רש"י על חולין ס״ב א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ס״ב ע״א:א׳ רש"י על חולין ס״ב ע״א:ג׳ »

1 חולין פתח ↗

עוֹרֵב וְתוּ לָא? וְהָתַנְיָא: ״עוֹרֵב״ – זֶה עוֹרֵב, ״לְמִינוֹ״ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְהָבִיא אֶת הַזַּרְזִיר. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא אַנְשֵׁי כְּפַר תְּמַרְתָּא שֶׁבִּיהוּדָה הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן זֶפֶק! אָמַר לָהֶם: אַף הֵן עֲתִידִין לִיתֵּן אֶת הַדִּין.

2 מהר"ם שיף על חולין פתח ↗

ברש"י בד"ה מפני שיש להן זפק ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ובסמוך כתב דעורבין דורסין מזה סימני טהרה שבעורב קורקבנו נקלף ואצבע יתירה ולדבר אחר אצבע יתירה וזפק וא"כ פליג הד"א בסימני עורב אבל לתוס' לא משמע להו דפליגי שהקשו דמשכחת כולהו סימני טהרה בעורב ומיניו:

2 הזרזיר - הוא אישטורני"ל:

3 מפני שיש לו זפק - ואין זה מאותן שני סימנים שבעורב ומ"מ אין לו אלא שנים ולרבי אליעזר מפני שרגיל לשכון עם העורבים מחזיקו ממנו וכדתניא בהחובל ב"ק צב: רבי אליעזר אומר לא על חנם זרזיר הולך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו:

« רש"י על חולין ס״ב ע״א:א׳ רש"י על חולין ס״ב ע״א:ג׳ »