רש"י על חולין צ׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין צ׳ ע״ב:ג׳ רש"י על חולין צ׳ ע״ב:ו׳ »

1 הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין פתח ↗

והוא הנקרא וכו'. כ"ה ג"כ דעת המפרש שם ורש"י בחולין צ' ב' יעו"ש והנה דעת רבינו שכאשר היה תורם הכהן תרומת הדשן היו באים שאר הכהנים והיו גורפין את כל הדשן לאמצע המזבח ונעשה כעין תפוח ומשם היו מוציאין אותו בפסכתר לחוץ לעיר אל שפך הדשן ורק ברגלים לא היו מדשנין אותו כמבואר לקמן בהלכה י"ג אמנם מהמפרש שם מבואר דבכל יום היו גורפין את האפר למקום תפוח וכאשר היה הדשן רב מאד מאיזו ימים היו מוציאין לחוץ אבל לא בכל יום היה מוציא לחוץ וברגלים לא היו מדשנין כלל רק היה מונח כל הדשן של כל ימות הרגל ע"ג תפוח יעו"ש היטיב ויבואר עוד להלן אי"ה מזה. א"כ לפירוש המפרש פשיטא דלק"מ דלא בכל יום היו מוציאין את האפר והיה נעשה תפוח ואף לרבינו קודם שהוציאו מעל המזבח היו עושין אותו כמין תפוח והוא נקרא תפוח ע"ש סופו. ועיין בלח"מ ובבאר שבע ועי' בבאר שבע שלכאורה נעלם ממנו שיטת רבינו שבכל יום היו גורפין בפסכתר האפר מע"ג התפוח יעו"ש היטיב ודו"ק ואולי לפי שברבינו אינו מבואר להדיא שבכל יום היו מוציאין אותו לחוץ וי"ל שכאשר רבה על המזבח היו עושין כן ולקמן אי"ה יבואר מזה ומיושב השגת הראב"ד גם שאר השגות השיבו היטיב ולדבר אחד נתכוונו וע"ע במעילה ט' א' יעו"ש היטיב וע"ע פ"ב מהל' בית הבחירה ה"ח ובהשגת הראב"ד שם שאזיל לשיטתו דהכא יעו"ש היטיב וע"ע ברש"י יומא כ' ב' ועי' במל"מ לקמן הלכה י"ג שהערה מזה. ותכלית ענין התפוח לדעת הראב"ד הוא כדי להשלים האמה עשירית לגובה המזבח ויען שבלח"מ נדפס בטעות יעו"ש היטיב לכן באתי להקל אבן מדרך עם ה'.

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל עוֹלָה חוֹלְצוֹ לַתַּפּוּחַ. אָמַר רַב חִסְדָּא: מָרִי דֵּיכִי, מִי כְּתִיב ״עַל כֵּן לֹא יֹאכַל הַמִּזְבֵּחַ״? ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ כְּתִיב.

4 חולצו מן התפוח - חולצו מן הירך ומשליכו לתפוח. צבור האפר שבאמצע המזבח שהיו גורפין האפר תמיד וצוברין שם וכשהוא רבה מוציאין אותו לחוץ והוא נקרא תפוח כדלקמן בשמעתין:

5 מרי דיכי - בעל שמועה זו הבין דבריך וכי נאמר לא יאכל המזבח:

« רש"י על חולין צ׳ ע״ב:ג׳ רש"י על חולין צ׳ ע״ב:ו׳ »