רש"י על חולין קל״א

1 דאתו לידיה - דכהן:

2 בטבלייהו - שהופקד הטבל אצלו:

3 כמי שהורמו דמיין - זכה בהם מן ההפקר שהרי קדם. ל"א שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו:

4 אם בחובו - שהיה חייב לו דבר קצוב ממון:

5 חייב לעשר - ממקום אחר וליתן לכהן שהרי הוא כמוכר:

6 ואם באנפרות - בהפסד ועל חנם פטור מלעשר. קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר אלמא יש לו תובעין דאי לאו דינא הוא שישלם לו על כרחו מאי חיוב מצוה איכא הא לא פש גביה מידי:

7 שאני התם דקא משתרשי ליה - התם לאו בהוצאה בדיינין תנן בה אלא חיובא בעלמא כשאר חיובי מעשרות וחיובא ודאי איכא עליה דהא משתרשי ליה כלומר משתכר הוא בה שהרי היה צריך לפרוע מעות:

8 א"ל - לטבח:

9 מכור לי בני מעיה - בני מעיה של פרה זו:

10 והיו בהן מתנות - הקבה:

11 נותנן: לוקח זה לכהן:

12 ואין - המוכר מנכה לו ללוקח מן הדמים שהרי היה יודע הלוקח שהמתנות שם וזה לא מכר לו הקבה:

13 לקח הימנו במשקל - הליטרא כך וכך ושקל לו הקבה:

14 נותנן - לו לוקח לכהן שהרי הגזל אצלו וצריך להשיב:

15 והטבח ינכה לו מן הדמים - על כרחו שמכר דבר שאינו שלו:

16 ואמאי - נותנן לכהן ליהוי כמזיק כו':

17 תשעה נכסי כהן - לא ידעתי היכן שנויה ובספרים אינה כתובה בשוה ומוצא אני ט"ו מתנות כהונה שכולן נכסי כהן לעשות בהן כל צרכיו התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי והחלה והבכורים וראשית הגז ומתנות של חולין ושל קדשים והקרן והחומש של גזל הגר ושדה אחוזה ושדה חרמים ובכור בעל מום ופדיון הבן ופדיון פטר חמור ונראה בעיני שכולן שנוים בה וחשיב תרומה ותרומת מעשר והדמאי וחלה כחדא דכולהו תרומה נינהו ובכור ופדיון הבן ופדיון פטר חמור כחדא וקרן וחומש דגזל הגר חדא וכולהו הנך מתנה לכהן הן ולקמן בפירקין חולין דף קלג: חשיב כל כ"ד מתנות כהונה. הגוזל את הגר ונשבע לו ומת הגר ואח"כ הודה ונשבע לשקר דאמר רחמנא ואם אין לאיש גואל וגו' וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים אלא זהו גר שמת ואין לו יורשין וכתיב האשם המושב לה' לכהן ותניא בפרק הגוזל בב"ק דף קי. האשם זה קרן המושב זה חומש דגבי נשבע לשקר בפקדון או בגזל כתיב ביה חומש בין בגוזל חבירו בפרשת ויקרא בין בגזל הגר בפרשת נשא:

18 למה אמרו - למאי הלכתא:

19 וס"ת - אע"פ שאינו לאכילה ולא לדבר שיבא לידי אכילה. ולבי מגמגם למאי תנייה הואיל ותנא דאפי' בהמה טמאה לוקח מהן:

20 חטיף מתנתא - כשהיו התינוקות מוליכין הזרוע והלחיים והקבה לכהן חוטפם מידיהם:

21 לא מסתייה - לא די דכשהוא שוחט את בהמתו אין אנו כופין אותו לתת מתנות לכהן אחר:

22 אלא מיחטף נמי חטיף - בתמיה:

23 ורב - מאי דעתיה דאמר לא מסתייה דלא שקלינן מיניה דמשמע שהיינו יכולין לכופו לכך ונמנעין אנו:

24 אי איקרו עם לשקול מיניה - דהא מאת העם מאת זובחי הזבח כתיב דברים יח ואי לא איקרו עם רחמנא פטריה ומאי טיבותא עבדינן גבייהו:

25 מספקא ליה - לרב ומשום ספיקא פטר ליה דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

26 להא שמעתא - דרב דמספקא ליה:

27 ד' מתנות עניים - הנוהגות בכרם ואלו הן:

28 הפרט והעוללות - כדכתיב ויקרא יט וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט ובמס' פאה פ"ז מ"ד מפורש איזו היא עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף:

29 והשכחה והפאה - כולהו יליף לקמן. פרט ענבים הנושרין בשעת בצירה:

30 לקט - הנושר בשעת קצירה:

31 שתים באילן - לקמן יליף להו:

32 אין בהן טובת הנאה לבעלים - אין בידם לתתן לכל מי שירצו אלא כל הקודם זכה ולקמיה מפרש טעמא:

33 מוציאין את שלו מידו - אם היה לו כרם או תבואה או אילן כופין אותו ליתן. אבל מעשר עני הואיל ומתחלק בתוך הבית לאחר שהכניס תבואתו לבית:

34 יש בהן טובת הנאה לבעלים - שבידו לתתן לאיזה עני שירצה וחבירו אומר לו הילך סלע זה ותן כל מעשרותיך לקרובי עני והיינו טובת הנאה דבר מועט:

35 ד' מתנות - ברישא מפרש לה לכולה ברייתא והדר מותיב תיובתא:

36 אחריך זו שכחה - שאינה אלא מאחריו כדתנן פאה פ"ו מ"ד שלפניו אינו שכחה שלאחריו שכחה זה הכלל כל שהוא בבל תשוב שכחה שאינו בבל תשוב אינו שכחה. פאה בכרם גמר אחריך אחריך מזית דכתיב ביה לא תפאר אחריך. ותנא דבי רבי ישמעאל שלא תטול תפארתו הימנו כלומר לא תטול כל פארו לשון איוב לא ובכל תבואתי תשרש דמשמע עקירה ולשון דברים כה ויזנב בך נטל את זנבך. אשפי"ר בלע"ז והיינו שלא תטול פאה:

37 כולהו עזיבה כתיבא בהו - שצריך להניח שם בהפקר ולא שיחלקם. הנך דכתיב בהו תעזוב הרי עזיבה והנך נמי כתיב בהו יהיה היינו בעזיבה דמשמע בהוייתו יהא דלא כתיבא בהו נתינה:

38 לא תלקט לעני ולגר וגו' - ומשמע לא תלקט אני מזהיר לעני:

39 נתינה כתיבא ביה - ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה שם כו:

40 גמר לגר לגר מהתם - מולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר:

41 מה להלן עני מוזהר - כדאמרינן להזהיר עני על שלו:

42 הא מלוי לכהן מוציאין אלמא - דלוים איקרו עם ואמאי מוציאין אי מספקא ליה לרב אי איקרו עם אי לא:

43 ומתרץ כגון הזרוע ולא זרוע - כלומר אשאר מתנות כהונה שהן מתנה לכהן בזו קאמר דמוציאין ולא זרוע עצמה דילמא לא מיקרו עם:

44 ומאי ניהו - דמוציאין מלוי לכהן מעשר ראשון:

45 ופריך מעשר ראשון דלוי הוא - ואמאי מוציאין אותו מידו לתתו לכהן:

46 אף לכהן - דבכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים הלכך אע"ג דבמעשר ראשון לוי כתיבא ביה כהנים נמי משתמעי:

47 וקמסיים מילתיה אימר דאמר כו':

48 בתר דקנסינהו עזרא - ביבמות דף פו: אמר מפני מה קנסו לוים במעשר מפני שלא עלו בימי עזרא דכתיב ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. אבל מקרא מפורש לא מצאתי שקנסם אבל דוגמא יש לדבר שכתוב בעזרא בסופו נחמיה י והיה הכהן בן אהרן עם הלוים במעשר הלוים למדנו שלא האמינום על תרומת מעשר ולא היו חולקין להן מעשר בגורן אלא דקנסינהו בפני הכהנים:

49 ומהדר אימר דקנסינהו כו' משקל נמי מינייהו מי אמר - בתמיה. אכתי הדרא אתקפתא לדוכתיה הא מלוי לכהן מוציאין:

50 אלא הכי תריץ כגון הזרוע - מוציאין מלוי לכהן ולא זרוע עצמו. ומאי ניהו כגון זרוע ראשית הגז דהתם לא כתיב עם ואי נמי לא איקרו עם מחייבי:

51 כל דבר שבקדושה - שאסור לזרים כגון תרומה וכיוצא בהן מוציאין מיד לוי לכהן:

52 ושאין בה משום קדושה כגון הזרוע כו' - שבאין מבהמות של חולין אין מוציאין מיד לוי לכהן. אלמא פשיטא לן דלא איקרו עם ואמאי מספקא ליה לרב:

53 כגון זרוע ולא זרוע - דזרוע מוציאין דאיקרו עם והאי דקתני דאין מוציאין במעשר ראשון קאמר ובתר דקנסינהו עזרא ואיצטריך ליה לאשמועינן דאע"ג דקנסינהו עזרא דלא למיתני להו דידהו מיהא לא שקלינן מינייהו:

54 השוחט לכהן - להכי נקט השוחט לכהן דעליה דטבח רמיא דכתיב דברים יח מאת זובחי הזבח:

55 וליתני ללוי ולעובד כוכבים - ואנא ידענא דכ"ש בהך:

56 וכפר את מקדש הקדש - בעבודת יום הכפורים:

57 לפני ולפנים - מכפרת עבודה זו על הטומאה שאירעה בפנים דפר ושעיר של יוה"כ מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו כדאמרינן בשבועות דף ב.:

58 מזבח כמשמעו - על מי שעבד בטומאה במזבח בלא חיוב מקדש כגון נטמא במקדש דעבד בלא שהייה דאין כאן טומאת מקדש דהיכא דנטמא בעזרה קי"ל בשבועות דף טז. הלכה למשה מסיני דלא מחייב עד שישהה כדי השתחואה:

59 יכפר אלו העזרות - על טומאה שאירעה בעזרה על הכהנים ששגגו ונכנסו טמאים לעזרה. וכן לוים וישראלים ועבדים קראי יתירי קדריש:

60 עבדים - כנענים דאינהו נמי בעי כפרה דכל מצות שהאשה חייבת בהן עבד חייב בהן וכל מקום דכתיב עונש איש ואשה שוין:

61 דמר סבר איקרו עם - והוו בכלל עם הקהל הילכך וכפר יתירא אעבדים אתא:

62 ומר סבר לא איקרו עם - ובעי קרא:

63 הילכתא כרב - ולא שקלינן מינייהו:

64 וכרב חסדא - דאמר מזיק מתנות כהונה או אוכלן פטור:

65 לכהנת - בת כהן אפילו אשת איש דכיון דקדושה לית להו דאינן אסורים לזרים הרי מותרת בהן ולא דמי לתרומה ואי משום ונתן לכהן ויקרא כב קסבר אפילו כהנת משמע:

66 מנחת כהנת נאכלת - השיריים כמנחת ישראל:

67 מנחת כהן אינה נאכלת - דכולה כליל דכתיב שם ו כליל תהיה: