רש"י על חולין כ״ז א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין כ״ז ע״א:ב׳ רש"י על חולין כ״ז ע״א:ה׳ »

4 אָמַר רַב כָּהֲנָא: מִנַּיִן לִשְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִן הַצַּוָּאר? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר״, מִמָּקוֹם שֶׁשָּׁח חַטֵּהוּ. מִמַּאי דְּהַאי חַטֵּהוּ לִישָּׁנָא דְּדַכּוֹיֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״וְחִטֵּא אֶת הַבַּיִת״, וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר״.

פירוש רש"י על חולין כ״ז א:ד׳

4 מן הצואר - מן הגרון:

5 ששח - שכופף:

6 חטהו - הכשירהו לאכילה וטהרהו. לישנא אחרינא חטהו הוציא את דמו ונקהו. ולהאי לישנא גרסינן חטהו לישנא דדכויי הוא וללישנא קמא גרסינן דאכשורי הוא:

« רש"י על חולין כ״ז ע״א:ב׳ רש"י על חולין כ״ז ע״א:ה׳ »