רש"י על חולין ע״ב

1 והא עובר וחיה - דקתני מתני' החיה טמאה שבעה והאשה טהורה:

2 וקמטמי לה עובר לחיה - ש"מ דטעמא דאשה טהורה משום מגע בית הסתרים הוא ולא משום בלוע:

3 טבעת אין סופה לצאת - בתמיה:

4 טומאה זו - דחיה:

5 מאי אינה מדברי תורה - ל"ל למימר כולי האי לימא טומאה זו דברי סופרים משום גזירה כדמפרש לקמיה:

6 לא תימא - מתני' ר"ע היא דאמר עובר מת שבמעי אשה טמא הלכך מטמא לחיה דטומאה בלועה מטמאה וטהרה בלועה מיטמא ואשה טהורה משום דמגע בית הסתרים הוא:

7 אלא אפי' לר' ישמעאל כו' - ולקמן בעי מאי ר' ישמעאל ור"ע:

8 גזירה שמא יוציא כו' - דאי אמרת חיה שפשטה ידה למעי אשה ונגעה בעובר מת טהורה פעמים שהולד מוציא ראשו חוץ לפרוזדור והרי הוא כילוד ומטמא וכסבורה חיה שעדיין הוא במעיה ואתי לטהרה אבל ברועה שהושיט ידו למעי בהמה דקתני מתני' טהור ליכא למיגזר הכי מפני שרחם שלה גלוי דכי מפיק חזי ליה:

9 טרידא - עסוקה היא בחבליה וציריה וטרידא מלומר לחיה אל תגעי:

10 על פני השדה - משמע גלוי:

11 להוציא עובר - שהוא טמון:

12 גולל - כיסוי הארון של מת:

13 דופק - דף שנותנין בצדו:

14 ור' ישמעאל סבר גולל ודופק הלכתא היא - וכי אתא קרא להוציא עובר:

15 ור"ע סבר עובר במעי אשה טמא - וכי אתא קרא לגולל ודופק וקסבר לאו הלכתא היא:

16 מדאורייתא מנא ליה - דטמא דלא מטהר ליה ממשמעותיה דעל פני השדה ואפי' לא מייתר:

17 במת בנפש - מת שהוא בתוך נפש האחרת:

18 רביעית הלוג דם חיי האדם תלויין בו שבכך הוא מתקיים:

19 אף רביעית דם הבא משני מתים - הלכך האי קרא דכתיב ביה חד נפש לאו לרביעית דם אתא:

20 נפשות - משמע שתים:

21 מת - דבר שמיתה באה על ידו דהיינו רביעית:

22 מתני' הבשר טהור - שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים:

23 הבשר מגע נבלה - בשר העובר מגע אבר מן החי שהוא מטמא כנבלה בהעור והרוטב לקמן חולין דף קכט:. אי נמי אם יצא עובר מת נבלה גמורה הוי האבר מאחר שלא טהרתו שחיטת אמו:

24 מגע טרפה שחוטה - שהשחיטה אע"פ שאינה מתרת האבר באכילה מטהרתו מידי נבלה והויא כטרפה שחוטה שאינה מטמאה מן התורה כדמפרש ואזיל אלא מדרבנן במוקדשין:

25 מה מצינו - כדקתני לקמיה ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה:

26 אף שחיטת בהמה תטהר את האבר גרסי':

27 לא אם טיהרה שחיטת טרפה אותה - שחיטתה מן הדין הוא שהרי דבר שגופה:

28 ומנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה - דשמא אינה מטהרתה ומן הדין אינה מטהרתה שבהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה:

29 ומה טמאה אין שחיטתה מטהרתה - מלטמא דהכי תניא בתורת כהנים לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה וגו' כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא תטהרנה שחיטתה והלא דין הוא השרץ אסור באכילה ובהמה טמאה אסורה באכילה מה שרץ אין שחיטתו מטהרתו דכתיב בהו טמאים הם לכם אף בהמה טמאה לא תטהרנה שחיטתה או כלך לדרך זו בהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה מה טרפה שחיטתה מטהרתה אף בהמה טמאה כן תלמוד לומר הנוגע בהם להביא בהמה טמאה שלא תטהרנה שחיטתה:

30 שלא היתה לה שעת הכושר - ליטהר מטומאתה ע"י שחיטה:

31 תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר - וכיון דחל עלה תורת שחיטה תו לא פקעה מיניה והויא בכלל שאר צאן ובקר:

32 טול לך מה שהבאת - טול מכאן ראייה זו שהבאת:

33 הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין - שתטהרנה:

34 שיש במינה שחיטה - הלכך לא נפקא מכלל בקר וצאן אבל בן שמונה חי שנולד מבהמה חיה אין לנו במה לטהר אפי' נשחט לפי שאינו בכלל בקר וצאן:

35 גמ' אמאי - בשר העובר טמא והלא לא נגע האבר בבשר אלא ע"י חבורו אותו מגע חבור בית הסתרים הוא שאינו נראה:

36 וטומאת בית הסתרים - קי"ל במס' נדה דף מב: דלא מטמיא:

37 לימא ר"מ לטעמיה - דאית ליה טומאת בית הסתרים מטמיא:

38 שלשה - טפחים בגד שראוי למדרס והיה מדרס הזב שהוא אב הטומאה כדכתיב וכל אשר יגע במשכבו וגו':

39 שנחלק - ואינו ראוי עוד למדרס אבל ראוי הוא לשאר טומאות דקי"ל שלש אצבעות על שלש חזי לעניים ולעשירים:

40 טהור מן המדרס - מלטמא אדם וכלים:

41 אבל טמא מגע מדרס - טומאה הנוגע במדרס יש לו והוי ראשון לטומאה מפני שנגעו זה בזה בעודן מחוברין שהיו מדרס:

42 וכי באיזה מדרס נגע זה - מאחר שנחלק שהרי מגע חבירו אינו מגע לפי שהוא בית הסתרים אלא אם י"ל שיש כלום טומאה משמרת עליו לאו משום מגע מדרס:

43 אלא שאם נגע בו הזב - ברגלו ערום כשדרס עליו או לאחר שדרס עליו והוי עליו שני טומאות טומאת מדרס שהיא אב הטומאה וטומאת מגע שהיא ראשונה ואינה אלא לטמא אוכלין ומשקין ונחלק טהור מטומאת מדרס ואינו אב הטומאה עוד אבל טמא מגע הזב כ"ז שלא טבל ונפחת מג' אצבעות:

44 לא שנו - דנחלק ר' יוסי על ר' מאיר:

45 אלא בשלשה על שלשה שנחלק - דליכא למימר בשעת פרישתן זה מזה קבלו טומאת מגע זה מזה שהרי בשעת פרישתן לא יש בזה כדי לטמא בגד ולא בזה כדי לטמא בגד שהרי אין בהם שיעור אב הטומאה:

46 אבל ג' אצבעות הבאין מבגד גדול - שהיה טמא מדרס וחתכו ממנו שלש אצבעות טהרה החתיכה הקטנה מן המדרס שאין בה כשיעור וטמאה מגע מדרס אפי' לר' יוסי דאמר אין מגע החבור מגע דהא בית הסתרים היא הכא מודה משום דבשעת פרישתו מאביו אי אפשר לצמצם שלא יגע מעט מעט ובשעת פרישה אינו בית הסתרים ומקבל טומאה מאביו שיש בו שיעור אב הטומאה. והכא גבי מתני' נמי אפי' ר' יוסי מודה דמגעו מגע משום שעת פרישה כשחותך האבר מן העובר: