רש"י על חולין כ״ז א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ז ע״א:א׳ רש"י על חולין כ״ז ע״א:ד׳ »

1 חולין פתח ↗

גְּמָ׳ ״הַשּׁוֹחֵט״ – דִּיעֲבַד אִין, לְכַתְּחִלָּה לָא. שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה לְכִתְחִלָּה לָא? עַד כַּמָּה לִשְׁחוֹט וְלֵיזִיל? אִיבָּעֵית אֵימָא: אַאֶחָד בָּעוֹף, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אַרוּבּוֹ שֶׁל אֶחָד כָּמוֹהוּ.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה אאחד בעוף. דלמא לא אתי למיעבד רובא דחד. עי' לעיל כא ב בתד"ה ואינו מבדיל שכתבו בההיא דהעור והרוטב שהביאו דלא שייך למיגזר דלמא לא אתי למיעבד רובא היכי דליכא משום חייסא. וכש"כ לגזור כולי האי שנים אטו חד. ויותר הנל"פ דגזרו שנים אטו בהמה. וטעם דכולי סימנים ה"נ כדי שיצא הדם יפה עי' לקמן כט דאטו רובא ליכא למגזר לדעת התוס' שכתבתי ועמש"כ שם בע"ב בתד"ה למה:

1 גמ' השוחט - על כרחך דיעבד משמע הלכך קשיא לן ב' בבהמה לכתחלה לא סגי בהכי בתמיה:

2 אאחד בעוף - קאי השוחט דלכתחלה אצרכוה רבנן תרוייהו משום הרחקה לעבירה דלמא לא אתי למיעבד רובא דחד:

2 דור רביעי פתח ↗

א שיטת רש״י ז״ל דהא דבעי ב׳ סימנים בעוף לכתחלה לתירוץ קמא הוא רק הרחקה דרבנן, דחששו דלמא לא אתי למיעבד רובו דחד, אבל הא דלכתחלה בעינן סימן שלם ורק בדיעבד רובו של אחד כמוהו שבתירוץ בתרא, הוא דאורייתא לפיכך אתירוץ קמא דאאחד בעוף קאי, מפרש דעבד רבנן הרחקה ומפרש טעם ההרחקה, אבל אתירוץ בתרא דקאי על רובו של אחד כמהו, לא פירש מידי, וע״כ משום דס״ל דהא מדאורייתא בעינן לכתחלה סימן שלם, וכן הבין הרא״ש ז״ל לפרש דעת הרי״ף ז״ל, דפסק כלשנא בתרא ולא כקמא משום דהני חרי לישנא בדרבנן פליגי.

« רש"י על חולין כ״ז ע״א:א׳ רש"י על חולין כ״ז ע״א:ד׳ »