רש"י על חולין פ״א

1 נתקו לעשה - דמשמע בתוך זמנו בלא ירצה כדמרבינן תמורה דף ז: ע"ש מולנדר לא ירצה אלא הניחו לאחר זמנו וירצה דעל כרחך עשה זה לאו מעיקרא משמע כי ההיא דשלוח הקן דאמרינן לקמן חולין דף קמא. מעיקרא משמע שלח האם ולא תקחנה ולא הוי לאו הניתק לעשה ולוקין עליו אבל כאן הלאו קודם לעשה שהלאו בתוך זמנו והעשה לאחר זמנו:

2 מיבעי ליה לכדר' אפטוריקי - ולאו לעשה אתא:

3 הא כיצד לילה - שמיני כשעבר שביעי:

4 לקדושה - מותר לקדשו משחשכה ואינו עובר משום בל תקדיש פסולים:

5 שני בלא תעשה - דשחוטי חוץ ואע"פ שאינו בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא מ"מ בלא תעשה הוא הואיל ורצוי לאחר זמן. ולאו דידיה מפרש בפרק בתרא דזבחים דף קיד. מלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו':

6 קמא מקטל קטלה - לר' שמעון דהא שחיטה שאינה ראויה היא:

7 ואמר רבא גרסינן:

8 לרבנן - דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה:

9 שני פסול ופטור - מכרת דלא מתקבל בפנים הוא:

10 לרבי שמעון שניהם ענושין כרת - קמא מקטל קטליה ושני מתקבל בפנים הוא ולענין שחוטי חוץ אף על גב דאינה ראויה מיחייב דאפילו אהך שחיטה חייביה רחמנא:

11 אחד בחוץ - תחלה ואח"כ אחד בפנים:

12 שני פסול ופטור - מכרת. ובלאו דאותו ואת בנו לא מיירי התם דגבי שחוטי חוץ קאי. והא פטור לא איצטריך אלא איידי דתני ראשון חייב תנא שני פטור:

13 לר' שמעון שני כשר - דקמא מיקטל קטליה ושני לאו מחוסר זמן הוא. כל הנך פטורי דהכא משחוטי חוץ קאמר ולא איירי בלאו דאותו ואת בנו כלל:

14 שני פסול ופטור - דלאו מתקבל בפנים הוא:

15 שני בלא תעשה - ולא בכרת דלאו מתקבל בפנים הוא דהא קמא שחיטה ראויה הואי:

16 התראת ספק - דלמא לא אתי לידי זריקה והויא ליה שחיטה שאינה ראויה הלכך לר' שמעון איסורא איכא מלקות ליכא ומ"מ לאו מתקבל בפנים הוא שהראשון שנשחט ונזרק הדם כבר קודם שחיטתו של שני שחיטה ראויה הוה כך שמעתי. וקשיא לי מאי התראת ספק דקאמר הא ודאי שחיטת שני אינה ראויה דכיון דאיסור אותו ואת בנו נוהג בקדשים הוה ליה שני מחוסר זמן ואין שחיטתו ראויה ואין כאן התראה כלל. ונראה בעיני דלא גרסינן ליה להאי מ"ט אלא אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים ותו לא מידי וטעמא משום דאין שחיטת השני ראויה מכיון שנשחט ראשון ונזרק דמו הויא לה שחיטת הראשון ראויה דלית לן הא דלעיל דר' אושעיא ודשני אינה ראויה דהויא ליה מחוסר זמן ואין דמו נזרק ופי' משובש הוא מאדם חריף ומפולפל:

17 ואזדא רבא לטעמיה - דאמר שחיטת אותו ואת בנו התראת ספק הוא:

18 ואח"כ שחט שלמים - בו ביום:

19 פטור - דהתראת ספק הוא ואליבא דר' שמעון נקט מילתיה:

20 שלמים - בפנים ואח"כ חולין בחוץ:

21 חייב - דהתראת ודאי היא שכבר נזרק דמו של ראשון והשני אינו מחוסר זריקה:

22 אלא אפילו שחט עולה - ונזרק דמה ואחר כך שחט חולין פטור לרבי שמעון:

23 בשתי אכילות הכתוב מדבר - לענין פגול שאם שחט ע"מ לאכול חוץ לזמנו או על מנת להקטיר חוץ לזמנו פגול:

24 מתני' השוחט פרת חטאת - פרה אדומה דלאו לאכילה היא:

25 ושור הנסקל - לאחר שנגמר דינו דקיימא לן דאסור בהנאה אפילו שחטו בקדושין דף נו: ובפסחים דף כב::

26 ועגלה ערופה - דסבירא ליה דנאסרת מחיים ואפילו שחטה אסורה:

27 רבי שמעון פוטר - דשחיטה שאינה ראויה היא:

28 ונתנבלה בידו - שלא מדעת:

29 והנוחר והמעקר - סימנין מדעת פטור ואפילו לרבנן דהא ליכא שחיטה כלל ולא דמיא לשחיטה דלעיל כלל דהתם שחיטה מעלייתא איכא ודבר אחר גורם לה ליפסל:

30 גמ' לא שנו - דשוחט לעבודה זרה חייב משום אותו ואת בנו לרבנן:

31 אלא ששחט ראשון לעבודה זרה - וחזר ושחט את השני לשלחנו לאכול דדיינינן ליה ברישא אהתראה דשני דאותו ואת בנו ומלקינן ליה והדר דיינינן אהתראה דשחיטה קמייתא לעבודה זרה וקטלינן ליה אי נמי בשני בני אדם. אבל שני לעבודה זרה דבהך שחיטה בתרייתא דמיחייב עלה משום אותו ואת בנו אתי נמי דין קטלא עילויה:

32 פטור - ממלקות כדקיימא לן בכתובות באלו נערות כתובות דף לה. מקראי דתרתי לא עבדינן ביה:

33 זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעין - דתרתי לא עבדינן ביה:

34 אלא - אם היה לך להשמיענו דבר טעם על משנתינו כך היה לך לומר:

35 פעמים - שמלקות של משנתינו אפילו בראשון לשלחנו ושני לעבודה זרה ולא אתרו בו משום עבודה זרה ולא מיקטל. ולריש לקיש כיון דאילו אתרו ביה הוי מיקטיל ופטור ממלקות כי לא אתרו ביה נמי אע"ג דלא מיקטיל הואיל ובהך איסורא איכא צד מיתה לא לקי ובכתובות שם יליף טעמא מקראי באלו נערות:

36 חייבי מיתות שוגגין או חייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר - אתרוייהו קאי. חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר עבר עבירה בלא התראה דהיינו שוגג ויש בה דין מיתה אם היו מתרים בו ויש בה עוד חיוב דבר אחר כגון מלקות שהתרו בו למלקות כי הא דאמרן או יש בה חיוב ממון:

37 רבי יוחנן אומר חייב - באותו דבר אחר שעם המיתה הואיל ואינו נהרג. וכן חייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר שעבר עבירה שיש בה מלקות וממון כגון אכל מעשר שני של חבירו בגבולין או נבלה וטרפה של חבירו ולא התרו בו למלקות:

38 בהא קאמר ריש לקיש - דפטור ממלקות הואיל ויש בשחיטה זו צד מיתה פקע ליה תורת מלקות מיניה דתרתי בגופא לא רמו עליה הילכך אפילו לא אתרו ביה למיתה ליכא מלקות אבל חייבי מיתות שוגגין ודבר אחר כגון ממון דחדא בגופא וחדא בממונא אימא תרוייהו רמו עליה ומיהו היכא דמיקטיל לא משלם משום דקם ליה בדרבה מיניה אבל היכא דלא מיקטיל משלם:

39 אבל בהך דלעיל אימא מודי ליה לריש לקיש - דלא רמיא תורת מלקות בעבירה של מיתה כלל:

40 פרה מטמאה טומאת אוכלין - דאע"ג דאמר רבי שמעון בפרק קמא דבכורות דף ט: דאיסורי הנאה כגון שור הנסקל ופטר חמור אין מטמאין טומאת אוכלין ונפקא ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל מודה הוא דפרה אדומה מקבלת טומאת אוכלין לטמא אחרים:

41 הואיל והיתה לה שעת הכושר - להאכילה אף לעצמו משנשחטה. ומהו שעת הכושר שלה: