רש"י על חולין פ״ב

1 ואמר ריש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נפדית - אם מצא נאה הימנה אפילו על גב מערכתה אפילו שחטה כהלכתה על מערכת של עצים שהיא נשחטת עליה כדאמרי' במס' פרה פ"ג מ"ט וקסבר ר"ש כל העומד לפדות כפדוי דמי וקרינא ביה שאתה יכול להאכילו. ואי קשיא למה לי קבלת טומאה היא גופה מטמאה אדם ובגדים מפרשינן כה"ג בכריתות בפרק דם שחיטה כריתות דף כא: כגון בשר שחפהו בפחות מכביצה בצק אי משוית ליה אוכל מצטרף בהדי בצק ומקבל האי בצק טומאה אם יגע בטומאה ומטמא שאר אוכלין ואי לאו אוכל הוא לא מקבל האי בצק טומאה דלית ביה שיעורא וכי נגעו ביה אוכלין אחריני טהורים הן שאינם נוגעין בנבלה אלא בבצק:

2 אינה משנה - לא נשנית במשנתינו:

3 ותרעה בעדר - כשאר חולין. אלמא אינה נאסרת מחיים וכי שחטה מותרת:

4 הכי גרסינן אמר ריש לקיש א"ר ינאי עגלה ערופה אינה משנה:

5 והא"ר ינאי - בקדושין ובכריתות בפרק בתרא דף כה.:

6 גבול - מאימתי נאסרת:

7 חבריא - בני הישיבה:

8 צפורי מצורע - קי"ל בקדושין בהאיש מקדש קדושין דף נו: דאסורין בהנאה:

9 משעת שחיטה - ונאסרת שחוטה אבל המשולחת מותרת דכתיב ויקרא יד ושלח את הצפור החיה וגו' ולא אמרה תורה שלח לתקלה:

10 משעת קיחה - ושתיהן נאסרות עד שישלח:

11 גמר קיחה קיחה כו' - מה עגלה ערופה שנאמר בה קיחה דברים כא ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אסורה מחיים אף ולקח למטהר שתי צפרים חיות ויקרא יד אסורות מחיים ומיהו עגלה ערופה יש לה גבול ליאסר בירידתה לנחל איתן אבל אלו אין בהן מעשה מלקיחה ועד שחיטה וכיון דנאסרות מחיים על כרחיך משעת לקיחה:

12 אלא - הא תירוצא דמתרץ אינה משנה לאו ריש לקיש אמרה אלא ר' יוחנן אמרה דלר"ש בן לקיש מיתסרא מחיים והא דתנן תצא ותרעה בעדר מקשינן לה בכריתות ומוקמינן לה כתנאי:

13 לענין דינא תנן - הא דקתני מתני' מי שלקח ראשון ישחוט ראשון לאו לענין איסור והיתר שאם רצה השני לשחוט ראשון והראשון ימתין עד מחר מותר אבל דין הוא אם באו לב"ד שבא האחד לשחוט וחבירו אומר אני צריך יותר ממך אנו אומרים להם הלוקח ראשון ישחוט שעל מנת כן לקח שאילו לא מכרה בעל הבית לשני ועכב לעצמו היה הלוקח שוחט וכן שנינו בתוספתא פ"ה ה"א הלוקח מבעה"ב הוא קודם לבעה"ב שעל מנת כן לקח:

14 דלא עבד איסורא - שהקדים בעצמו שלא יבא לידי איסור:

15 נשכר - יש לו ריוח שאוכל היום בשר:

16 מתני' ואח"כ שחטה סופג את הארבעים - דאין כאן שחיטת איסור אלא אחת. ובגמרא יליף דבנו ואותו נמי חייב:

17 שחטה ואת בתה ואחר כך את בת בתה - יש כאן שני אותו ואת בנו:

18 שחטה ואת בת בתה - אין כאן עדיין איסור ואח"כ שחט את בתה ויש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:

19 סופג ארבעים - דחד לאו הוא וחדא התראה וחד מעשה:

20 שמונים - וטעמא דסומכוס מפרש בגמ':

21 גמ' לא תשחטו - לשון רבים משמע:

22 הרי כאן שנים - הזהיר את שניהם בין אם שוחט האם ובין אם שוחט הבת ולא משכחת לה שנים עוברין אלא בשלש בהמות והא כיצד בת ואם ובת דאי אם ושני בניה למה לי קרא פשיטא מה לי חד ומה לי תרי דכי היכי דמחייב אהאי מחייב אהאי ואי בפרה ובתה ובת בתה פשיטא תרוייהו אותו ואת בנו נינהו אלא על כרחך באחד שוחט פרה והשני את אמה והשלישי את בתה קאמר לאשמועינן דאבנו ואותו נמי מחייב:

23 אבל תרי לא - שחט אחד האם ואחד הבת אפילו אחרון פטור קא משמע לן:

24 לא ישחטו - דמשמע לא על ידי אחד ולא ע"י שנים לא יהיו נשחטין:

25 מאי לא תשחטו - דמשמע דתרוייהו עבדי איסורא:

26 בהעלם אחד - שלא נודע לו בנתים שחטא ובשוגג חייב שתי חטאות וה"ה נמי דמחייב בהתראה אחת ובלאו אחד שני מלקיות:

27 דלישמעינן בעלמא - היכא דאין גופין מוחלקים כגון בשני זיתי חלב:

28 דאע"ג דגופין מוחלקים - שעל ידי שתי פרות באין לו שני מלקיות הללו. ופליג סומכוס בסיפא וה"ה לרישא דקתני שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג מ' לסומכוס סופג פ' וכך מצאתי בתוספתא פ"ה ה"א שחט ה' בניה ואחר כך שחטה סומכוס אומר משום רבי מאיר חייב משום חמשה לאוין:

29 הזורע כלאים כלאים - משמע שזרע וחזר וזרע:

30 ועוד מאי כלאים כלאים - חדא זריעה נמי מחייב חדא:

31 בבת אחת - בידו אחת חטה וחרצן ובידו אחת שעורה וחרצן:

32 אלא לאו סומכוס - ושמע מינה אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד חייב:

33 לעולם רבנן - ובב' התראות ודקשיא לך פשיטא הא קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים דבין חטה וחרצן ובין שעורה וחרצן הוו כלאים ולאפוקי מדרבי יאשיה דבעי שלשתן כאחד:

34 אכל מזה כזית ומזה כזית - משני גיד הנשה של שתי ירכות של בהמה אחת:

35 ארבעים - ר' יהודה לטעמיה דאמר בפ' גיד הנשה אינו נוהג אלא באחת:

36 מאי טעמא דרבי יהודה - דאמר אינו סופג אלא ארבעים לא הוה ליה למילקי כלל כל חדא וחדא התראת ספק הוא דהא מספקא ליה לר' יהודה באיזו מהן נוהג בשל ימין או בשל שמאל דקתני התם והדעת מכרעת שהוא של ימין ואיבעיא להו פשיטא ליה של ימין ומאי דעת דעת תורה או ספוקי מספקא ליה ומאי דעת דעת נוטה ומדלא פשטיה מהא דמיפשט פשיטא ליה ש"מ לאו בשתי התראות קאמר דהא שמעינן ליה דאמר התראת ספק לא שמה התראה:

37 הכה זה וחזר והכה זה - מי שלא שהתה אחר גיטה שלשה חדשים וניסת וילדה ספק בן תשעה לראשון וספק בן שבעה לאחרון וכשגדל הכה את האחד וחזר והכה את חבירו:

38 חייב - דקסבר התראת ספק שמה התראה:

39 בבת אחת - הרים שתי ידיו והכה זה באחת וזה באחת:

40 חייב - דהתראת ודאי היא:

41 בבת אחת - דהויא התראת ודאי וקאמר ת"ק סופג שמונים:

42 אלא לאו סומכוס היא - דלא אשכחן תנא דאית ליה הא סברא אלא הוא:

43 באש תשרופו - עשה הוא ולאו שניתק לעשה אין לוקין עליו והמותיר בפסח פטור: