הפלאה על כתובות ע״ז

מהדורה: ספר הפלאה, למברג תר"כ

מפרשים:
1 תוס' ד"ה סבורה הייתי וכו'. ביבמות דף ס"ד כתבו התוס' דרבינו גרשון ז"ל הוכיח מזה באמת דכופין להוציא אבל אין לה כתובה. לכאורה היה נראה לדעת הרמב"ם וסייעתו דס"ל בטענת מאיס עלי כופין אותו לגרש אלא שאין לה כתובה כמבואר לעיל דף ס"ג ע"ב א"כ לכאורה לא גרע הנהו משאר טוענת מאיס עלי ומ"ט דרבנן דפליגי אדר"מ וכן במתניתין דלעיל מ"ט דרבנן דפליגי אדרשב"ג אלא ודאי דלא פליגי אלא לענין כתובה דלר"מ וכן לרשב"ג יש להן כתובה אעפ"י שהתנה ויש לומר דלטעמייהו אזלי דשמעינן ליה לר"מ לעיל דף נ"ו ע"א דלא מהני מחילה בכתובה משום דס"ל דכתובה דאורייתא והמתנה על מה שכתוב בתורה ס"ל דתנאו בטל והיינו נמי טעמא דרשב"ג למאן דתנא היו דאמר לעיל דס"ל גם כן דיכולה לומר סבורה הייתי לקבל וכו' דשמעינן לעיל דף י' לרשב"ג דס"ל כתובה דאורייתא וס"ל נמי לקמן בריש פרק הכותב דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורבנן לטעמייהו דמהני מחילה לכתובה ואף דאשמעינן ליה לרבי יהודה דהוא סתם חכמים דרבי מאיר דס"ל לעיל דף נ"ו דכתובה דרבנן ועשו בה חיזוק דלא מהני בה מחילה מ"מ הא קאמר שם דבתחלת חופה מהני בה מחילה וכ"ש הכא שנישאת לו אדעתיה דהכי ועיין לעיל דף נ"ז ע"א שכתבנו שם דלר"מ מוכח דלא מהני מחילה בדאורייתא אפילו קודם הקידושין כדשמעינן ליה שם גבי המקדש על מנת שאין לך עלי שאר וכסות וכו' וכן מוכח לרשב"ג בר"פ הכותב דמוקי לה שם בכותב ועודה ארוסה ואפ"ה ס"ל לרשב"ג דתנאו בטל. ובזה היה נכון הא דקאמר לקמן בשלמא לרב אסי דרבנן קתני והקשו המפרשים דה"ל למיתני שניות דרבנן דכופין כמ"ש הרא"ש ע"ש ולפמ"ש ניחא דפליגי לענין כתובה ושניות אין להן כתובה כדאיתא לקמן ס"פ אלמנה מיהו מלשון המשנה מקבלת הוא ע"כ משמע דס"ל דאין כופין לגרש וצ"ל דגרע הכא מטוענת מאוס עלי דהתם הוא סנוי לה כמ"ש הרמב"ם דאינה כשבויה להיבעל למי שסנוי' לה אבל הנהו אף שאינה יכולה לסבול מ"מ אינו סנוי לה וכן משמע מהא דקאמר לעיל דף מ"ו ע"כ בבושת ופגם מסתברא דאביה הוי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין ופירש"י דאי בעי מסר לה מקדשה בביאה ואי נימא דכופין להוציא דהוי כטענת מאיס עלי כ"ש דאין רשות לאב לכופה להיבעל למי שסנוי לה ואפשר דאביה שאני דאל"כ תקשה לר"מ וכ"ש במוכה שחין דאפילו רבנן מודים דכופין אותו להוציא ואפ"ה אמר דבידו למוסרה למוכה שחין. וק"ל:
2 פירש"י ד"ה בשלמא וכו' בורסי קטן דהיינו מקמץ. לכאורה קשה דה"ל לפרש דמקמץ ה"ל בורסי גדול דה"ל לא זו אף זו כדרך התנא בכל מקום ולפי פירושו צ"ל דנקט זו ואצ"ל זו. וכן הקש' בספר שיטה מקובצת. ודוחק לומר דלרבנן דפליגי אדר"ט הוי ליה לא זו אף זו דהא רישא דמתניתין ד"ה היא דמיירי בסתם ולא פליגי אלא בהתנה כמ"ש הטור ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דאפילו אם נימא איפכא אפ"ה ה"ל למינקט סתם בורסי דמשמע בין גדול ובין קטן אלא נראה דהא דנקט בורסי גדול היינו דנ"מ לרבנן כשהיה בתחלה בורסי קטן והתנה ע"ז ואח"כ נעשה בורסי גדול כופין אותו להוציא והיינו דנקט בורסי גדול לרבותא דאם נעשה מבורסי קטן בורסי גדול אין ההפרש כל כך גרוע כמו אם נעשה בתחלה בורסי קטן ושפיר הוי לא זו אף זו. לפ"ז יש לומר דרב יהודה ס"ל דחכמים פליגי אפילו ברישא כדס"ל לעיל במתניתין דתנא רב יהודה נולדו אבל היה לא פליג רשב"ג דסברה וקבלה אע"ג דלא היה תנאי אפ"ה אמרינן דסברה וקיבלה וה"ה הכא לשיטתיה אזיל ודלא כסברת הטור א"כ לא שייך לומר בורסי קטן ובורסי גדול דהיינו ע"כ אם רוצה לשנות מקטון לגדול דכיון דס"ל דרישא דמתניתין ר"מ היא א"כ אינו מועיל התנה אפילו בבורסי קטן א"כ מאי אריא שרוצה להיות בורסי גדול הא יכולה לחזור אפילו על מה שהיה בורסי קטן וע"כ צריך לפרש דמקמץ הוא מלתא אחריתא וממילא דמתורץ קושית התוס' ד"ה אלא לרב יהודה וק"ל:
3 גמרא אזיל ר' אליעזר אמרה לשמעתתא וכו'. עמ"ש לעיל במתניתין דף ס"ד ע"ב:
4 תוס' ד"ה ליתני נשא אשה וכו' וא"ת וכו'. ונראה דהא דלא קשיא להו מברייתא זו על רב יהודה אמר שמואל. וכן הקשה התוס' ביבמות. יש לומר דס"ל הכא דאין קושיא מזה משום דמצי לאוקמי ברייתא זו בבאה מחמת טענה כדאיתא ביבמות דף ס"ה ע"ב. אבל על המקשה קשיא להו שפיר ובין כך ובין כך ה"ל למיתני. וע"ז תירצו דיש לומר דמפרש ברייתא כפשטא לענין פריה ורביה ויוציא לו משמע בזה דכופין. מיהו לכאורה קשה לר' יוחנן לפי האמת דס"ל בס"פ הבא על יבמתו דכופין בבאה מחמת טענה מ"ט דלא תני ליה דלא שייך שנויא דש"ס התם כי אמרה וכו' בשלמא לפי מאי דבעי למימר שם דר"י ס"ל כריב"ב דהיא נמי מפקדא אפריה ורביה מצי למימר כשנויא דש"ס הכא. א"נ דהוי דאורייתא דהא לא מצי מינסבא לבעל אחר משא"כ הוא שיכול לישא אשה אחרת כפירש"י ד"ה ליתני וכו'. אבל למאי דקאמר בבאה מחמת טענה דוקא ליתני וכן הקשו התוס' בריש פרקין ולולי דבריהם ז"ל נראה דיש לומר דמתניתין כריב"ב דהיא נמי מיפקדא אפריה ורביה וס"ל דכופין על פריה ורביה ומתרץ כשנויא דש"ס הכא. אי נמי דהוי דאורייתא כנ"ל ומ"ד דאין כופין משום פרי ורביה לא מוקי להברייתא בבאה מחמת טענה אלא כפשטא ויוציא לאו לשון כפיה כמ"ש התוס' הכא ובבאה מחמת טענה באמת אין כופין דלא כר' יוחנן ונראה דלהכי פסקו הפוסקים כרב תחליפא משום דקי"ל בבאה מחמת טענה דכופין ממילא מוכח מדלא תני במתניתין באה מחמת טענה. וצ"ל דמחמת פריה ורביה נמי כופין כרב תחליפא ומתניתין כריב"ב כנ"ל ולא הוי מחלוקת ואח"כ סתם כריב"ב משום דהוי בתרי מסכתות. וק"ל:
5 גמרא אם חן מעלה על לומדיה וכו'. יש לפרש ע"ד שאמר הכתוב ויראו כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך שכל אדם ששם הוי"ה נרשם במצחו המזיקין בדילין ממנו וזהו שאמר הכתוב ינחני במעגלי צדק למען שמו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי ר"ל למען שמו שהוא עמדי לא אירא. ועל פי זה פירשתי במה שאמר במדרש וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו שכתב לו וי"ו במצחו. יש להבין מפני שבחטא קין שהוא הריגת הבל נסתלק ממנו ו' של הוי"ה דאיתא בכתבים דארבע מיתות בית דין הם נגד ארבע אותיות של שם הוי"ה. סקילה הוא כנגד י'. ושריפה נגד ה' ראשונה והרג נגד ו' של שם. וחנק נגד ה' אחרונה. נמצא כשנתחייב הרג פגם ונחסר מן השם וי"ו וזהו שאמר ומפניך אסתר לכך כתב שם ויו במצחו. ועל פי זה יש לפרש מה שאמר הכתוב צמאה נפשי לאלקים לא' חי מתי אבא ואראה פני אלקים יש לדקדק כפל השמות לאלקי' לאל חי הנה אמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים ועוד אמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף וכו' ושמעתי בשם הגאון המחבר ספר פני יהושע שענינו כי המזיקין נקראים בני רש"ף שהם באים מסמאל ונוקבים שהסם חציו בקדושה שם אל וסם הוא סם המות בגימטריא ת"פ נמצא סם ות"פ הוא בגימטריא רשף וכשעסקו בתורה שהוא בגיטריא תרי"א והוא שם אל שבו המהפך אותיות רשף לרחמים שרש"פ עם אל עולה בגימטריא תרי"א. ועל פי זה יש ליישב הפסוק גם כי אלך בגיא צלמות שגיא צלמות גי' תק"פ ואמר שלא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך שהתורה מהפך את השבט שהוא מדת הדין לרחמים. ויש עוד לרמז כי סם מתהפך בא"ת ב"ש ח"י ונעשה מסם חי ע"י שם אל ונקרא אל חי ושם אל חי במלואה אל"ף למ"ד ח"ת יו"ד עולה תרי"ג שהוא התורה כמו שאמרו חז"ל תורה צוה לנו משה הוא תרי"א עם אנכי ולא יהיה לך הוא תרי"ג ולכך העוסק בתורה לשמה נעשה לו סם חי וזה סוד יעקב שנקרא אל חי וכמ"ש חז"ל יעקב אבינו לא מת והוא ע"י עסק התורה כמו שהעידה עליו התורה בכמה מקומות ויעקב איש תם יושב אהלים והארכנו בזה מאוד בפירוש התורה בכמה מקומות וזה שאמר צמאה נפשי לאלקים לאל חי להיות נקרא אל חי שאז מאיר שמו י"ת בפניו ומזיקים בדילין ממנו וז"ש מתי אבא ואראה פני אלקים שאתראה בפני הכל בפני אלקים ואז יראו כי שם ה" נקרא וגו'. ועל פי זה פרשנו יתר המזמור באורך ואין כאן מקומו וזהו שאמרו את ה' אלקיך לרבות תלמידי חכמים שצריך לירא מן השם הנרשם בפניו והנה מעלת האהבה והחן הוא יתר על היראה שמתהפכין האויבים לאוהבים וכמ"ש חז"ל כל העוסק בתורה חוט של חסד משוך עליו שנאמר יומם יצוה ה' חסדו וגו' שבהיותו דבק בתורה ושם לילות כימים יזכה לאהבה וחן בעיני הכל וז"ש אילת אהבים אם חן מעלה שהוא אהבה כ"ש שבתחלה זוכה שהמזיקין יראים ממנו ואגוני מגיני וריב"ל בגודל האמנה החזקה שלו בתורה שלא עלה בלבו הפחד ביניהם לכך זכה להתהפך המות לחיים כנ"ל ובזה מובן מ"ש בסמוך רב חנינא בר פפא אייתי ס"ת וכו' ר"ל כיון שגם הוא קיים כל המצות וזכה לאילת אהביה ויעלת חן שלא בלבד שמתיראים ממנו אלא שמתהפכים לאוהבים וזהו דקאמר שושביניה הוי שאמרו בסנהדרין דף כ"ז אוהב זה שושביני וכו' והיה ראוי שנקרא אל חי ולא יטעום טעם מיתה והשיב לו שלא היה בטחונו חזק כל כך ומי איכרכית וכו':
6 שם מכריז אליהו פנו מקום פנו מקום וכו'. כתב מהרש"א ז"ל הא דכפיל פנו מקום שהצדיק נוטל מקומו וחלק של הרשע. נראה לפרש דכיון שהוא הגין על הרשע בעה"ז ונוטל חלק הצדיק בעה"ז. לכך הוא נוטל חלקו בעה"ב כמ"ש גבי אברהם עשרה דורות מאדם עד נח וכו' עד שהביא עליהם מי המבול. ועשרה דורות מנח עד אברהם וכו' עד שבא אברהם וקיבל שכר כולן ר"ל מפני שהוא הגין עליהם שלא היו כלין כדרך דור המבול. לכך לקח הוא שכר כולן. ובחידושי תורה כתבתי לפרש מה שאמר הכתוב כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. כי מה שהצדיק נוטל חלקו של רשע בגן עדן כמ"ש הכתוב ויד רשעים אל תנידני ופירש"י יד לשון חלק שלא תנידני מחלקו. אין זה עול ח"ו משום דקי"ל זה נהנה וזה לא חסר כופין. וכיון דאין הרשע יכול לבא לגן עדן מפני שהוא נופל לגיהנם לתקן פגמיו ועד שיתקן אינו יכול לבא בגן עדן ולמה לא ינתן להצדיק כיון שלא ינוח בו שבט הרשע בגן עדן שהוא גורל הצדיקים ע"כ לא ישלחו הצדיקים בעולתה חלקם. וכן בעה"ז כן. כמ"ש כל המעולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין. ר"ל שהצדיק די לו ומסתפק ולא נחשב בעיניו טובת העה"ז כמ"ש עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. נמצא אינו חסר במה שהרשעים נוטלין זכותו. וכן באברהם נוטלין זכותו בעה"ז והגין עליהם מפני שהיה מסתפק משלו כאמור וה' בירך את אברהם בכל וכמו שפירש"י גבי וכי יש לי כל. נמצא כל העולם ניצולין בזכותו. וכתבתי שם דמהאי טעמא כל העולם ניצולו בזכות אברהם חוץ ארץ סדום. מפני שאמרו חז"ל זה נהנה וזה לא חסר כגון זה כופין על מדת סדום נמצא סדום שלא היו מהנין לאחרים אפילו במקום שלא חסר להם. לכך מדה כנגד מדתם. מדת סדום לא ניצולו בזכות אברהם אף שלא חסר לו. וכיון דריב"ל הגין על הרשע לכך הכריז פנו מקום כפול על חלק הרשע כמ"ש מהרש"א ז"ל:
7 שם נראתה קשת בימיך וכו'. משום דהגין בזכותו שלא יבא מבול לעולם ויש לפרש בזה מ"ש בברכות על זאת יתפלל כל חסיד וגו' לעת מצוא זו מיתה וסיים הפסוק רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו לרמז על ר"י בן לוי שהגין בזכותו שלא יבא המבול לעולם ולא הוצרך למיתה ויש לומר דגם אליהו הגין בזכותו על המבול שהרי נמסר בידו מפתח של גשמים וע"ז שייך סיפא דקרא אתה סתר ליה וגו' ר"ל שהגין בעדו ונצרו מצר שהוא מלאך המות בשביל שהיה בוטח מאוד בזכות התורה שנקראת רנה כמ"ש חז"ל במקום רנה שם תהא תפלה שתציל ותפלט אותו אפילו כי מכרך בהו וסובבים אותו וזהו רני פלט תסובבני סלה:
8 פירש"י ד"ה אם כן לית אתה בר ליואי אין אתה ראוי וכו'. פי' אף דשמך בר ליואי אין אתה זה שהוכרז עליו אלא דאכתי יש לומר כיון דאיכא ע"כ אחר שהוכרז עליו מה שאל לו אם נראתה קשת בימיו הא בודאי לא נראה מחמת זכות הצדיק שהוכרז עליו. ודוחק לומר דשמא זהו רך בשנים היה ונראתה הקשת בימיך קודם שנולד זה שהוכרז עליו. ויותר נראה דהא דקאמר נראתה לאו דוקא נראת ממש אלא ר"ל אם אתה מצד מעשיך ראוי להיות נראה הקשת בימיך ובזה א"ש דהשיב הן. ר"ל מצדו היה ראוי שיראה ומה שלא נראה הוא מחמת צדיק אחר שלא רצה להחזיק טובה לעצמו. ומתורץ מה שנתקשה הט"ז בא"ח סימן תקס"ה דאיך אמר שקר ח"ו. אבל לפמ"ש א"ש:
9 שם דלא קיים אפילו אות אחת. יש לפרש על האותות שבתורה. כגון אות ברית. ואות תפילין. ואות שבת וי"ט. שלא שמר אחת מאותות האלה כראוי:
10 נשלמו חידושי פרק שביעי. בעזרת ה' רועי. בטוב עדיי משביעי. אליך ה' אשא עיני. הבינני וחכמני. חזקני ואמצני. עמוד לימיני. בפרק שמיני.
11 פרק האשה שנפלו