הפלאה על כתובות ק׳ א:ד׳-ה׳

4 תוס' ד"ה אמר ר' נחמן וכו' וקשה לר"ת וכו'. לולי דבריהם יש לישב הגירסא. לפמ"ש לעיל בדף צ"ח ע"ב בפירש"י ד"ה כדתניא דמתניתין דאלמנה שמכרה וכו' מוקי ליה רב נחמן במכרה בזול או ביוקר שלא בטעות רק שזילזלה במכירה בכוונה כמו שהוכחנו לעיל. לפ"ז יש לומר דגם מתניתין דבית דין שפיחתו שתות נמי לא מיירי דוקא בטעות. אלא בין שטעו בין שזלזלו במכירה מדעת לטובת היתומים. וכן משמע הלשון דהש"ס דקאמר לא קשיא הא דטעו הא דלא טעו. משמע דקאי על ר"נ דהא דקאמר הלכה כדברי חכמים היינו בטעו. ומתניתין מיירי בכל ענין אפילו בלא טעו ובזה אמת דהלכה כרשב"ג. דאף שזילזלו במתכוין לטובת היתומים באמת כח בית דין יפה. ולפ"ז יש ליישב קושית התוס' דע"כ הא דקאמר שם היכא דאמר נפליג בשומא דביה דינא לא היינו דידעו שאין החלקים שווין ונתרצו דא"ל בטעות דסברו שאין בו אונאה א"כ אפילו אמרו נפלוג בשומא דבי דינא הא לא עדיף מאלו התנו בפירוש ע"מ שאין לך עלי אונאה דקי"ל דהתנאי בטל ויש לו עליו אונאה דה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה אע"כ צ"ל דאמרינן כיון שאמרונפלוג בשומא דבי דינא מסתמא ידעו שאין החלקין שווין. וה"ל כאמר יודע אני שיש בו אונאה ע"מ שאין לך עלי אונאה דמהני כדאיתא בח"מ סימן רכ"ז סעיף א'. א"כ בכה"ג בודאי כח בית דין יפה אם ויתרו מדעת. והא דלא אמרינן שהיה כוונתם אם יטעו בשתות מכוון דלא יהיה חוזר האונאה אלא יתבטל המקח כדין בית דין שטעו דזה לא שכיח שיהיה הטעות שתות ממש מכוון. אך לפמ"ש התוס' לעיל בסוף ד"ה רבא דבב"ד פחות משתות מחזיר אונאה. יש לומר דהיה כוונתם על פחות משתות שיחזור האונאה. אבל הא לא מתרצא אפילו לפי גירסתם דה"ל לחלק בפחות משתות והא דלא משני הך דהגדילו אין יכולים למחות מיירי דזילזלו במכירה. משום דלשון בוררים חלק יפה לא משמע הכי. ועוד דהא בל"ז כתבו התוס' דחדא מתרי טעמי נקט. וק"ל:

5 ועוד יש לומר והוא דיש לדקדק בלשון ר' נחמן שם דאמר האחים שחלקו ה"ה כלקוחות פחות משתות וכו' לכאורה הא דנקט ה"ה כלקוחות מיותר. ודוחק לומר דה"א דהוי כחליפין דאין בו אונאה דהא קי"ל בח"מ סימן רכ"ז דדוקא במחליף כלים בכלים. אבל במחליף פירות בפירות יש בו אונאה. ונראה ליישב דקמ"ל דלא נימא דכל אחד ה"ל לגבי חבירו מוכר בחלק שנטל חבירו. וגם לוקח בחלקו שנטל. וכיון דבאמת אם נחשוב כל חלק בפ"ע לא יהיה שתות דרך משל כגון שהקרקע שנפלו להם בירושה שוה י"ג דינר והיה ראוי שיטוב כ"א שוה שש ומחצה. וכיון שנטל אחד שוה שבעה בחלקו היה אונאה פחות משתות. וכן כשמכר השני לחבירו שוה שש בשבע ומחצה נמי היה אונאה פחות משתות אפ"ה אמרינן דה"ל כמקח אחד. ואין כאן מוכר ולוקח אלא מקח אחד הוא וכולן לקוחות לבד הם וכיון שטעה בשתות החלוקה בטילה. לפ"ז יש לומר דכשאמרו נפלוג בשומא דבי דינא כיון דלא הוי טעות בשומא של הקרקע שהרי בכל חלק היה טעות השומא פחות משתות. שזה היה שוה שש שמוהו בשש ומחצה. וכן השני שהיה קרקע שנטל שוה ז' ושמוהו בשש ומחצה וכ"ש לפמ"ש לעיל דהא דבטל כשטעו הבית דין. היינו משום דלא היה השומא כראוי. וה"ל כמכרו שלא בשומא. א"כ הכא דכל שומא ושומא היה בפחות משתות שפיר מהני. עוד יש לומר דהא דקאמר ה"ה כלקוחות. היינו משום דקי"ל דלעולם אזלינן בתר שתות מקח. משום דאדם נותן עיניו במקח. כדאיתא בהזהב דף מ"ט ע"ב ובח"מ סימן רכ"ז סעיף ד' נמצא אפילו יש אצל אחד יתר משתות אפ"ה ה"ל לגבי חבירו לפי מקחו פחות משתות. כגון שזה קיבל שוה חמש בשש דה"ל שתות מקח. משא"כ לגבי זה שלקח שוה שבע בשש. ה"ל לגבי מקחו פחות משתות אפ"ה אמרינן דשניהם הרי הם כלקוחות והוא מקח אחד כיון שבטל לגבי זה בטל נמי לגבי זה. אבל אם אמרו נפלוג בשומא דבי דינא מהני דכיון דגבי אחד הוי פחות משתות אמרינן מה כח בית דין יפה וקנה. וממילא דהשני אין לו אלא המותר. וצ"ע בזה לדינא בהני תרי אנפי שכתבנו מה הוא נקרא שתות גבי אחים שחלקו ודוק: ועיין מ"ש לקמן דף ק' ע"ב: