רש"י על חולין קל״א א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קל״א ע״א:א׳ רש"י על חולין קל״א ע״א:ג׳ »

1 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה אם בחובו. שהיה חייב לו כו'. כצ"ל:

2 חולין פתח ↗

תָּא שְׁמַע: הֲרֵי שֶׁאָנְסוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ גׇּרְנוֹ, אִם בְּחוֹבוֹ – חַיָּיב לְעַשֵּׂר, אִם בְּאַנְפָּרוּת – פָּטוּר מִלְּעַשֵּׂר.

3 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

המפריש ערכו כו'. הנה מלשון הגמ' שם בחולין דף קל"ט ע"א משמע דלא חל על הערכין שום דבר ונ"מ דאם היה עני בשעה שהעריך ואחר כך העשיר והפריש ואח"כ העני דנידון בהשג יד ולא מטעם דחייב באחריות רק דאין זה הפרשה כלל וע' סנהדרין דף ט"ו גבי מתפיס מטלטלין ובאמת גבי פדיון הבן בבכורות דף נ"א דנקט שם רק חייב באחריותו ובבכורות דף י"ב ע"ב וע' תוס' בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה אבל דכ' דסד"א דר"ל דזקפה עליו במלוה וע' בחולין דף קל"א ע"א ברש"י דמבואר שם דבע"ח נוטלן בחובו וכן ראשית הגז וקשה אפילו אם נימא דמיירי בהך דגיטין דף ל' זה לא שייך כאן דשם יש עליהם שם הדבר קודם הנתינה רק דמצות הנתינה מקיים בזה אבל גבי ראשית הגז ופדיון הבן דכ"ז שלא נתן אין עליהם שם הדבר כלל מה שייך זה ועי' תוס' ב"ק דף ס"ו ע"א ד"ה עד ובתוספתא סוף חולין ע"ש ונ"ל דגבי פדיון יש נ"מ בין אם הוא פודה עצמו דאז הוה זה בגדר פריעת חוב ואף אז כ"ז שלא נתן נהי דחייב באחריות מ"מ שם פדיון יש עליו וע' תוס' ב"ק דף ע"ט ע"א ד"ה נתנו מה שאין כן גבי פדה"ב דזה הוה רק גדר מתנות כהונה וכ"ז שלא נתן אין עליו שם מתנות כהונה כלל ע' בקידושין דף כ"ט גבי מחלוקת דר"י ורבנן ולק' אבאר זה וע' בירושלמי פאה פ"ה ה"ב אך לא דמי לשם דשם יש שם עליו גם קודם אך מירושלמי ספ"ו דתרומות סה"א מוכח דגם כה"ג מהני זכיה ע"י אחר אך יש לדחות דשם לא שהנתינה מקדשתו רק מה שאינו נותן הוא חסרון ולכך היכא דלא בעי ליתן לא מעכב משא"כ כאן אך עי' רש"י בכורות דף מ"ז ע"ב ד"ה שהרי משמע דגם בפדה"ב כן אך יש לדחות דזה גופא הוה בגדר נתינה וע' ברש"י שם דף י"א ע"ב ד"ה משום ולקמן אאריך בזה וה"נ י"ל גבי ערכין ובסנהדרין דף ט"ו גבי מתפיס מטלטלין וגם י"ל לשיטת הירוש' דאין בערכין שעבוד מטלטלין מה"ת וכאן במתפיס משתעבדי מה"ת מטלטלי כמו קרקע ובעי שומא מה"ת וא"ש ואם כן י"ל דגם כאן גבי המפריש ערכו אע"ג דחולין הוא מכל מקום אסור לשנותו והוה גדר נדר ועיין במה דפליגי רבינו עם הראב"ד ז"ל בהלכות מעשרות פ"ב הט"ו גבי המפריש מקצת ובפ"ג ה"ז מהלכות תרומות ע"ש ועי' בערכין דף ו' ע"א גבי סלע זו לצדקה ובשם דף כ' ע"ב במה דאמר שם דמי שור עולה דחייב באחריות דמיו י"ל דר"ל שם אף דלא אמר עלי אך כיון דמיירי דלא אמר זה כ"ז שלא בא דמיו לקיום הנדר וזהו דר"ל שם חייב באחריות דמיו ואף דאח"כ קבע השור מ"מ כיון שלא נתקדש לא קים הנדר כלל ועי' בתוספתא כאן ה"ג דלא משמע כן ועי' במש"כ רבינו לק' פ"ז ה"ט והוא בתוספתא דתמורה פ"ג דאם אמר שור זה הקדש לאחר שלשים ושחטו בתוך ל' מותר אך בהנאה ולא באכילה ובתוספתא לא תני הכי והטעם משום דהוה כמו נדר וחלה עליו מקצת קדושה ונראה דכה"ג אם אח"כ הקדיש אותה לקדושה אחרת דחלה עליו כמבואר שם ובירושלמי פ"ג דקדושין מ"מ עובר על לאו דלא יקדיש כמבואר לקמן בהלכות תמורה פ"ד הי"א וי"ל דלקי דהא פעל ההקדש וע' בתמורה דף כ"ה ע"א ובערכין דף כ"ט וכן נ"ל דלמאי דקי"ל שם דף כ"ד ע"ב דבקדושה קלה אסור לשנויי גבי בכור ומוכח שם מדברי רש"י דבדיעבד מהני מ"מ עבר על לאו דלא יקדיש ולוקה ע' בבכורות דף ט"ו ע"ב גבי מהו שיתפיסן לכל זבח שירצה ע"ש בתוס' ד"ה מה דכתבו דאפילו למ"ד בהויתן הם קדושין אינו יכול לשנות ור"ל לקדושה גרועה אף דגבי בכור בזמן הזה מותר אף בקדושה גרועה שם הקדושה מחמת הדין וכאן מחמת גדר תורה מה שהקדיש את אמן ולכך אסור לשנות ועי' תוס' תמורה דף ל"א ע"ב ד"ה ולדם וע' מש"כ פסקי תוס' תמורה ר"פ כיצד דאף דיכול להערים זה רק בנדבה אבל אם היה חייב עולה לא יצא והוה כמו הך דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וע' רש"י תמורה דף י' ודף כ"ד דמבואר להיפך ובאמת י"ל דזהו כונת הגמ' פסחים דף מ"ז ע"ב שה ולא הבכור ע"ש בתוס' ור"ל כה"ג בעובר ועמש"כ רש"י מנחות דף ק"ח ע"ב ד"ה ודמיהם כו' דמוכח שם דיכול למוכרם אפילו למי שנתחייב עולה והדמים חולין מחמת דתמים לא תפיס ואין שייך כאן קנס דפסחים דף פ"ט ע"ב ועי' רש"י זבחים דף ע"א ע"ב ומשמע דיכול למכור כל א' בפ"ע ואמאי דלמא זהו העולה ולא יצא וצ"ל דכיון דמכל מקום הגדול שבהם גם כן קרב עולה יצאו שניהם ותחזור קרן לבעלים ועי' ב"ק דף ס"ו ע"ב בתוס' ד"ה דגזל ועי' בתמורה דף י"א ע"ב ובפסחים דף צ' דמוכח שם דלר"י הגלילי המוכר שלמיו קנה הלוקח לא ר"ל שאם הוא מחויב שלמים שיוצא בה רק דנפקא מינה שיאכל הבשר בתורת בעלים כעין הך דב"ק דף י"ג ע"ב וגבי פסח שאני די"ל דר"ל גם כן רק לענין מצות אכילה דיש בפסח גדר אכילה בלא מנויין כגון גידין הרכין להך מ"ד דפסחים דף פ"ד דאין נמנין עליהן וע' מש"כ רבינו בהלכות קרבן פסח פרק י' הל' י' ועמש"כ רבינו שם פ"ד הלכה ג' דנטמאו מקצתן לאחר זריקה זכו טהורים בחלקן של טמאים וזהו כונת רבינו בפרק ב' דהל' חמץ ומצה דאוכל מגופו של פסח ר"ל למעוטי הני דלא הוי מגופו של פסח ואוכל בה רק בתורת מצוה לא שיוצא בה ידי פסח ולכך כתב זה רק בה"ז דשם הוה עיקר מצות אכילת פסח ולבני חבורה משא"כ בה"ט דשם די אף בבשר הפסח וכמו גידין הרכין ול"ד גופו של פסח גם י"ל דהא דקי"ל דפסח אינו נאכל רק בחבורה אחת וגם מבעוד יום אסור גבי גידים הרכים לא שייך זה דזה לא הוי בגדר קרבן פסח וע' בפסחים דף ק"ז ע"ב גבי הא דשמש מטבל בבני מעים ור"ל כיון דקי"ל דאוכליהן לאו בר נש הוה כמו גידין הרכין דיכול לאכלם בחבורה אחרת ועי' בתוספתא פסחים פ"ז ופסחים דף פ"ד ע"ב דנמנין על מוח ע"ש וכן נ"מ לענין אחר חצות לראב"ע די"ל דזה לא בגדר פסח רק בגדר קדשים כיון דבזה אין יוצא ידי אכילת פסח וכמש"כ ובזה י"ל מה דסתרי אהדדי תוס' דפסחים ספ"ה ותוספתא דמגילה פ"ב לענין נותר דשם ר"ל אהני דאוכלו גם אחר חצות דאינו יוצא בהם ידי פסח ואם חשב סתם בשעת העבודה לאכול כזית לאחר חצות לא מיפסל ומשום שיש בפסח דברים שיכול לאכלן אחר חצות וע' בזבחים דף ל"ה ע"א וי"ל דזה הוה כמו אלל דשם דלא הוי מחשבה כלל וע"ש דף כ"ח ע"א גבי עור אליה ובביצה דף ז' ע"א גבי נבלת עוף טהור וא"כ ה"נ גבי הני דמים דהפריש אף דהם חולין מכל מקום אסור לשנותם וכמש"כ:

1 אם בחובו - שהיה חייב לו דבר קצוב ממון:

2 חייב לעשר - ממקום אחר וליתן לכהן שהרי הוא כמוכר:

3 ואם באנפרות - בהפסד ועל חנם פטור מלעשר. קתני מיהת אם בחובו חייב לעשר אלמא יש לו תובעין דאי לאו דינא הוא שישלם לו על כרחו מאי חיוב מצוה איכא הא לא פש גביה מידי:

« רש"י על חולין קל״א ע״א:א׳ רש"י על חולין קל״א ע״א:ג׳ »