רש"י על חולין קכ״ד

1 עד שיהא בארץ - כלומר עד הקרקע מפילה:

2 הא חלים וקאי - שהטפילה מעמידו יפה:

3 ואימא מדרבנן - אדמותבת ליה מדר"מ סייעיה מדרבנן:

4 אלא אמר רבא - בשנטמא כ"ע לא פליגי דכל כמה דחלים לא טהר והכא הכי קאמר:

5 כיצד הוא עושה - מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו:

6 ר"מ אומר - בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו':

7 תנור תחלתו ד' - אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו:

8 ושיריו - אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד':

9 בד"א - דתחלתו ארבעה ושיריו ד':

10 בגדול - התנורים העשויים לאפות ולצלות כדרכן. אבל קטן שעושין לתינוקות תחלתו כל שהוא:

11 שתגמר מלאכתו - לאחר שנגמר והסיקו אפילו הוא טפח מקבל טומאה: קתני מיהא בד"א בגדול דשיריו ד' אבל בציר מארבעה לא טמא הוא והתם קתני חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע"ג דליכא בחציו ד' דמדקא מיקל ר"מ ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים מד' מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע"ג דלא הוי השבר ד' אפ"ה בעינן דלא ליהוי רובא:

12 התם - דקתני דבעינן ד' ואי לא לא הוי טמא:

13 דצלקיה מצלק - לרחבו דשוב אינו עומד יפה:

14 הכא - דקתני ברובא טמא ואע"ג דלא הוי ד':

15 דעבדיה גיסטרא - שחלקו לארכו בגובהו כזה:

16 ה"ג אמר מר שיריו ברובו:

17 הא אמרי רבנן ד' - דקתני בד"א בגדול אלמא בין אתחלתו בין אשיריו מודו ליה לר"מ בגדול:

18 בתנורא בר שבעה - קאמרי ד' הואיל ורובו בציר מד' הוא לא מטמינן ליה ברובו דלא חמירי שיריו מתחלתו דהא תחלתו כשהוא שלם לא הוי תנור בציר מארבעה:

19 והאי - דקתני רובו בתנור בר תשעה דאע"ג דבחציו איכא ארבעה לא מטמא עד דהוי רובא ובהא רבנן לקולא:

20 לא שנו - דאע"ג דשייר בה כדי מעפורת בטלה אלא טלית:

21 אבל עור - כי האי שיעורא:

22 חשיב - ולא בטיל:

23 למושב זב - פלאדשטור"א ובבציר מהכי לא חזי למילתיה:

24 מתני' עור שיש עליו כזית בשר - במקום אחד:

25 הנוגע בציב היוצא ממנו - היינו באותו בשר או בשערה שכנגד אותו בשר:

26 טמא - דשערה הוי שומר כדאמרינן לעיל חולין דף קיט: חלחולי מחלחל:

27 ציב - רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית:

28 מטמא במשא - שהרי נשא כזית נבלה:

29 ולא במגע - דאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אין מצטרפות:

30 לא במגע ולא במשא - כדמפרש שהעור מבטלו:

31 ומודה רבי עקיבא - דאע"ג דלא הוי כזית מעורה במקום אחד דלאו עור חיבור שהמסיט שתי חצאי זיתים ביחד טמא:

32 גמ' לא שנו - דכזית שלם דברי הכל לא בטיל אלא פלטתו חיה:

33 כתרטא - רובע הקב לשון מורי. ל"א כף מאזנים:

34 זימנין - פעם אחרת:

35 אשכחיה - רב אושעיא לר' אמי:

36 דיתיב וקאמר - לא שנו דשתי חצאי זיתים לר' ישמעאל לא בטלי אלא פלטתו חיה:

37 מר אסיפא - אשתי חצאי זיתים:

38 מתני לה - לדר' יוחנן דפלטתו סכין בטל הכי מתוקמא שפיר אי הוו תני לה קמיה דרב נחמן הכי לא הוה מזלזל בה:

39 א"ל ר' אמי - ואלא עולא ארישא דמיירי בכזית שלם:

40 מתני לה - בתמיה:

41 ואלא קשיא - אי כזית שלם בטיל לעולם בטיל ואפילו כתרטא והא ליכא למימר דכולי האי מבטל איניש:

42 במרודד - דק וקלוש וארוך ורחב דכי מצרפת ליה הוי כזית ומיהו לא טרח איניש ומצרף ליה ומיהו פלטתו חיה דלאו איהו בטליה לא בטיל:

43 מרודד - לשון וירקעו שמות לט ורדידו:

44 לא שנו - לרבי ישמעאל דאמר דאע"ג דלא בטלי לענין משא במגע לא מטמו:

45 אלא מאחוריו - שלא נוגע בבשר אלא בעור מאחוריו דכיון דלא הוי כזית שלם יחד אין לו יד ולא שומר. ואע"ג דאמרן לעיל חולין דף קיח: אין שומר לפחות מכפול הא כפול יש שומר הא איכא ת"ק דאחרים דפליג כדאמרינן לעיל אין זה שומר ורבי ישמעאל ס"ל כת"ק דאחרים:

46 יש נוגע וחוזר ונוגע - כלומר שתי נגיעות מצטרפות:

47 כל המטמאים באהל - כגון כזית מן המת ורובע עצמות ומלא תרווד רקב:

48 שנחלקו - השיעור נחלק לשנים והכניס שתי החצאים לתוך הבית:

49 מטהר - דאין לו אהילות מצטרפין שהבית מאהיל כאן וחוזר ומאהיל כאן. מדקאמר רבי יוחנן רבי ישמעאל ורבי דוסא אמרו דבר אחד אלמא טעמיה דרבי ישמעאל משום אין נוגע וחוזר ונוגע:

50 ופרכינן מדרבי דוסא כרבי ישמעאל - מכלל דרבנן דפליגי עליה כרבי עקיבא קיימי והא ר"ע טפי מיקל:

51 כדקתני סיפא - דטעמיה דר"ע דעור מבטלו הוא אבל בעלמא אפילו במגע נמי מטמא דאי לא מטמא במגע לא הוה מטמא במשא דהאמר ר"ע לקמן את שבא לכלל מגע בא לכלל משא:

52 ותחבן בקיסם - נמי רחוקין זה מזה קאמר דנוגע וחוזר ונוגע הוא כדלקמן אמילתיה דעולא:

53 ולא בעור שיש עליו שני חצאים - דלא קרינא ביה הנוגע בנבלתם ויקרא יא דאין בכל נגיעה כשיעור נבלה:

54 יכול אף הנושא ת"ל והנושא יטמא - והרי זה נושא את הנבלה:

55 והנוגע והנושא - קראי גבי הדדי כתיבי בההיא נבלה דכתיב בה הנוגע יטמא אההיא קאי והנושא יטמא:

56 לא בא לכלל מגע - כלומר לדידך כיון דאמרת לא מטמא במגע תו לית לך לטמויי במשא:

57 ואם איתא - לבר פדא מאי קמהדר ליה ר"ע לרבי ישמעאל הא מודי דבא לכלל מגע מלפניו:

58 בכל צד - אף מאחוריו דהא בההוא קרא דלעיל כתיבא נמי נגיעת אחוריים כדאמרינן בריש פירקין חולין דף קיח. יכול אפילו יש עליו כזית הנוגע בעור שכנגד הבשר מאחריו לא יהא טמא ת״ל יטמא:

59 קולית סתומה - ואין עליה בשר ויש בתוכה מוח ותנן במתניתין קולית נבלה וקולית השרץ סתומים טהורין אף מן המשא דלא באו לכלל מגע מי פליג עליה רבי ישמעאל או לא מי אמרינן אית ליה לרבי ישמעאל כו':

60 והכא - בעור של שני חצאין:

61 היינו טעמא - דמטמא במשא משום דבא לכלל מגע מלפניו אבל גבי קולית לא בא לכלל מגע כלל דהא עצמות נבלה אין להם טומאה כדאמרן בנבלתה ולא בעצמות ובמוח אינו יכול ליגע דהא סתומה היא:

62 עורבא פרח - ראה עורב פורח באויר כלומר השיאו לדבר אחר:

63 סמכוני באשישות - כלומר צריכני חיזוק לפי שסר כחי מכח הדרשה שדרשתי היום ברבים דשבת הרגל היתה:

64 הוליך והביא - שנשאן כל היום:

65 כתיב נשא - והנשא את נבלתה חסר הוא בלא וי"ו וסתם קריאתו כיון דלא כתב וי"ו נקרא נישא ואנן קרינן נושא:

66 והוא דנישא - שיהא כזית מחובר הניטל כולו כאחד בלא בית יד אחר:

67 דברי רבי ישמעאל - אלמא כיון דאין עור מבטלו מטמא במשא ואף על גב דלאו מחובר הוא ביחד:

68 במרודד - שיש כאן חצי זית ורחוק ממנו חצי זית ורצועת בשר מרודד מזה לזה ומחברתו:

69 אחד הנוגע - בשני חצאי זיתים:

70 ואחד המסיטן - טמא בלא נישא אף על פי שאין מחוברין יחד:

71 והוא דנישא - וקאי בין אמגע בין אמשא דאין מטמאין אפילו במשא אא"כ מחוברין:

72 מתני' קולית המת - טמא דהא עצם כשעורה במת מטמא במגע ובמשא כדכתיב או בעצם אדם: