:

14 היכי ניקום - במה יהא יכול להקים ולישא את עצמו הלכך כשנופל נחבט בנפילה גמורה:

15 אעיקבי דגפא - במקצת הוא נושא את עצמו בעקבי הגפיים והוא ראש הכנף מקום שחותכין הכנף מן האווז:

16 בתרי גפי אסור - אלא אם כן עמד והלך. כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב דברים יז ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא:

17 כ"ב צלעות גדולים שיש בהן מוח יש לה לבהמה י"א מכאן וי"א מכאן ורוב שלהן הוי י"ב:

18 ה"ג או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן:

19 ומחציין כלפי שדרה - ובעינן שיהו נשברות אותן י"ב צלעות מחציין כלפי שדרה לפי ששם חיותה ולא מחציה ולצד החזה:

20 בר זכאי - לא ידענא מנו:

21 נעקרו ברוב צד אחד - כיון שנעקרו שש מהם דהיינו רוב צד אחד טרפה אבל בנשתברו לא מיטרפא אלא בי"ב דהיינו רוב שני צדדין:

22 וחוליא עמה - ואפילו החוט קיים:

23 אמרי ליה - בעו מיניה נעקרה צלע מכאן וצלע כנגדה וחוליא קיימת מהו:

24 גיסטרא קאמריתו - בתמיה. בהמה שנפסקה באמצעיתה אתם שואלים הא נבלה נמי היא כדאמר בפ"ק לעיל חולין דף כא.:

25 והא רב נמי גיסטרא קאמר - דכיון דנעקר צלע וחוליא עמה הרי צלע שכנגדו נשמטת ונפלה וקרי לה רב טרפה:

26 וחצי חוליא - והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא קיימת:

27 מכלל דרב כהנא ורב אסי - צלע מכאן וצלע מכאן וכל החוליא קיימת בעו מיניה דאי צלע וקצת חוליא הא שמעינן ליה דאמר דאפילו בחדא מיטרפא ואינהו בעו תרתי אלא ודאי צלע בלא חוליא קבעו מיניה:

28 ואמר להו - איהו עלה גיסטרא קאמריתו דאפילו נבלה נמי הויא בתמיה:

29 ואמר עולא וכו' - אלמא רובו בעינן למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מקריא נבלה:

30 ולרבי יוחנן - דאמר אף נעקרו לא מיטרפא עד דאיכא רוב שני צדדין וכי מיעקרו שש מימין ושש משמאל ואפילו אלו לצד הצואר ואלו לצד האליה אי אפשר דלא הוי אמצעית זה כנגד זה ואפילו הכי בעיא רובא למיטרפא וכל שכן דבחדא לא מיקריא נבלה דבשלמא מעיקרא הוה ס"ד דרב צלע וכולה חוליא קאמר ואינהו בעו מיניה צלע וקצת חוליא מכאן וכן מכאן ואמצעיתה של חוליא קיימת אבל השתא דאוקמת דרב צלע וחצי חוליא קאמר ואינהו על כרחך צלע בלא חוליא קבעו ליה וקאמר להו עלה גיסטרא קאמריתו קשיא לן הא דרבי יוחנן ומשני התם רב כהנא ורב אסי:

31 בוכנא ואסיתא - כלומר צלע וקצת חוליא ורבי יוחנן צלע בלא חוליא:

32 אסיתא - חור שבחוליא שהצלע תחוב בו היינו בחצי חוליא:

33 אי הכי - דרב כהנא ורב אסי צלע וקצת חוליא אמרי היינו דרב הא שמעינן ליה דבחדא נמי טריף ומאי תיבעי להו בתרתי:

34 וליבעו מיניה כרב - בחדא דהא חדא אכתי לא קאמר להו ותרתי קבעו מיניה:

35 סברי אם כן מירתח קא רתח - ממהדורי דרב מצינן למפשט מאי דינא דחדא דאי מהדר לן כשרה כל שכן חדא ואי מהדר לן טרפה בלא ריתחא פשטינן מינה דבחדא סבירא ליה כשרה דאי סבירא ליה בחדא נמי טרפה כי בעינן בתרתי מהדר לן בריתחא למימר השתא בחדא טרפה תרתי מיבעיא לכו אבל אי בעינן מיניה חדא אפילו סבירא ליה בתרתי כשרה לא מהדר לן בריתחא למימר השתא בתרתי כשרה דלא איכפת ליה אי תיסק אדעתין דבתרתי טרפה:

36 והא - בעו מיניה בתרתי וסבירא ליה דבחדא נמי טרפה כדאמר רב לעיל נעקרה צלע וחוליא עמה ואוקימנא חצי חוליא ואפילו הכי לא אהדר להו בריתחא דנפשוט מינה לעקירת חדא:

37 כיון דקאמר להו גיסטרא קאמריתו - בתמיה היינו ריתחיה דהכי קאמר להו הא לא איבעי לכו למיבעי דנבלה נמי הויא אלא בחדא טרפה:

38 מעיקרה - אפילו בלא אסיתא:

39 נחבסה - מינציר"א ולא נפחתה:

40 כמה חסרון בשדרה - ולא תטמא באהל בלא בשר:

41 וכן לטרפה - דלבית הלל מיטרפא בחדא חוליא. אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע:

42 בשילהי כפלי - יש חוליות הרבה שאין שם צלעות:

43 ולתנייה גבי קולי בית שמאי - אי לענין טרפה נמי פליגי ליתנייה בעדיות דקחשיב התם כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא לגבי טרפה הוו בית שמאי לקולא:

44 כי איתשיל - חסרון שדרה בבית המדרש:

45 לענין - טומאת אהל נשאלה לפניהם בכמה חסרונה דהתם בית שמאי לחומרא:

46 רוב גובהה - מן העינים ולמעלה. רוב היקפה גדול מרוב גובהה:

47 ברוב קרוע - וכ"ש ברוב נטולה:

48 או ברוב נטול - שניטל רובה אבל ברוב קרוע לא מיטרפא:

49 תפשוט - דברוב קרוע קאמר דהא או שנקרע תנן ומפרשינן להאי רוב חיצונה דהיינו בשר החופה:

50 מידי הוא טעמא - הא דמיבעיא לן ברוב קרוע או ברוב נטול:

51 אלא לשמואל - דהא איהו אמרה להא שמעתא לעיל צלע שנעקרה וכו' ושמואל לא מפרש למתניתין כדאמרי במערבא אלא מקום שאין בו מילת דהיינו בכרס עצמו ואיהו מוסיף האי טרפות דבשר החופה אמתניתין דגמרא גמירי ליה ותנא דמתניתין מייתי לה בזה הכלל:

52 מן הזאב ולמעלה - הוי דרוסה וזאב בכלל אבל מזאב ולמטה אין לו ארס חזק להמית בהמה אלא עופות:

53 ובעופות - הנדרסין:

54 מן הנץ ולמעלה - יש לו כח לדרוס עוף חברו:

55 וכי תימא - אי לאו דרב הוה אמינא לעולם חתול נמי הויא דריסה בדקה ומתניתין קא משמע לן דזאב אפילו בגסה נמי דריס ומשום דאיירי בגסה נקט זאב:

56 גברא אגברא קא רמית - דרבי אלעזר אדרב דרב סבר רבי יהודה פליג ות"ק אפילו בגסה קאמר ואיצטריך דרב לאשמועינן דמן הזאב ולמטה אפילו בדקה נמי לא דלא תימא האי דקתני זאב משום גסה אבל דקה אפילו חתול נמי:

57 ואיבעית אימא לעולם - מתניתין נמי ממעט חתול אפילו מדקה דזאב גופיה דקתני בדקה קאמר כר' בנימין ואתא רב לפרושי דדוקא נקיט זאב במתני':

58 מהו דתימא - האי דנקט זאב משום דאורחיה למידרס ולעולם הוא הדין לחתול קמ"ל רב:

59 נמייה - חיה היא ויש אומרים שהיא מרטרינ"א בלע"ז:

60 גדיים וטלאים - דקים שבדקה ומודה רב חסדא באילים ורחלים כמתני':

61 עד שתינקב לחלל - כקוץ בעלמא ועד שניקבו הדקין. ומדשוי להו כקוץ בנקובה מכלל דארס שלה אין מזיק אפילו לעופות וכל שכן לגדיים וטלאים:

62 בריבי - שם חכם:

63 לא אמרו אין דרוסה - לחתול:

64 אלא במקום שאין מצילין - לעוף או לגדי מידו דאינו כועס כל כך ולא אלים זיהריה:

65 אבל במקום שיש לה מציל - הוא כועס ויש לו ארס חזק וכשמכה בצפורן משליך בה ארס ודרב חסדא בשיש מצילין:

66 בסחופיה - פלוט"א:

67 חמשה קורטי דמא - ארס של חמש אצבעות:

68 הצלת עצמה - שהיא עצמה מצלת גופה ובורחת:

69 ורבנן - דפליגי עליה דבריבי דאמרי אפילו יש מצילין אין דרוסה בהאי דמא דמשתכח בדשא מפרקי לך:

70 אית ליה זיהרא ולא קלי - אינו שורף:

71 איכא דאמרי - דרב חסדא אפילו במקום שאין מצילין קאמר דיש דרוסה ומתניתין דנקט זאב משום אימרי רברבי נקט והא מתניתין דנקט עד שתנקב לחלל בריבי היא ובמקום שאין מצילין ורבנן פליגי עליה:

72 לא אמרו - יש דרוסה לחתול:

73 אבל במקום שאין מצילין כו' - ורבנן סברי אף במקום שאין מצילין יש דרוסה: