הפלאה על כתובות, הקדמה ט״ו

מהדורה: ספר הפלאה, למברג תר"כ

מפרשים:
1 ובחידושי התורה פרשת יתרו כתבתי לפרש מה שאמר הכתוב רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב. ופירש"י אפילו אחד חשוב לפני רב. ויש לדקדק דאחר זה כתב אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרץ בם לשון רבים ובמכילתא הובא בילקוט פרשת יתרו איתא רד העד בעם פן יהרסו פן ידחקו ונפל ממנו רב מלמד שניתן רשות לשלוחים לחבל. ד"א אפילו רב אחד מהם שיפול ה"ל ככולם שאחד מעכב על ידי כולם ע"כ. נראה להבין דבריו על פי פשוטו דצריך להבין תשובת השי"ת למשה ששאל לא יוכל העם לעלות כי אתה העדות בנו לאמור הגבל ההר ועיין פירש"י שנדחק לפרש בזה. ויש לומר דידוע כי מחנה ישראל היה שלשה פרסאות והנה בשעת קבלת התורה אי אפשר שיעמדו כולם יחד על הגבול של הר סיני ובודאי היו עומדים הרבה מהם זה אחר זה והנה העומדים אצל הגבול ודאי יהיו נזהרים שלא יכנסו לפנים אבל אותן שעמדו מאחוריהם זה אחר זה שאינם סמוך לגבול היה החשש שאם ידחקו זה את זה שהרי אין להם איסור שהם רחוקים מן הגבול ואז ידחקו לאותן הסמוכים לגבולים שבעל כרחם ידחו לתוך הגבול לכך אמר ונפל ממנו רב שאפילו אחד הסמוך יפול חשיב לפני רב אבל כל אותן שעומדים מאחוריו אין להם משפט מות שלא עברו את הגבול וזהו שאמר שלא ידחקו ושלא יהיה כתימה הרי השי"ת יודע מחשבות ואונס רחמנא פטריה הרי זה שבא לתוך הגבול אונס הוא שנדחה מן אותן שאחריו. על זה אמר מלמד שניתן רשות לשלוחים שכל מי שבא לתוך הגבול יחבל אותו והם אין מבחינים בין אונס לרצון. ובזה מובן דבתחלה כתב ונפל ממנו רב שלא היה האזהרה בתחלה אלא על העומד סמוך לגבול אבל אחר כך שהזהירן שיעמדו כל העדה כל אחד על מצבן שהעמידו משה ולא ידחקו זה את זה אם כן אם יזוזו ממקומם יעברו כל אחד על אזהרתו לכך כתיב העונש בלשון רבים: