הפלאה על כתובות י״ד

מהדורה: ספר הפלאה, למברג תר"כ

מפרשים:
1 פירש"י ד"ה והא נמי כדיעבד וכו לאוסרה על הארוס וכו'. נראה דס"ל דפליג ר' יהושע במדברת אפילו אומרת לא נבעלתי. וכבר כתבנו לעיל דרש"י ז"ל ס"ל הכי. אבל לפמ"ש התוס' לעיל דר"י מודה ביחוד בלבד אלא כשאומרת נבעלתי. והא דפריך לעיל מהא דאין אוסרין על היחוד היינו ע"כ כמ"ש התוס' לעיל ד"ה אין אוסרין וכו' דבספיקא אחת אסרינן לה ועל זה משני הש"ס מעלה עשו ביוחסין א"כ הרי להדיא דלבעלה מודה ר"י דלא אסרינן בספק אחד ולמה ליה למימר דהלכה כר"ג לענין ארוס הא אפילו ר' יהושע מודה בזה דלא אסרינן בחד ספיקא לבעל. ויש ליישב דלפי שיטת התוס' דמודה ר"י באומרת לא נבעלתי משום דהוי ספק ספיקא ע"כ הך דאין אפוטרופוס לעריות לאו רוב גמור הוא. דאל"ה לא הוי ליה ספק ספיקא כיון דאיכא תרי רובא ברוב פסולים ואין אפוטרופוס לעריות אלא דלא חשיב ליה מיגו דלא נבעלתי משום דהיא יריאה וכו' כמ"ש התוס' לעיל בד"ה השבתנו וכו'. א"כ הא דמקשה בש"ס לעיל מאין אוסרין על היחוד ומדמה ספק נבעלה לפסול לספיקא דיחוד היינו משום דר' יהושע אוסר אפילו ברוב כשרים לכ"ע ומדמה רוב כשרים לספיקא דיחוד. אבל ברוב פסולים מדינא אסור לר"י דלית ליה חזקה דבודקת ומזנה. ושפיר הוצרך לומר הכא בארוס דהוי רוב פסולין דהלכה כר"ג. וראיה לזה דהא ר"י יליף לעיל משבויה וקי"ל היכא דאיכא חששא דרצון כגון ע"י נפשות בסוף פרק ב' ומשבוי מלכות לקמן דף נ"א ע"ב אסורה אפילו לבעלה ישראל אע"ג דליכא מעלה דיוחסין וע"כ צ"ל לר"ג כדמשני לעיל בברייתא לזו יש עדים ולזו אין עדים וכמ"ש התוס' משום חזקה דבודקת ומזנה. אבל לר"י דלית ליה חזקה זו א"כ ברוב פסולין אסור מדינא ולא משום מעלה ביוחסין. ודוק:
2 שם בגמרא רמי ליה אביי לרבה וכו' אמר רבא דר' יהושע אדר"י קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא וכו'. צריך להבין באמת טעמא דרבה דמפרש משום בודקת ונשאת וע"כ טוענת ברי כמ"ש התוס' א"כ מ"ט דר"ג דפוסל באלמנת עיסה. ונראה דלפמ"ש לעיל דאפילו ברוב פסולין יש לומר דה"ל רובא להכשיר משום דסמוך מיעוטא לחזקה והוי ליה פלגא כמ"ש התוס' ד"ה מסייע ליה וכו' וכיון דאיכא נמי למימר דאיהי אזלה לגביה דה"ל קבוע כמ"ש לעיל הוי ליה רובא להכשיר. א"כ יש לומר לפי פי' התוס' באלמנת עיסה דהכא מיירי שנתערבו הרבה חללים במשפחה דה"ל רובא פסולין ואע"ג דאית לה חזקה דכשרות מ"מ רובא וחזקה רובא עדיף. ואין לומר דה"נ דכיון דה"ל קבוע כמ"ש תוס' לקמן דף ט"ו ע"א ד"ה דילמא וכו' כמחצה על מחצה דמי ואיכא נמי חזקה א"כ סמוך חזקה לפלגא והוי ליה רובא. יש לומר דס"ל לרבה כמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב ד"ה אסור וכו' וכן הבין הטור בדעת הרשב"א בי"ד סימן ק"י כמ"ש הב"ח דס"ל דלא הוי קבוע דאורייתא אלא בט' חנויות ואחת מוכרת בשר טריפה דידוע האיסור במקומו והספק מאיזה מהם לקח אבל אם יודע מאיזה מהן לקח והספק הוא בחנויות איזה מהן מוכרת בשר טריפה כיון שאין ידוע האיסור במקומו לא הוי קבוע. א"כ ה"נ כיון דהכא הפסול נתערב לא הוי קבוע וממילא אזלינן בתר רוב פסולים. אך כ"ז למאן דס"ל לעיל לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וכדמפרש רבה עצמו לעיל משום דבתה לית לה חזקה דכשרות אבל למאן דמכשיר בבתה אפילו ברוב פסולים כמ"ש לעיל ע"כ הטעם משום דאשה מזנה בודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל. א"כ יש לומר דרבה לשיטתיה דס"ל דדוקא בה מכשיר ר"ג משום חזקה דכשרות לא הוי קשיא ליה דר"ג אדר"ג כנ"ל אבל רבא ס"ל כמ"ד דמכשיר בבתה כדמשמע בקידושין דף ע"ד דאמר רבא הלכה כאבא שאול משמע דס"ל דאבא שאול מפרש דברי ר"ג דמכשיר בבתה וע"כ משום בודקת ומזנה שפיר קשיא ליה דר"ג אדר"ג ודוק:
3 ובזה מתורץ נמי דלא משני רבה דטעמה דר' יהושע משום דהוי ליה ס"ס כיון דמוקי ליה ברוב פסולים משום ר"ג. א"כ לא שייך ס"ס. ועוד יבואר לקמן דלרבה ע"כ בעיסה לא הוי ס"ס. וכ"ז לפי סברת רבה אבל באמת מסקנת הפוסקים דאפילו אין הספק קבוע ידוע במקומו אפ"ה ה"ל דין קבוע. וכן מוכח מהאי דנזיר דף י"ב דחשיב קבוע באומר צא וקדש לי אשה וכו' אע"ג דאין ידוע במקומו וכן בסוף פרק קמא דיבמות דמשני בדוכתא דקביעא לפירש"י שם. מ"מ יש לומר דרבה הוי סבר הכי והוא מוכרח לפי שיטתו דלא מצי לאוקמי טעמא דר"י משום ס"ס כמו שיבואר לקמן. ותו דלפמ"ש התוס' בנזיר שם ה"ל בכה"ג קבוע מדרבנן משא"כ הכא לקולא לא הוי קבוע לסברת רבה. ועיין בסמוך:
4 בגמרא הכא תרי ספיקא הלכך לר"ג וכו'. הנה הרשב"א ז""ל בתשובה סימן ת"א הכריח משמעתין דס"ס עדיף מרובא דהא ר' יהושע דפוסל ברוב כשרים אפילו בברי ומכשיר בס"ס ויליף מהכא דמהני ס"ס אפילו באתחזק איסורא כיון דעדיף מרובא ורובא עדיף מחזקה. והקשה עליו בספר פני יהושע דה"נ איכא רוב משפחה כשרים וה"ל ס"ס ורובא. ותו הקשה דהכא כיון דה"ל ס"ס ורובא אי נימא דס"ס ה"ל כרוב א"כ מ"ט דר"ג דהא מודה בתרי רובא. ונלענ"ד כ"ז אינו דהכא אינו מועיל רוב כשרים משום דה"ל קבוע ולא אמרו לעיל למיזל בתר רוב כשרים אלא בפירש אחד ובעל משא"כ הכא דלא שייך מרובא פריש משום דהדרא לניחותא כדאיתא בנזיר דף י"ב וכן כתבו התוס' דף ט"ו ד"ה דילמא אזלה וכו' ע"ש וה"נ בכל שעה שבא על אשה זו הדרא איסורא לניחותא ושפיר יליף הרשב"א דכיון דלעיל גבי ראוה שנבעלה ואזל לגבה דכל דפריש מרובא פריש ולא שייך בזה הדרא לניחותא כמ"ש התוס' שם ואפ"ה פוסל ר' יהושע והכא מכשיר בס"ס דקבוע. ועוד נראה דכיון דקי"ל בסימן ק"י כדעת הרא"ש דהא דפירש ממילא מותר דוקא כשידוע האיסור במקומו אבל כשאינו ידוע במקומו גזרינן שמא יקח מן הקבוע. א"כ ה"נ חיישינן דאזלה לגביה כיון שאינו ידוע הפסול במקומו משא"כ לעיל דמיירי בידוע הפסול במקומו שפיר שייך למיזל בתר רובא. ובזה מתורץ קושיות התוס' בספ"ק דיבמות דף י"ו ע"ב ד"ה בדוכתא וכו' דאי אזל איהו לגבה כל דפריש וכו' ולפמ"ש יש לומר דבדוכתא דקביעא כיון שאין יודעין איזהו פסול א"כ כיון דאין ידוע הפסול במקומו גזרינן דילמא אזלה איהי לגביה כדקי"ל דגזרינן שמא יקח מן הקבוע. משא"כ בדוכתא דלא קביעא. ולפ"ז המ"ל בנזיר שם דאפילו קדיש בשוקא גזרינן שמא יקדש אותה בביתה. אלא דעדיפא קאמר דאפילו קדיש בשוקא הדרא לניחותא. ובקן סתומה שם לא שייך למיגזר כלל שמא יקח מן הקבוע. ועמ"ש בסוף פרקין. ודוק:
5 עוד הקשה על הרשב"א דהא לר"ג אלימא ליה ברי מס"ס וכיון דעד אחד שאומר ברי לא מהני באתחזק איסורא כ"ש בס"ס. ולפמ"ש לעיל בסוגיא כ"ז אינו דהא דאלימא ליה ברי לר"ג היינו משום דאיכא בהדה חזקה דבודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל. תדע דא"כ נימא נמי דלר"ג עדיף ברי מרובא דהא בשמא אינו מכשיר אפילו ברוב כשרים ובברי מכשיר אפילו ברוב פסולים ונילף נמי דבשאר איסורים לא מהני רוב היכא דאתחזק איסורא. וזה בודאי אינו דהא קי"ל בנמצא הלך אחר הרוב אע"ג דאתחזק איסורא. וקי"ל דיבש ביבש בטל ברוב. ותו דהא מחמת רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן מוציאין הבהמה מחזקת שאינו זבוח וכאלה רבות. ותו דא"כ הוי ליה סברא הפוכה מדרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב ואפ"ה בברי ושמא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא ע"כ כמ"ש. גם מה שהקשה מסוף פרקין יבואר שם:
6 תוספות ד"ה אלמנת עיסה וכו'. ולהכי חשיב ליה ס"ס וכו'. הקשה הרשב"א בתשובה הנ"ל דהא ה"ל ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות. ונראה דאפשר לפרש כוונת התוס' דספק חלל שנתערב לא מיירי בספק שבגופו אלא ג"כ ע"י תערובות כגון שנתערב חלל במשפחה אחת ואח"כ נתערב ממשפחה זה במשפחה אחרת. ואין לומר דא"כ ה"ל תרי רובא ומכשיר ר"ג זה אינו חדא דלפמ"ש לא שייך כאן למיזל בתר רובא כיון דהדרא לניחותא הוי ליה קבוע. ותו דיש לומר דלא הוי רוב כשרים אף דליכא למימר נמי דמיירי ברוב פסולים דא"כ מ"ט דר' יהושע דחשיב ליה ס"ס מ"מ יש לומר שאין אנו יודעין כמה חללים נתערב אם מעט אם הרבה וממילא דה"ל ספק. וזה שכתבו התוס' או הרבה ספיקות חללים. ר"ל שאין אנו יודעין אם מעט אם הרבה. ותו נראה דאף שלא נתערב רק חלל אחד מ"מ בזמן מרובה כיון שלא נזהרו ממנו יכול להיות רוב המשפחה חללים על ידי זרעו שנתערבו זה עם זה וק"ל:
7 שם ד"ה ת"ר איזהו וכו' ולענין בת קתני וכו'. כבר כתב מהרש"א ובספר פני יהושע מפרש דבריו דאינו סותר מ"ש לעיל דבבת לכ"ע פסולה משום דהכא מיירי בטוענת ברי ומאן דפוסל בצווחה אע"ג דטוענת ברי פוסל ולפמ"ש התוס' לעיל דעיסה היינו שנתערב במשפחה ספק פסול דה"ל ס"ס צ"ל דאפילו ברי וס"ס לא מהני ולשיטת הרשב"א דס"ס עדיף מרובא מוכח מהכא דברי ורובא לא מהני וע"כ צ"ל דמאן דמכשיר לעיל אפילו בבתה היינו משום דאשה בודקת ומזנה. משא"כ בבת עיסה דלא שייך לגבי בתו חזקה דבודקת ונשאת כיון דאין אמה אומרת ברי לפנינו ולא כמ"ש לעיל דמשום ספיקא דאיהו אזל לגבה וחזקת היתר ה"ל רובא דהא חזינן הכי דאפילו ברי ורובא לא מהני. ודוחק לומר דכולהו תנאי דהך ברייתא דלא כהלכתא דקי"ל כר"ג דמתניתין. ותו דר' יוסי במתניתין דלקמן מוקי הש"ס כר"ג ולפ"ז לר' אלעזר ורבה דס"ל לעיל דאפילו מאן דמכשיר בה פוסל בבתה ולית להו חזקה דבודקת ומזנה אלא משום דבה ה"ל ברי ורובא כנ"ל ע"כ צ"ל דסתם עיסה אינו רק ספק אחד ולא ס"ס דהא ס"ס עדיף מרובא ובזה אתא שפיר טפי דלא משני רבה לעיל לר"י משום ס"ס דלפמ"ש ע"כ רבה מפרש דעיסה היינו ספק אחד ואין לתמוה מאי שנא דחזקה דבודקת ומזנה מועיל אפילו ברוב פסולים למאן דמכשיר לעיל בבתה וכן חזקה דבודקת ונשאת מועיל לרבה לר' יהושע אע"ג דלא מהני רובא וברי לר"י דאין כל החזקות שוין כמ"ש הפוסקים דהרי קי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב משום חזקת ממון. ותו דחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו מועיל אפילו להוציא אע"ג דאין רוב מועיל להוציא. ודוק:
8 ד"ה ולא משום וכו'. דלא פסיקא וכו'. לכאורה קשה הא דנקיט ולא משום עבדי מלכים. ובסוף פרק קמא דיבמות אמרינן דחשש עבדי שלמה הוא משום דעבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. וכיון דחיישינן שנתערב עבד בשפחה א"כ הולדות אסורין משום ממזרים. וקאמר שם ובסוף קידושין דהיינו כר"ע דס"ל מחייבי לאוין הולד ממזר. ולר"ע אף בעמוני ומואבי ומצרי ואדומי הוולדות ממזרים כיון דאין קידושין תופסים וה"ל הולד ממזר. א"כ מ"ט לא פסיקא ליה דהנקבות מותרין דהא כיון שנתערב עמוני ונשא בת ישראל הוולדות אסורין משום ממזרים. ואין לומר דלעולם דלא כר"ע ובפסולי כהונה מיירי דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד פסול לכהונה. זה אינו חדא דמשמע לקמן בסוגיא דבפסולי קהל מיירי. ותו דלדעת הרמב"ם הולד כשר לכהונה. ואין לומר דס"ל לעולם דלא כר"ע והחשש שמא הוא בעצמו עבד ופוסל בביאתו. והפירוש ברש"י ז"ל דנקט משום עבדי שלמה ר"ל דוגמא דעבדי שלמה ודוגמא דהורדוס. זה אינו חדא דהדרא קושיא לדוכתיה דלא פסיקא ליה בעבדים יותר מעמוני ומואבי כיון דוולדות כשרים. ומכ"ש לפמ"ש תוס' דמיירי בבת עיסה ע"כ דמיירי בדור שני ומשום דה"ל ממזר. ותו דחוק הדבר מאוד לומר שנתערב במשפחה ממזר וכיוצא בו. ואין אנו מכירין בו אם הוא זה שנתערב. או שהוא מן המשפחה ופשוט הדבר דמיירי לאחר כמה דורות ואין ידוע בתחלה אם זה מן זרע אותו שנתערב מן כמה דורות. ובזה נכון דלא פסיקא ליה שכתבו התוס' דלאחר שלשה דורות מותר במצרי. וא"כ אף שקורין אותו מצרי יכול להיות שכבר הוא לאחר שלשה דורות. או שכבר הפסיק נקבה עמונית בדורותיו. וא"כ קשה כיון דע"כ אתיא כר"ע אפילו בעמוני הולד ממזר. א"כ לעולם הם פסולים. וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' בקידושין דף ע"ה ע"ב ד"ה שאין ממזר וכו' דיש תנא דסבר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ולא סבר כר"ע. א"כ יש לומר דהך ברייתא אתיא כי האי תנא. אך אלולי דבריהם ז"ל היה נלענ"ד לפ"ז בפשטות דאדרבא יש לומר דאתיא כר"ע אלא דכיון דנקט ולא חשש ממזרים. א"כ אין צריך לומר עמוני ומצרי וכדומה כיון דמיירי דהספק הוא לאחר כמה דורות הרי הוא חשש ממזרות דנקט כבר. והא דנקט נתינים היינו משום דנתינים דוד גזר עליהם כמ"ש בר"פ אלו נערות וליכא איסור דאורייתא ולא הוי ממזר לר"ע דליכא ביה לאו והא דנקט עבדי שלמה היינו לאשמעינן הא גופא לר"ע דהוי ליה ממזר. דהא כבר הקשו התוס' בספ"ק דיבמות ובסוף קידושין שם דלר"ע גופיה יש לומר דלא ה"ל מנכרי ועבד ממזר כיון דאין בהן תפיסת קידושין לכ"ע ולא הוי ליה דומיא דאשת אב. ותו דבעבד ליכא לאו כלל לדעת הרמב"ם דלא תהיה קדישה אלא בבת ישראל המזומנת לזנות אלא לדעת התרגום כמבואר באה"ע סימן ט"ו ועמ"ש בחידושינו בס"ד. שפיר הוצרך לפרש עבדים משא"כ בחייבי לאוין גמורין הרי הם בכלל ממזר דנקט ודוק:
9 תוספות ד"ה כמאן וכו' וא"ת וכו' ואית לה מיגו וכו'. היינו לפמ"ש התוספות לעיל בדף י"ג ע"ב בד"ה השבתנו וכו' דהיינו באומרת נבעלתי לכשר דנאמנת במיגו לר"ג והיינו דקאמר לעיל השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת כלומר דאפילו לדבריך דלית לך סברא דבודקת ומזנה מ"מ במדברת תאומן במיגו ונ"מ לרבן גמליאל באומרת נאנסתי דלא שייך בודקת ומזנה. מ"מ נאמנת במיגו דלית ליה לר"ג סברא דאין אפטרופוס לעריות. וה"ה דהוי מצי למימר דנאמנת לומר נאנסתי וכשר היה במיגו דנבעלתי ברצון דאז נאמנת משום בודקת ומזנה לר"ג. ואפשר דאין זה מיגו דלא בעיא לשוייא נפשה רשיעא:
10 בא"ד דאפילו אם נאמר דהכא לא ראוה וכו'. אין להקשות דמנ"ל להש"ס באמת דמיירי בהכי דילמא בראוה שנאנסה. צ"ל דבראוה שנאנסה פסיקא להש"ס דלא מהני רוב כשרים. אע"ג דהוי ליה ברי ורובא לא מהני לר"ג כיון דלא שייך בודקת ומזנה. וכבר כתבנו לעיל דמוכח כן מברייתא דעיסה לעיל למאן דפוסל בבת עיסה אפילו בצויחה דה"ל ס"ס וברי וס"ס עדיפא מרובא כמ"ש הרשב"א בתשובה כנ"ל. כ"ש דרובא וברי לא מהני ורבי יוסי גופא קאמר לעיל שתוק ממזר כשר משמע דצוח פסול וה"ה בשתוק חלל דפוסל אפילו באומר ברי לפנינו דאל"ה כבר כתבו התוס' לעיל ד"ה ת"ר איזהו וכו' דר' יוסי פוסל אפילו באלמנת עיסה כ"ש בבת. ע"כ דרובא וברי לא מהני לר' יוסי. א"כ אי ס"ד דראוה שנאנסה לא מהני אפילו רוב כשרים וברי. ומזה נמי ראיה לדברי הרשב"א בתשובה דס"ס עדיף מרובא דלא כמ"ש בספר פני יהושע לעיל ואין להקשות דאכתי מנ"ל להש"ס דנהי דבבת עיסה ס"ל לר' יוסי דלא מהני ברי ורובא היינו משום דבת עיסה לית לה חזקה דכשרות משא"כ הכא. זה אינו דר' יוסי ס"ל בסוף קידושין דף ע"ה דכל שזרעו פסול אלמנתו פסולה. וע"ש דקאמר הש"ס שם בהדיא דה"ה לענין אלמנת עיסה אע"ג דאית לה חזקה דכשרות כל היכא דלא שייך חזקה דבודקת ומזנה. ודוק:
11 בא"ד דא"כ מאי מייתי ראיה מרב יהודה אמר שמואל וכו'. לכאורה אין כל כך קושיא דיש לומר דס"ל לרב יוסף כרב חנן אמר רב דהוראת שעה היתה ולדורות יש לומר דלא בעי אפילו חד רובא במקום דשייך חזקה דבודקת ומזנה. א"כ לעיל בדרב יוסף דשייך בודקת ומזנה מודה רב. גם לפמ"ש לעיל יש לומר דהוי התם נמי רובא להכשירה משום דיש לומר דאזלה לגביה ואיכא נמי חזקה כמ"ש לעיל באורך ואפילו אי מיירי שם לענין הולד מ"מ שייך בודקת ומזנה. גם מה שהקשו מהא דקאמר לעיל קשיא הלכתא אהלכתא אין כ"כ כך קושיא דשפיר יש לומר דאע"ג דהילכתא כרב באיסורי מ"מ הא דאמר אף בראשונה הוי ליה ממונא והלכתא כשמואל בדינא. ואין לדייק מלשון אף משמע דיותר סברא דהלכה כר"ג באחרונה. דזה אינו דנהי דלענין חזקה דממונא גרע ברישא טפי אפ"ה בסיפא איכא מעלה עשו ביוחסין. ויש לומר נמי דאחרונה עדיפא טפי. תדע דהא אליבא דאמת למאי דמשני ברישא משום דאיכא חזקה הרי מועיל לר"ג ברי וחזקה לאפוקי ממונא. וכבר כתבנו לעיל דהכא לענין יוחסין אינו מועיל ברי וחזקה אפילו ברוב כשרים אם לא דאיכא חזקה דבודקת ומזנה. והיינו דהוצרך לומר הלכה בבתרייתא ואף בראשונה ולא קאמר בראשונה וכ"ש באחרונה משום דלא כ"ש הוא דאיכא סברא לכאן ולכאן:
12 ומה שכתבו בתרוצם ומשני וכו' פירוש לעולם דלא טענה ברי וכו' וה"ה דהמ"ל בטוענת ברי ובראוה שנאנסה דלא שייך בודקת ומזנה דהכא בעינן אפילו לר"ג תרי רובא אלא דעדיפא קאמרי בטוענת שמא דלא שייך גם כן חזקה דבודקת ומזנה כמ"ש התוס' לעיל דף י"ד אפ"ה מועיל תרי רובא. ונראה דע"כ צ"ל כן. דהא קשה מה שכתבו התוס' דתרי רובא מהני לר"ג אפילו בשמא. וכבר כתבנו דס"ל לר' יוסי דברי ורובא לא מהני. א"כ צ"ל דרובא עדיף מברי א"כ למאי דס"ד לעיל דף י"ב ע"ב דהא דרב יהודה דשמואל הוא דס"ל דברי ושמא ברי עדיף והא שמואל ס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ דברי עדיף מרובא. וע"כ נצטרך לומר לפי ס"ד דר' יוסי כר' יהושע ס"ל ומיירי בברי ותרי רובא. א"כ ממילא רב דאמר הלכה כר' יוסי ס"ל כר' יהושע. והלכתא כרב באיסורי ומאי מקשה הלכתא אהלכתא. אבל לפי מה שכתבנו אתיא שפיר דבאמת אף אי ר' יוסי כר"ג ס"ל יש לומר דמיירי בברי ובראוה שנאנסה דלא שייך בודקת ומזנה דמודה ר"ג דאינה נאמנת אפילו בברי אלא בתרי רובא. ועיין מ"ש לעיל דף י"ב לתרץ קושיא זו דאף דרובא עדיף מברי מ"מ היכא דטוען שמא במידי דה"ל למידע גרע טובא. אך כבר כתבו התוס' שם דלמאי דבעי למימר. הא דר"י דשמואל הוא. ע"כ דלא אסיק אדעתיה לחלק בין הוי ליה למידע או לא. ודוק:
13 ומ"ש א"נ נוכל לפרש וכו' קשה לכאורה דאכתי אביי לעיל בעובדא דארוס וארוסתו למאי דלא ידע לפרש ולחלק בין לכתחלה לדיעבד אי אפשר לפרושי הכא לכתחלה ואכתי קשיא למה ליה לאביי להקשות ובהא כי לא וכו' תיפוק ליה דאין הלכה כשמואל דהלכה כרב באיסורא. וצ"ל לאביי כתירץ הראשון וק"ל:
14 אבל הא קשיא לי הא דקאמר בסמוך אבל פירש אחד מציפורי ובעל הולד שתוקי. ואמאי הא ולד כדיעבד דמי כדקאמר רב יוסף לעיל ודוחק לומר דמיירי בראוה שנאנסה. ויותר נראה דאפילו להאי תירוצא הא דקאמר הולד שתוקי היינו כדקאמר בפרק עשרה יוחסין מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו. א"כ שפיר קאמר הולד שתוקי עד שבודקין את אמו ואומרת ברי. ותרתי קמ"ל דלכתחלה בעינן תרי רובא אפילו בברי והיינו מתניתין. וקאמר רב ינאי עוד אבל פירש אחד מציפורי היינו דלענין הולד הוי דיעבד מ"מ בעינן תרי רובי עד שבודקין את אמו ותאמר ברי. ובזה נלע"ד נכון דהנה מצינו להרמב"ם והרא"ש דנחלקו דהרמב"ם ס"ל דלכתחלה בברי בענינן תרי רובא. והיינו תירוץ שני של התוס'. והרא"ש כתב דבדיעבד ושמא בעינן תרי רובא והיינו כתירוץ קמא של התוס' כל זה בש"ע אה"ע סימן ו' סעיף י"ז. גם מבואר שם סי"ח לדעת הרמב"ם דבדיעבד מהני תרי רובא אפילו בשמא. וקשה מנ"ל הא כיון דמפרש מתניתין לכתחלה תירוץ שני של התוס'. ולפמ"ש אתא שפיר דאפילו לתירוץ שני ע"כ צריך לפרש הא דפירש אחד מציפורי דמיירי לענין דיעבד ובשמא דבעינן תרי רובא ודוק: