רש"י על חולין קי״א ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין קי״א ע״ב:ו׳ רש"י על חולין קי״א ע״ב:ח׳ »

1 פרי מגדים על יורה דעה פתח ↗

ועתה אשובה אראה אשמור ציוני בתה"א ובקצר מפני שמעיין עמוק הוא. הנה בארוך צ"ד א' הביא פירש"י חולין קי"א דצנון בולע מטוח שע"פ הסכין ואח"כ הביא פי' ב' שמבליע אגב חורפא ואין מחוור כו' ועוד דאמאי אסור הצנון דהוה נ"ט בר נ"ט ע"כ פי' א' עיקר עכ"ל הנך רואה מש"ה דחה פי' ב' דהוה נ"ט בר נ"ט ושאר קושיות ולא דחי לה דאין מפליט בצונן מסכין ש"מ דמפליט ד"ח ודוחקא ואף שיש לדחות דה"ק דע"כ ליתא לפי' הב' משום שאר קושיות וא"כ אין לנו לומר כן בלא"ה דאין מפליט ד"ח בצונן הנה במ"ה כ' בפי' וז"ל ומה שהתיר לדוך בכלים של עובדי כוכבים ולחתוך צנון בסכין עובדי כוכבים ע"י הדחה א"כ קורט למה אסרו ע"כ משום בלוע שמפליט החריפות ועוד דא"כ למה נעיצה בעבודת כוכבים כו' אלא ד"ח צריך נעיצה לא הדחה בלבד ואלו סכין טריפה אמר מדיח ובכה"ב סכין ששחט צונן אמרי בעי הדחה הסכין עכ"ל הנך רואה שהשיג על בדק הבית במ"ש שם וז"ל דברים חריפין אין מפליטין כלל וסכין אסורה שמדיח ושוחט לכתחלה וכן צנון שחתכו אסור לאכול משום טיחה שעל הסכין משמע הא משום בלע לא ואף בסכין אוסר כה"ג מדכתב וכן משמע חד טעמא הוא ועוד דכתב השוחט בסכין אסורה שהדיחה מותר לכתחלה משמע אף של עובדי כוכבים ודאי דחום ביה"ש ודוחקא דמי לדוחקא וד"ח וכדבעינן למימר לקמן ומש"ה השיג עליו מקורט אלמא דמפליט אף בחנוני שמדיח יפה הסכין ועוד בעבודת כוכבים למה אמרו נעיצה י' פעמים ש"מ ד"ח מפליט אף צנון ואתרוג ובדפ"ב ב"ש וש"ר כתב דצנון שחתכו אסור לאוכלו לאו משום בלע אלא משום בעין ואנ"ט בר נ"ט מייתי לה משמע הא דאסורה אף בלע מפליט בצנון יע"ש ודוחק לומר דה"ק דאל תביא ראיה מצנון כו'. והברור ודאי כן הוא דמפליט ד"ח אף בצונן ע"י דוחקא. והרי אתה רואה שמביא בארוך ובקצר בית רביעי וש"א ראיה מקורט של חלתית לצנון דאוסר כולה אלמא דאין לחלק לדידיה בין צנון ובין חילתית דלא כמ"ש בתב"ש אות יו"ד. ובדף קכ"ד א"ב וקכ"ה כתב דנעיצה סגי אפי' לדבר חריף ומשמע וודאי התם דאף לצונן שאין חריף עכ"פ נעיצה בעינן ולא די בהדחה והקשה שם בד' קכ"ה מ"ש השוחט בסכין לחתוך צונן הדחה סגי תי' רת"ם דבלעה הסכין מרותח גמור ויש מי שתירץ דהתם תדיר כו' ובקכ"ד א' השיג הרא"ה עליו דמוכח מכאן דאין צונן חריף מפליט מסכין ובמ"ה כתב כבר גלינו דעתינו לעיל והיינו בדף צ"ד ושם מבואר דסובר דמפליט ואפ"ה די בנעיצה אלמא דסובר דנעיצה פולטת כ"ק מהסכין או כמו שאבאר לקמן. והנה לכאורה יראה סתירה בדברי הרשב"א דאלו בדף קכ"ד וקכ"ה יראה מפורש אף לצונן גמור בעי נעיצה ואלו בדף צ"ד ב' במ"ה כתב דאלמא דבר חריף נעיצה בעי דאל"כ ידיח וכדאמרינן סכין ששחט בה צונן הסכין בעי הדחה וסכין טריפה מדיח דמשמע מריהוט לשונו דוקא ד"ח בעי נעיצה אלא י"ל דה"ק דאם איתא למה נעיצה הוה לומר מדיח דודאי הדחה סר כל שומן כדמצינו בסכין ששחט וסכין טריפה אלא ודאי דליתא לדברי ב"ה וכל צונן לכתחלה בעי הסכין של עובדי כוכבים נעיצה ודיעבד אפשר דסגי בהדחה לסכין או הדחת צונן בעינן וצנון ושאר דברים חריפים אף דיעבד אוסר אם לא נעיצה דמפלטת קצת וד"ח מפליט מסכין ועיין במשמרת הבית ע"ג ב' וגם התב"ש העיר במקום ההוא בדף ע"ג יע"ש שוב ראיתי בתה"א דף ט"ו א"ב כתב דסכין ששחט טריפה די בהדחת סכין למר ולמר בהגעלה וסכין עובדי כוכבים בעי נעיצה מפני שבלעה רותח גמור א"נ תדיר: הנה יראה לומר דחום ביה"ש ודוחקא הוה כדבר חריף ודוחקא שכן משמע מכמה מקומות בתה"א וסברא נותנת כן והילכך ודאי סכין ששחט בה הרבה פעמים דצונן סגי בהדחה היינו בסתם צונן ולא לד"ח והא דסכין טריפה מדיח ושוחט היינו משום דבפ"א לא בלע כ"כ משום אין דוחק אותם קצת מפליטין ואף ד"ח כה"ג כן או אפשר דיש חילוק בין רותח גמור מאש או ע"י ביה"ש ולפ"ז המחבר בש"ע כאן שכתב שיפה ונעיצה וכתב לשון דיעבד משמע הא כל שלא נעצה אסור דיעבד וודאי הכין הוא דחום ודוחקא הוה כד"ח ומפליט כמו שפסק בסימן צ"ו בצנון ונעיצה מפלטת כ"ק ומש"ה ש"ד וכאמור וראיתי להפר"ח כאן באות ז' השיג על המחבר והביא ראיה מקורט ל"ל חורפא הא סתם חנוני אין נועץ ולדידי לא קשיא דודאי כן הוא אלא ד"ח מפליטין מסכין כל שנשתמש ע"י אש או תדיר וזהו עיקר איסורא דקורט ומש"ה הצריך כאן נעיצה להפליט אלא שהוא ז"ל הולך לשיטתיה באות ה' שהשיג על הש"ך והלך בדרך הב"ח ולענ"ד✍דהעיקר כשיטת הפרישה והש"ך באות מ"ו וכמו שאבאר שם על נכון:

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה מותר לאכלו. דצנון שבלע מן השמנונית כו'. כצ"ל:

1 וצנון שחתכו בסכין - אע"ג דאגב חורפיה דצנון איגר"ש בלע"ז הוא בולע משמנונית הסכין הקרוש עליו והוי האי צנון נתינת טעם ראשון שהרי בלע איסור ממש והוי כבשר:

2 מותר לאכלו - לאותו צנון בכותח שיש בו נסיובי דחלבא כדמפרש טעמא דכיון שבלע מן השמנונית דהיתרא בלע:

1 מחצית השקל על אורח חיים פתח ↗

ואפשר שאמרה לחומרא ר"ל דמן הדין ס"ל דסגי בהגעלה אלא ע"צ היותר טוב אמר לדוך קודם י"ט ומשום דהא דקי"ל דבדבר חריף לא אמרינן נ"ט בנ"ט מקורו מדברי רש"י בחולין דף קי"א דאמרי' צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכלו בכותח וכתב רש"י אף על גב דהוי נ"ט בנ"ט ותירץ משום דסתם סכין שמנונית קרוש ע"פ וליכא אלא חד טעם מהשמנונית לצנון עוד כתב משום חורפ' דצנון מחלי' ליה בעינא ור"ל אפילו הוי סכין מקונח מ"מ אע"ג דהוי נ"ט בנ"ט מ"מ הואיל וצנון חריף לא מקרי נ"ט בנ"ט א"כ לתירוץ קמא לא מהני חורפא ובעי' דוקא משום דשמנונית קרוש ע"פ וכן יש פוסקים דסבירא להו דאפילו בדבר חריף מהני נ"ט בנ"ט וניהו דאנן קי"ל כתי' בתרא דרש"י מ"מ עדיף לדוך הבשמים קודם י"ט דהוי עכ"פ נ"ט בנ"ט לפי' א' דרש"י והפוסקים דס"ל הכי. ומה שהביא ראיה מחביות שכר אע"ג דשם ליכא דבר חריף ושפיר מהני נ"ט בנ"ט מ"מ כיון דאין הכוונה במה שדך קודם י"ט אע"ג דכבר הגעיל וסגי בזה. היינו לעשות ע"צ היותר טוב עכ"פ לדעת הפוסקים כפי' א' של רש"י ולדידהו אין חילוק בין דבר חריף או לא:

« רש"י על חולין קי״א ע״ב:ו׳ רש"י על חולין קי״א ע״ב:ח׳ »