הפלאה על כתובות, הקדמה ס׳

1 ובזה מתורץ מה שהקשו התוספות בסנהדרין דף ז' ע"א ד"ה אלא על דברי תורה וכו' דהא אמרינן בשבת שתחלה שואלים אותו נשאת ונתת באמונה ואחר כך קבעת עתים לתורה. ויש לומר משום דאמרינן שם בראש השנה ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עוונות מחשיב בהדיה קשה כיון שהעבירו השי"ת למה חוזר וחושבו. ותו דכיון דהשי"ת יודע שיהיה רובא עוונות למה יעבירו תחלה והכל גלוי לפניו שיחזור ויחשב אותו. אך הענין הוא שהשי"ת מעביר עבירה ראשונה שהוא ביטול תורה ואין הבית דין דנין עליו שום עונש ודנין אותו לזכות שבודאי היה מקיים והיה לומד במחשבה. אבל אחר שרואין כבר דאיכא רובא עוונות יודעים הבית דין שלא היה מחשבתו בדברי תורה שאמרו חז"ל תורה בעידנא דעסיק בה מצלת מן החטא ואם היה תורתו בלבו לא היה מרבה עוונות. נמצא מתורץ קושיא הנ"ל דבתחלת דינו באמת היה על דברי תורה אלא שלא היה יכולים לדון על זה ודנוהו לזכות ושואלין נשאת ונתת באמונה. אבל כשרואין שלא נשא ונתן באמונה והרבה עוונות במעשיו מוכח שלא היה דעתו בלמודו שואלים אותו אם על כל פנים קבע עתים לתורה. ואפשר לכוין זה בדבריהם שם וזה לשונם ששואלים אותו תחלה על משא ומתן באמונה ומכל מקום יקבל דינו תחלה על דברי תורה. והכי דריש ליה לקרא תחלת גלוי דינו במה שנטשו מדברי תורה עד כאן לשון התוספות. ולפי מה שכתבנו הוא אינו מובן דלמה באמת כן הוא אם רוצים לדון על דברי תורה תחלה ישאלו אותו על דברי תורה תחלה. ותו מה זה גלוי דינו שכתבו התוספות ולפי מהב שכתבנו אתי שפיר דבאמת ראוי להקדים דברי תורה אלא שאין יכולים לידע אותו עד שדנין אותו תחלה על שאר עבירות וכיון שנודע ראוי לענוש אותו תחלה על דברי תורה וז"ש גלוי דינו שנתגלה עוונו. ויש להבין יותר הטעם מה שנענש תחלה על דברי תורה על פי הדברים הנ"ל דכבר כתבנו דצריך להבין הלא השי"ת יודע שהיה רובא עוונות ולמה מעבירו. אלא הענין דאיתא בסנהדרין דף צ"ב בדיני נפשות אין מחזירים לחובה ובדיני ממונות מחזירים בין לזכות בין לחובה. ומצינו במשנה כל המבטל תורה מעושר סופו לבטלה מעוני. וצריך להבין מה זה ענין שנענש בביטול תורה בממונו. ויש לומר על דרך שכתבנו דאי אפשר לדון אותו בדיני נפשות הואיל וכבר נידון לזכות בתחלת דינו אף שנתגלה עוונו אחר כך אין מחזירים לחוב ודנין אותו בדיני ממונות שמחזירים לחובה ונידון בעונו. נמצא מתורץ קושיא הנ"ל דכוונת הקב"ה במה שמעבירו להצילו מדיני נפשות שיצא לזכות ונידון בדיני ממונות. ומטעם זה יש לומר דנענש תחלה על דברי תורה כמו שכתבו התוספות משום דדינו בממון ואחר כך בשאר עבירות כמו שאמרו חז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ולכך דנין אותו תחלה שיענש בדיני ממונות. ועל פי זה פירשנו מה שאמר הכתוב אל תזכור לנו עוונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד. ולפי מה שכתבנו יש לומר עוונות ראשונים היינו ביטול תורה ראשית מדון שהעבירו השי"ת ואחר כך נתגלה ואנו שואלים שלא יזכרהו אף שאין לדון אלא בדיני ממונות הואיל ונצדק לזכות גם זה קשה עלינו מאוד כי כבר דלונו מאוד על כן יקדמונו רחמיך גם בזה: