רש"י על חולין ע״ח

1 דניכחוש חיליה - שמרוב שומנו הוא משירן:

2 דלחזיוה אינשי - סימן הוא שמשיר פירותיו:

3 וטמא טמא יקרא - צועק ואומר טמא הוא:

4 כובסא - אשכול תמרים וסימן הוא שמשיר פירותיו:

5 כי האי תנא - לבקש עליו רבים רחמים:

6 מתני' אותו ואת בנו - משום דבעי למימר בחולין ובמוקדשים דאצטריך למילף מקראי כדילפינן בגמרא תנא נמי בארץ ובח"ל דלא איצטריך דהא חובת הגוף היא וחובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בח"ל:

7 בפני הבית - בזמן הבית. בפ' בתרא לקמן חולין דף קלח: מפרש אמאי נקטינהו:

8 שניהם כשרים - משום דבעי למיתני סיפא שניהם פסולין ובגמרא מפרש אמאי נקטינהו:

9 והשני סופג - משום לאו דאותו ואת בנו. ולא שנא שחט את האם תחלה ול"ש שחט את הבן תחלה לא שנא שחטינהו חד גברא ולא שנא תרי גברי יליף בגמרא דחייב:

10 הראשון חייב כרת - משום שחוטי חוץ אבל השני פטור מן הכרת דכיון דנשחטה אמו שוב אינו ראוי הבן לישחט בפנים דפסול משום מחוסר זמן ואינו חייב משום שחוטי חוץ אלא א"כ ראוי לפנים דכתיב ויקרא יז ואל פתח אהל מועד לא הביאו הראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ ואי לא לא:

11 ושניהם סופגין - הראשון משום לאו דשחוטי חוץ דכתיב בהעלאה דברים יב השמר לך פן תעלה ובזבחים דף קז. ילפינן בהיקש שוחט ממעלה שם תעלה ושם תעשה מה מעלה לא ענש אלא א"כ הזהיר אף שוחט לא ענש אלא א"כ הזהיר:

12 חולין בפנים שניהם פסולין - משום חולין שנשחטו בעזרה דילפינן להו בקדושין בפרק האיש מקדש קידושין דף נז::

13 והשני סופג - משום אותו ואת בנו. אבל משום חולין שנשחטו בעזרה אזהרה דילה היא דברים יב כי ירחק וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ולא בקירוב מקום:

14 קדשים בפנים - השני סופג משום אותו ואת בנו:

15 ופסול - משום מחוסר זמן:

16 חולין וקדשים בחוץ - דוקא נקט הראשון חולין והשני קדשים וכן כל השנויים במשנה דוקא נקט להו:

17 והשני סופג - משום אותו ואת בנו:

18 קדשים בחוץ - בתחלה ואחר כך חולין בחוץ פסול:

19 והשני כשר - באכילה ואיידי דתנא פסול תנא כשר:

20 ושניהם סופגין - ראשון משום שחוטי חוץ ושני משום אותו ואת בנו:

21 חולין וקדשים בפנים שניהם פסולים - ראשון משום חולין שנשחטו בעזרה ושני משום מחוסר זמן:

22 והשני סופג - משום אותו ואת בנו:

23 חולין בחוץ ובפנים - הראשון בחוץ והשני בפנים:

24 קדשים בחוץ ובפנים הראשון בכרת - משום שחוטי חוץ:

25 ושניהם פסולין - ראשון שנשחט בחוץ ושני משום מחוסר זמן:

26 ושניהם סופגין - ראשון משום שחוטי חוץ ושני משום אותו ואת בנו:

27 קדשים בפנים ובחוץ - השני סופג משום אותו ואת בנו. ומשום שחוטי חוץ לא לקי דמחוסר זמן הוא ואינו מתקבל בפנים:

28 גמ' ירצה לקרבן אשה - וסמיך ליה אותו ואת בנו:

29 שור הפסיק הענין - דאי אקמאי קאי נשתוק מיניה ונכתוב ואותו ואת בנו דהא בשור ובשה איירי לעיל:

30 במוקדשין לא - דהא אפסקיה:

31 כלאים - רחל שילדה מן התייש שחטה ואת בנה:

32 ועוד - קשיא לי עלה דהא דקתני נוהג בכלאים האמר רבא כו':

33 אינו אלא להוציא את הכלאים - דילפינן כולהו משה כשבים ושה עזים מדלא כתיב שה כשבים ועזים ש"מ דלא מיקרי שה עד שיהו אביו ואמו כבשים או שניהם עזים אבל אחד כשב ואחד עז לא הוי שה:

34 או לרבות את הכלאים - ותפשוט מהכא תרתי קושייתא:

35 לחלק - לחייב על אחד מהם שישחוט או שור ובנו או שה ובנו:

36 בנו - דחד משמע:

37 עד שישחוט שור ושה ובנו - של א' מהם ת"ל שור או וגו':

38 מאי לאו מאו נפקא ליה - וה"ק אילו נאמר שור ושה ולא נאמר או הייתי אומר כו':

39 לא מאותו - נפקא ליה וה"ק אילו נאמר שור ושה ובנו ולא כתיב אותו ה"א עד דשחיט תרי ובריה דחד מינייהו ת"ל אותו ואת בנו חד אב וחד בן אבל או לכלאים אתא:

40 הניחא לרבנן - לקמן בעי מאי חנניה ומאי רבנן:

41 כר' יונתן - דאמר אע"ג דלא כתיב או כמאן דכתיב או דמי וכל היכא דכתיב פלוני ופלוני או האי או האי משמע:

42 דתניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא - קלל שניהם אחד מהם מנין:

43 ת"ל - בסיפיה אביו ואמו קלל:

44 אביו קלל ואמו קלל - כלומר בתחלת המקרא סמך קללה לאביו ובסוף המקרא סמך קללה לאמו למימרא דאו האי או האי:

45 ר' יונתן אומר - אביו ואמו משמע נמי או האי או האי וסיפיה דקרא לדרשא אחרינא להביא את המקלל לאחר מיתה שחייב:

46 בפני עצמו - כלומר או זה או זה:

47 בנקבות - האם ובנה:

48 ואינו נוהג בזכרים - דאין חוששין לזרע האב ואם שחט זכר מותר לשחוט בנו ובתו:

49 באם על הבנים - שלוח הקן שהוזהר דברים כב שלא ליקח שניהם:

50 בנקבות - דכתיב שם והאם רובצת ולא האב רובץ:

51 לא עשה בה מזומן - דתניא לקמן חולין דף קלט: כי יקרא פרט למזומן כלומר עוף שלו אינו חייב בשילוח:

52 תאמר באותו ואת בנו כו' - והואיל וחמור הוא ינהוג בשניהם:

53 אותו אחד ולא שנים - באחד הוא נוהג ולא בשנים. ומעתה שחלק הכתוב וא"א לומר שינהוג בשניהם אלא או בזכרים או בנקבות:

54 זכיתי לדין - מעתה אני רשאי ללמוד מדין הראשון באי זו ינהוג דהשתא ליכא למיפרך תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן לפיכך ינהוג בזכרים ולא בנקבות דמאי חומרא היא זו לומר כן מה לי זכרים ומה לי נקבות:

55 ואם נפשך לומר - ולהשיב תשובה על דין זה יש לי טעם אחר הרי הוא אומר בנו משמע שנראה לו כבן:

56 שכרוך - ודבוק תמיד לילך אחריו ודרך הולד להיות כרוך אחר האם:

57 מאי אם נפשך לומר - מה היה לו להשיב על בנין אב הראשון: