רש"י על חולין צ״ג א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין צ״ג ע״א:ה׳ רש"י על חולין צ״ג ע״א:ז׳ »

1 חולין פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: רֵישׁ מְעַיָּא בְּאַמְּתָא בָּעֵי גְּרִירָה, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין.

2 תועפות ראם פתח ↗

הקרב כו' ט"ס וצ"ל הכרס שקורין פנצא כו' כפרש"י חולין נ' ב' והכרס הקרוי פנצא כו' וכן הגיה השם חדש בנדפס ומשכ"ר כאן ונקרא טילא בלע"ז ליתא בנדפס אך כ"כ רש"י חולין מ"ט ב' ד"ה חלב. שחלב שעל הקרב שקורין טילא וכ"פ רש"י שם צ"ג א' ד"ה המסס. עיקר חלב המכסה את הקרב שקורין טיילא ושם ח' ב' ד"ה קרמא פרש"י קרום טילה ובזבחים פ"ה ב' פרש"י דוקין טיל הרי לנו דטילא הוא בלע"ז לכל דבר המכסה יהיה חלב או קרום בין עב בין דק ודלא כהת"ש סל"ט ס"ק כ"ו שכ' שם דטילא דק הוא דהא גם חלב המכסה את הקרב נקרא טיל"א בלע"ז וכ"כ בס' מאירת עינים להגאונים מפרשי הים סוף ענף ג' ס"ק כ"ג שהשיגו על הת"ש. והנה רבינו כתב כאן וחלב שע"ג הטחול שמחובר לקרב הוי מחלב המכסה את הקרב ואמרי' עליה בג"ה אסור מדאורייתא וחייבין עליו כרת ובאמת ד"ז כ' רבינו בסוף הסי' שכתב שם וקרום שעל דד הטחול פי' למעלה כו' ור"ל למש"כ כאן וא"כ יש להבין דברי רבינו שכתבן כאן ולא סמך על מה שיכתוב זה בסוף וביותר יפלא שלא כ' כאן גם הא דאר"י א"ש חולין צ"ג א' חלב שעל המסס ובה"כ אסורין וענוש עליו כרת וזהו חלב שעל הקרב ופרש"י שם אותו חלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס ובית הכוסות עכ"ל ואף שכ' רבינו ד"ז בסמוך מ"מ קשה מ"ט כ' החלב שע"ג הטחול כאן אע"ג שכתבו אח"ז ולא עשה כן בחלב שעל המסס ובה"כ והנראה לי מזה דדעת היראים כרבינו אפריה ב"ר יצחק בר פלוגתיה דרבינו יואל ב"ר יצחק הלוי בחלב שתחת הקרום הדבוק לכרס המובא ביו"ד סי' ס"ד ס"ט ועיין באו"ז הל' טריפות סי' תי"ג שהביא שם לשון רבינו אפרים בתשובתו לרבינו יואל וא' מראיותיו שם כ' בזה"ל ועוד קרום שעל הטחול אמרו שעל הדד אסור וענוש כרת ופי' רבינו שלמה מפני שהוא דבוק לחלב הכרס אלמא שחלב הדבוק לכרס אסור שאפילו קרום של טחול אסור בגינו עכ"ל ובהע"ש שאילתא ס"ח אות ד' כתב דזה ראיה שאין עליו תשובה עוד כ' שם רבינו אפרים שנית לרבינו יואל וז"ל אשר על כרחין הא דמרבה חלב שעל הדקין לאו מחלב המכסה מרבי אלא מכל חלב אשר על הקרב דדקין הסמוכין לכרס בריש מעיא באמתא קרויין קרב וכן שעל המסס ובה"כ נמי מפני שקרויין קרביים לא בעיא דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב איתרבו. אבל קיבה יש לה שם בפ"ע ואינה קרויה קרב כלל ומש"ה איצטריך לרבות חלב שלה דומיא דחלב המכסה הואיל ופרטו הכתוב מכלל כל חלב ופירש המכסה את הקרב. דומיא דהכי יש לך לרבות במק"א שאינן על הקרב כגון קיבה ודדמי לה אבל היכא דאיקרי קרב לא בעי תותב קרום ונקלף עכ"ל וא"כ רבינו הרא"ם דס"ל כרבינו אפרים דבכלל המכסה את הקרב הויא פריסה שמונח כמכסה והקרום שתחת המכסה והוא על חלב הנקלף וחלב שתחת הקרום הדבוק לכרס שפיר כ' אח"ז וחלב שע"ג הטחול כו' כראיית רבינו אפרים מזה שחלב הדבוק לכרס אסור ובמכוון לא כ' היראים כאן חלב שעל המסס ובה"כ דבהו לא בעינן דומיא דמכסה אלא מכל חלב אשר על הקרב איתרבו ומש"ה כתבן רבינו אח"כ אחר ואת כל החלב אשר על הקרב ולא בכאן. אולם היראים כאן כתב בסמוך בחלב שע"ג הדקין בזה"ל ויען שחלב שע"ג הקרב שקורין טילא מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב ומצריך ליה גרידא וכן פרש"י בחולין מ"ט ב' ברה"ע מפני שחלב שעל הקרב שקורין טילא מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל החלב ע"כ וכפמש"כ השבו"י ח"ג חלק יו"ד סי' ס"ו בכוונת רש"י וז"ל שם דהרגיש רש"י בזה, הדקין היוצאין מן הקיבה שהם רחוקים מן הקרב שהוא המסס ובה"כ מהיכי תיתי יהיה בכלל הרבוי לכך פרש"י מפני שחלב שעל הקרב וכו' מחובר בו לכך מרבינן מהאי פסוקא וזה מדוקדק מלשון רש"י לכל מעיין היטב בדבריו כו' דבאמת חלב גמור דאורייתא הוא ע"פ רבוי דקרא רק שנותן טעם דלמה מרבינן כן בכלל החלב הקרב עכ"ל כן יתפרש כוונת דברי היראים ואף דלפמש"כ רבינו אפרים דדקין הסמוכין לכרס בריש מעיא באמתא קרויין קרב א"כ אין לתמוה שוב מהיכי תיתי יהיה בכלל הרבוי ואת כל החלב אשר על הקרב מ"מ כ' היראים לרווחא דמילתא פרש"י ודלא כהפלתי בסי' ס"ד סק"ו שהביא שם דברי המרדכי שהוא דברי היראים והוכיח מדבריו דלכך ריש מעיא באמתא בעי גרירא כחמת התפשט החלב שעל הקרב ומתפשט בכל האמה ולא דלכך מרבינן מואת כל החלב אבל לא נ"מ בהתפשטותו כדברי השב יעקב וגם הוכיח הפלתי מזה דאינו אסור רק מה שלמעלה מן הקרום כיון דנתן גבול דאסור כפי התפשטותו והא למטה מקרום אינו מתפשט כלל ואינו בוקע חלוני קרום וכיון דאינו מתפשט מהיכי תיתי לאסור והיינו כדברי הרמ"א שם סעי' ט"ו שא"צ להסיר רק הקרום עם הדבוק בו שעל אורך אמות אלו אבל לא השומן הדבוק בטבחייא שתחתיו עיי"ש בפלתי. וכעת יצא ביאור זר זהב לאו"ה סי' כ' אות ט"ו וכ' שם להוכיח מד' האו"ז סי' הנ"ל שצריך לגרוד חלב ריש מעיא עד היסוד עיי"ש ובביאור תוס' העזרה להת"כ פ' ויקרא דיבורא דנדבא פי"ד תמצא ככל דברי הז"ז שכ' להשיג על המגיה במל"מ והז"ז לא ידע במי שקדמו, ורא"ג בשאלתות סי' ס"ח כ' וז"ל ריש מעיא באמתא בעי גרירה מ"ט תותב קרום ונקלף הוא עכ"ל וכ' התוס' העזרה לת"כ שם דר"ל דחשבינן ליה תותב לפי שיונק מחלב המכסה שהוא תותב אבל הדבר ברור שחלב הדקין בעצמו אינו תותב וכעדות רבינו אפרים במרדכי עכ"ל ובהע"ש שם אות ד' השיג עליו ועיי"ש שפי' קיצור דעת רבינו אפרים דבחלב הדקין יש שם ג"כ ג' חלבים אלו. חלב התותב. וקרום. והדבוק. והיינו דבעי גרידא ועיי"ש שביאר דעת השאלתות כרבינו יואל בר פלוגתי' דרבינו אפרים ובמחכ"ת אינו כן דמבואר באו"ז שם בתשובת רבינו אפרים לרבינו יואל שכתב שם דגם דעת השאלתות כוותי' דחלב הדבוק לכרס אסור וגם מבואר בדברי רבינו אפרים שם דבחלב הדקין לא בעינן תותב קרום ונקלף. והנה ראיתי בס' שונה הלכות ביאור לבה"ג שכ' שם ע"ד רבינו היראים שכ' וקי"ל כדברי שניהם לאיסור כו' ובחלב שעל הדקין קי"ל כר"ע כו' דלכאורה תמוה הא אף ר"י מודה בזה לר"ע כפרש"י חולין מ"ט ב' ד"ה תותב דבחלב שעל הדקין לא נחלקו ר"י ור"ע וביאר בס' הנ"ל כוונת דברי רבינו דר"ע ור' ישמעאל בחלב הדקין פליגי בהא דלר"י איסורן מצד עצמן שהרי קרום ונקלף הם ונפקי מקרא דהמכסה את הקרב ור"ע ס"ל דכיון דאין בהם תותב דחלב הדקין אינו תותב לגמרי אלא דוקא בראשן הוא תותב ואח"כ אינו אלא קרום ונקלף הרי לא נאסרו מקרא דהמכסה את הקרב אלא מרבויא דכל החלב ואין איסורן מחמת עצמן אלא מסבת היותן נוגעין בחלב אשר על הקרב וזש"א ר"י א"ש ריש מעיא באמתא בעי גרירה וזהו חלב שעל הדקין דהוא אתא לאשמעינן דהלכה כר"ע כהלכתיה וכטעמיה דחלב הדקין עד אמה אינו אסור מצד עצמו אלא מפני שדבוק לכרס שהוא חלב איסור ולכך נקט בעי גרירה כלומר כדין בשר כשר שנגע בחלב דבעי גרירה כדי קליפה ה"נ בעי גרירה ולא שהוא עצמו אסור מיני' וביה ולזה סיים וזהו חלב שעל הדקין ופירש"י שם שנחלקו בו ר"י ור"ע ור"ל כנ"ל דמ"ס דאיסורו מצד עצמו ומ"ס דאיסורו מצד אחרים ואתא רב יהודה לפסוק כר"ע דאין איסורו מצד עצמו אלא מפני שדבוק לכרס ובלע מחלב איסור ועיי"ש שכ' נ"מ לענין דינא דאם איסורו מעצמו היכא דנפל כזית תרבא בקדירה צריך לשער בס' כנגדו ולדברי האומר דאסור משום בליעת איסור אין אנו צריכין לשער ס' כנגד אותה חתיכה אלא כנגד מה שבלע דוקא וסגי בהכי עכ"ל והנה אף שבזה מיושב הצ"ע שבגליון הש"ס להגרעק"א חולין צ"ג א' סתירת פרש"י ז"ל אבל אין נראין לי דבריו בדעת רבינו היראים דהרא"ם כתב כאן בלשון הגמ' בעי גרידא ולא כ' גרירה כלשון הבה"ג והרא"ש ועיי"ש במעי"ט גם לפ"ד רבינו להקל אתא ולא להחמיר ואינו במשמע דברי היראים כ"א שפסק להחמיר בחלב שעל הדקין כר"ע ובאמת כן תמה הכנה"ג על הסמ"ג וסמ"ק ואו"ה שכתבו דפסקינן כר"ע להחמיר בחלב שעל הדקין והלא אף ר' ישמעאל מודה לו בזה והשם חדש כ' עמש"כ היראים בנדפס חלב שעל הדקין פי' שריבה אותו ר"ע מכל החלב דרצונו לומר ולא מק"ו וכ"כ התו"ה פ' ויקרא סי' קס"ח בביאור מש"כ רש"י בחולין צ"ג א' וזהו חלב שעל הדקין שנחלקו בו ר"י ור"ע באלו טריפות פי' שנחלקו אם מרבינן לי' מן כל או ידעינן לי' מכש"כ מחלב שעל הקיבה אבל לדינא לא נחלקו. ולפמש"כ הפלתי שם לחדש אי ר"י מודה בדקין או לא תליא בהנך ב' אוקימתות דחולין נ' א' דלמ"ד באקשתא פליגי א"כ חלב שעל הדקין מכש"כ אסור מן חלב שעל קיבה דקיבה אינו מחובר לחלב התותב כלל רק הכל נקלף משא"כ דקין מחובר בראשן לחלב תותב וא"כ פשיטא דאסיר אבל לאידך לישנא דאקשתא לכ"ע אסור ופרש"י דהוי תותב רק פליגי באייתרא י"ל בזה ס"ל לר' ישמעאל לאסור דהוא סמוך לאקשתא שהוא תותב והוא אבר אחד משא"כ לדקין אף שאדוק בתותב מ"מ שני אברים הם ולכך להך לישנא לר"י דמרבינן דאייתרא תו לא מרבינן חלב שעל הדקין וא"כ רבינו שכ' מקודם דבאייתרא פליגי מסתבר דר' ישמעאל פליג אדקין ושפיר אמר רבינו דאפ"ה הלכתא כר"ע להחמיר אך בתוס' העזרה שם צד ע"ו ב' דפוס ווילנא תר"ה דחה דברי הפלתי אלו עיי"ש. סוף דבר משכ"ר בדין ריש מעיא באמתא דבעי גרידא היינו דצריך גרידא לגמרי היינו הקרום ומה שתחתיו עד קרום הדקין ממש וזש"ר וחלב המכסה את הקרב הוא מתפשט על הדקין היינו מה שהוא על הקרום ומקום פשוטו אמר רב יהודה דבעי דקין גרידא היינו בסכין כל מה שתחת הקרום עד קרום הדקין ממש ושנה רבינו דבריו פעם שנית וכ' אח"כ ויען שחלב שע"ג הקרב כו' מתפשט על חלב הדקין הסמוכין לקיבה באמתא מש"ה מרבינן ליה מכל החלב אשר על הקרב אף שהוא רחוק מן הקרב ומצריך ליה גרידא מדכתיב ואת כל החלב אשר על הקרב והוא חלב גמור דאורייתא וכמו שכ' השבו"י כנ"ל.

2 גליון הש"ס פתח ↗

רש"י ד"ה וזהו וכו' באלו טרפות. וע"ש ברש"י ד"ה אף כל וצ"ע:

2 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

חלב שע"ג הדקין עד אמה לר' ישמעאל וכו' עפירש"י משמע ולא לר"ע והיינו לפי ברייתא קמייתא משמע למר ניחא לי' למדרש קרא אדקין ומר אקיבה אבל כדמייתי ברייתא שני' דמפרש לברייתא קמייתא דפלוגתתם בדמיון אי בעינן דומה לתותב או סגי בקרום ונקלף וכמ"ש בקרבן אהרן שוב ידעינן דמאן דמרבה קיבה כ"ש דקין ואין כאן מחלוקת בחלב שעל הדקין ומ"ש רש"י לקמן צ"ג יבואר לקמן אי"ה:

1 ריש מעיא - כשהדקין יוצאין מן הקבה צריך לגרר חלב שעליהן אורך אמה:

2 וזהו חלב שעל הדקין - שנחלקו בו רבי ישמעאל ורבי עקיבא באלו טרפות לעיל חולין דף מט::

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה וזהו חלב שעה"ד. שנחלקו בו רי"ש ור"ע. עמש"כ שם בס"ד:

2 הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

בזדון ועשו וכו'. הוריות ד' ב' יעו"ש. עיין מל"מ שחקר הרבה בהלכה ה' בענין חלב הקיבה יעו"ש. והנה מה שהקשה בסוגיא דחולין אמאי מייתי בברייתא קמייתא דרשא דכל ובברייתא שנייה לא מייתי דרשא דכל. ב' אמאי איפלגי זימני תניינא. ג' קושיית הראב"ד אמאי לא דריש ר' ישמעאל לאתויי חלב שעל הדקין יעו"ש היטב עיין ברמב"ן בחי' לחולין הקשה ל"ל לר"ע ור"י תרי קראי לכתוב רחמנא כל החלב אשר על הקרב ועוד לר"ע ל"ל קרא לאתויי חלב שע"ג הדקין הא תותב קרום ונקלף הוא ותירץ דאי כתב רחמנא חד קרא הו"א אותו חלב אסור אבל של מקום אחר אע"פ שהוא כיוצא בו שהוא תותב קרום ונקלף מותר להכי כתב רחמנא קרא אחרינא לרבוייא כל כיוצא בו בין לר"י בין לר"ע יעו"ש ובחי' הר"ן לחולין שם ביאר דבר זה באורך והוא דר"י ס"ל דאי לא כתב רחמנא אלא את החלב המכסה את הקרב לא הוי מיקרי חלב אלא ההוא בלבד הילכך כי כתב רחמנא רבוייא דכל החלב אשר על הקרב לא רבי אלא ההוא דדמי ליה בכל צד דהיינו חלב שעל הדקין ור"ע ס"ל דלההוא לא בעי ריבוייא אלא ודאי לרבות חלב שע"ג הקיבה אתי אע"ג דלא דמי ליה בכל צד ופרכינן ורמינהו את החלב המכסה את הקרב וכו' ולאו למימרא דמרישא דקרא מרבה ליה דהא לא כתיב הכי ריבוי כלל אלא משום דלא דריש מיניה מיעוטא כדדריש ר"ע וה"פ דכיון דכתיב מעיקרא את החלב המכסה את הקרב ומיניה בלחוד היה משמע לן כל דדמי ליה ואפ"ה כתב רחמנא ריבוייא בתריה דאת כל החלב וכו' ע"כ לרבות אפי' ההוא דלא דמי ליה לגמרי אתי והיינו חלב שע"ג הקיבה ור"ע ס"ל דאת החלב המכסה וכו' להוציא חלב שע"ג הקיבה אתי דאם איתא דמתסר כדקאמר ר"י לכתוב רחמנא כל החלב אשר על הקרב בלחוד דמחלב לחודיה הוה מרבינן כל דדמי ליה ומכל הוי מרבינן אע"ג דלא דמי ליה דהיינו חלב שע"ג הקיבה ולא הוה צריך למיכתב את החלב המכסה וכו' אלא להכי כתב רחמנא מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט כי היכי דלא תוקי ריבוייא אלא לההוא דדמי ליה לגמרי וגלי לך בהכי דאי לא כתב רחמנא אלא את החלב המכסה וכו' לא הוי משמע אלא ההוא לחודיה ור"י ס"ל דכל וחלב יתירי צריכי לרבות יעו"ש היטב. ולפ"ז מתורץ היטב קושיות של המל"מ דפליגי בתרתי קראי דלר"י דס"ל דמחלב המכסה ממעיט אפי' חלב שעל הדקין ולפ"ז כי אתי ריבוייא דואת כל החלב לחלב שעל הדקין אבל חלב שעל הקיבה שרי ולר"ע דס"ל דחלב המכסה הוא ג"כ חלב הדקין א"כ ואת כל חלב וכו' לרבות חלב שעל הקיבה והבן. ודע כי בנוסחא שלפנינו ורמינהי את החלב אשר על הקרב ר' שמעון אומר מה חלב המכסה וכו' והוגה שם על הגליון דכצ"ל ואת כל החלב אשר על הקרב ר' ישמעאל אומר מה חלב המכסה וכו' וכ"ה בילקוט שם בויקרא וכן משמע קצת בתוס' שם ד"ה להביא וכו' וכ"ה ברי"ף ועיי"ש ברש"א ומהר"ם רק מש"כ מהרש"א דבמרדכי הנוסחא כמו שהוא בילקוט המעיין שם יראה דליתא יעו"ש היטב. ובתו"כ ויקרא פרשה י"ד איתא וז"ל את כל החלב אשר על הקרב ר"י אומר להביא את החלב שעל הקיבה ר"ע אומר להביא את החלב שעל הדקים ואת שתי הכליות לא בעל כוליא אחת ולא בעל שלש ואת החלב שעליהן לא הבשר שעליהן אשר על הכסלים זה החלב שבין הפקוקלות דברי ר"ע ריה"ג אומר להביא את החלב שעל העוקץ ר"י אומר מה החלב המכסה את הקרב קרום נקלף אין לי אלא קרום נקלף ר"ע אומר מה החלב המכסה את הקרב תותב וקרום ונקלף אף אין לי אלא תותב וקרום נקלף עכ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ט דחולין יעו"ש רק שיש שם ט"ס וצ"ל כמו שהוא בתו"כ שם והנה התו"כ נשנית כמו המסקנא דחולין ומינה אין הכרע לפי הגי' איזו היא הנכונה יהיה איך שיהיה קושיות המל"מ מיושבים היטב וע"ע בהוריות ז' ב' ברש"י שם ויש לעיין קצת. תו הקשה המל"מ לפי מאי דקאמר דאקשתא כו"ע לא פליגי דאסור א"כ הו"ל לאוקמי כו"ע בחלב שע"ג הקיבה יעו"ש הנה גם המהר"ם שיף הרגיש בזה וכתב דאילו נקט באקשתא לא הוי ידעינן מינה חלב שעל הדקין דחלב שעל הדקין לא מיקרי תותב קרום ונקלף רק דהאיסור הוא משום שחלב הקרב מעורב בו יעו"ש היטב והנה הביאור תפס עליו מדברי רש"י שם יעו"ש בד"ה תותב וכו' יעו"ש היטב ועיין מש"כ לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הי"ח יעו"ש היטב ומש"כ לתמוה על רש"י שם בדף צ"ג א' יעו"ש אישתמיטתיה זה לבעל גליון הש"ס שם. ומש"כ להקשות על רמב"ן בפרשת ויקרא שכתב דלא תלי מידי איסור חלב בהקרבה לענ"ד נראה דכוונת רמב"ן דדבר שאינו נקרא חלב אע"פ שהוא קרב למזבח אינו נאסר כלל דלא מיקרי חלב אבל כל דמרבינן מאת כל החלב ומרבינן או חלב הקיבה לדמר או חלב הדקין למר א"כ נקרא זה ג"כ חלב א"כ שפיר נאסר לאכילה כיון דמתרבי בכלל כל חלב וכן נראה לענ"ד ברור למדקדק בלשונו הטהור ולפ"ז לק"מ גם אזלא לפ"ז מה שהקשה עליו מבה"ג וכ"ה בשאלתות פרשת ויקרא יעו"ש היטב שלשון אחד להם ובאמת אפי' לפי הבנתו של המל"מ ברמב"ן לק"מ מהא דהקשה מחולין ע"ה א' יעו"ש דהתם כיון דלאו חלב לענין איסור אכילה א"כ לא מיקרי חלב לענין הקרבה ויש לעיין היטב בזה. ודע דכל מש"כ על המל"מ יסוב ג"כ על מה שראיתי לבעל שונה הלכות בהל' חלב יעו"ש דאישתמיט מיניה כל מש"כ המל"מ ומש"כ בזה יעו"ש היטב ולא יכולתי להתאפק מלכתוב מה שראיתי שם דבר תמוה שהקשה על רש"י וז"ל ועוד קשה בפרש"י דכלל גדול מסר לנו דקרום ונקלף הוא דהחלב אינו אדוק והקרום נקלף ולבסוף כתב אבל חלב שע"ג הקיבה אינו תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק הרי דחלב הקיבה הוא אדוק וכיון שכן אין קרום ונקלף וא"כ איך כתב רש"י אף כל קרום ונקלף דהיינו חלב הקיבה היפך מש"כ אח"כ דאדוק הוא עכ"ל ולא ידעתי שיחתו דהא קרום ונקלף הוא קרום שעל החלב מלמעלה דזה הוא בקיבה ג"כ ותותב הוא שאינו אדוק מלמטה אצל הבשר רק הוא כשמלה הפרוש וחלב הקיבה מלמטה הוא אדוק לעור הקיבה ואינו נקלף משם אבל הקרום שלמעלה על החלב הוא נקלף שפיר וכ"ז פשוט וברור להמעיין ברש"י ז"ל וקושייתו לק"מ כלל ואפי' לפי דעת הטור שכתב ביו"ד סימן ס"ד דקרום ונקלף הוא קרום התחתון שמפסיק בין החלב והבשר יעו"ש היינו לדעת ר"ע אבל לדעת ר' ישמעאל מודה גם הוא לדעת רש"י דקאי על קרום העליון יעו"ש בט"ז סעיף ד' יעו"ש היטב סוף דבר דבריו נפלאו ממני ולא עמדתי על קושייתו כלל וע"ע לקמן במל"מ בד"ה עוד יש להביא ראיה וכו' יעו"ש. ודע שראיתי להמעדני יו"ט בפ"ז דחולין סימן ו' אות וא"ו שכתב וז"ל מפני שסמוכים לחלב מכאן כלומר מצד הזה של הקיבה ולשון רש"י כך הוא מפני שהחלב שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו והכתוב מרבהו בכללו מואת כל החלב אבל החלב שעל הקיבה לר' ישמעאל מותר ע"כ ולר"ע דאוסר שעל הקיבה הרי אינו אוסר שעל הדקין וכ"ז פי' אליבא דברייתא קמייתא אבל לפי ברייתא בתרייתא דהיא הצעה של משנה ואיפוך קמייתא לר"י תרווייהו אסירי שעל הקיבה לפי שהוא קרום ונקלף וכ"ש שעל הדקין שהוא תותב קרום ונקלף ולר"ע הקיבה שרי יעו"ש היטב והנה לפ"ז יש לקיים קצת דברי רש"י שבדף צ"ג א' דהוא כתב שם אליבא דברייתא קמייתא וכן דרכו של רש"י ז"ל לפרש כמה פעמים לפי הס"ד כידוע אף שי"ל היינו דוקא באותה הסוגיא עצמה הוא מפרש תחלה לפי הס"ד כדי שיובן המשך הסוגיא אבל כשמובא הדבר במקום אחר א"כ דרכו לפרש כפי המסקנא וטעם זה הוא ק"ל מ"מ י"ל כי לא מקפיד בזה ויש לעיין בזה בספרי בעלי הכללים והסוגיות ואי לא מסתפינא אמינא דהיה לפני רש"י ז"ל גירסת הבה"ג והשאלתות ונזכר כאן חלב הקיבה פלוגתא דר"י ור"ע וע"ז קאי רש"י ז"ל יעו"ש היטב והבן. וע"ע בספר כו"פ שם שכתב דאם חלב הדקין אסור או מותר תלוי בשני הלשונות דאם אמרינן דבאקשתא כו"ע לא פליגי דאסור יעו"ש א"כ י"ל דחלב הדקין שרי אבל אי נימא דבאקשתא פליגי א"כ י"ל דחלב הדקין אסור לר"י יעו"ש היטב ובזה יש מקום לדברי המהר"ם שיף הנ"ל יעו"ש ובהכי אתי שפיר גם דברי רש"י דו"ק ותשכח ובהכי אתי שפיר נמי קושיית המל"מ שהקשה אמאי לא כתב רבינו לעיל דחלב הדקין נקרבין לגבי המזבח יעו"ש היטב ובאמת בלא"ה לק"מ כיון דכתב חלב הקיבה נקרב א"כ כ"ש דחלב הדקין נקרבין אבל י"ל דא"כ הו"ל להזכיר דרבינו שהוא פוסק לא הו"ל לסמוך על כ"ש ועיי"ש מש"כ בזה והנה רציתי לקצר בזה כי כבר העירותי למבין מה שיש בזה לדעתי. מש"כ המל"מ דבהוריות ג' א' גרסינן חלב שעל הקרב עיי"ש בתוס' ד"ה הורו בי"ד וכו' יעו"ש היטב שכ"ה ג"כ בגירסתם ועיי"ש על הגליון מר"י ברלין שהגיה כן בש"ס ועיי"ש ז' ב'. ומש"כ עוד המל"מ להקשות על דעת התוס' דפסחים כ"א ב' בד"ה כל מקום וכו' וכ"ב וכ"ג ב' ד"ה מאי בינייהו וכו' מהך שכתבו התוס' חולין ק"כ א' ד"ה אלא וכו' יעו"ש היטב אמרתי לפרש דבריהם בענין שלא יקשה מידי דהנה בדף כ"א ב' הקשו לר' אבהו יהא הנהנה מחמץ בכרת דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה והרי נהנה בכלל ותירצו דכי כל אוכל מיירי באכילה גרידא אבל לא בהנאה אף לר' אבהו וכ"ש לחזקיה דפשיטא הוא דאין נכלל הנאה בזה וא"כ הנהנה בחמץ אין בו כרת לכו"ע רק לאו דלא יאכל חמץ וא"כ אתי שפיר דברי התוס' דחולין דבהנאת חמץ אין בו כרת רק לאו גרידא. וזה פשוט וברור לדעתי. והא דשם כ"ג ב' כוונתם בפשיטות לימא דאיכא בינייהו אם יש איסור לאו בהנאת חמץ שע"י תערובת דמרבינן לה מכל מחמצת לא תאכלו לרבי אבהו אסור בהנאה ולחזקיה יהא מותר בהנאה וכ"ת דלחזקיה נמי אסור בהנאה משום דגילוי מילתא הוא דתערובות חמץ הוא כחמץ גמור לענין אכילה וה"ה לענין הנאה דדינו כחמץ גמור זה אינו דא"כ כרת נמי ליחייב באוכל חמץ ע"י תערובות דכיון דמרבינן ליה שדינו כחמץ גמור א"כ לכל מילי דינו כחמץ גמור אף לענין כרת ובאמת מסקנא בפסחים מ"ג א' דעל תערובת חמץ אינו אלא בלאו. וכל כוונתם על אכילת תערובת חמץ אבל על הנאת חמץ שע"י תערובת מעולם לא הוקשה להם שיהיה בכרת כי גם הנהנה מחמץ גמור אין בו כרת דלא כתיב רק כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' והיינו אכילה ממש ולא הנאה ואע"ג דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה וא"כ י"ל דמכאן מוכח דאוכל תערובות חמץ בכרת י"ל דמזה לא מוכח דלא כתיב כל מחמצת רק האי כל מרבה אוכלים ולא נאכלים והא דמרבינן תערובת חמץ וחמץ נוקשה היינו מדכתיב כל מחמצת לא תאכלו כמבואר שם מ"ג א' ב' ולכן לא אסור רק באוכל תערובות חמץ ולא בנהנה לחזקיה והבן היטב ובגוף דברי התוס' דהתם עיין בצל"ח ובאור חדש שם מש"כ בזה ואני לא באתי רק ליישב דברי התוס' ממה שתמה עליהם במל"מ יעו"ש והבן סוף דבר דברי התוס' שרירין וקיימין. והעולה מזה לשיטת התוס' דבהנאת חמץ גמור לכו"ע אין בו כרת אבל לאו אית בו מיהת לכו"ע דכתיב לא יאכל חמץ ובכלל זה ההנאה ג"כ והנאת תערובת חמץ לר' אבהו אית ביה לאו דמרבינן ליה מכל מחמצת לא תאכלו ואיסור הנאה ג"כ בכלל ולחזקיה גם איסור לאו לית בה והבן היטב. גם מש"כ המל"מ להוכיח דחלב הקיבה והדקין אין בהם כרת מהא דפ"ז מהל' מאכלות אסורות יעו"ש היטב יש לדחות דהוא ג"כ בכלל חלב שעל הקרב ומינה מש"כ דעל כרחין אין חיוב כרת על החלב שעל הדקין משום דאין עונשין מן הדין יעו"ש לענ"ד דאינו כן דכיון דילפינן כל שהוא קרום ונקלף א"כ על כרחין בכלל זה ג"כ חלב שעל הדקין דהוא ג"כ קרום ונקלף וכי משום שהוא תותב מיגרע גרע ועד כאן לא אמרינן דאין עונשין מן הדין דוקא בדבר שאינו בא בפירוש מדבר המתרבה רק מק"ו אתי כמו בתו שיליף מבת בתו אבל כאן וכי חלב הקיבה מבואר בתורה הא בתורה כתיב כל החלב אשר על הקרב ומינה מרבינן כל חלב שהוא קרום ונקלף וכ"ש חלב הדקין והבן ועיין מנחות נ"ו ב' ובכורות ל"ג ב' ושבת קי"א א' אם על כורת חייב על נותק לא כ"ש יעו"ש והא אין עונשין מן הדין אלא ודאי כדאמרן והא דאיתא במכות ה' ב' ושם נסמן הא דאין עונשין מן הדין ילפינן מדצריך קרא על אחותו שהיא מאביו ואמו יעו"ש י"ל דהתם שאני כיון דבכתוב כתיב בהדיא בת אביו או בת אמו דמשמע דוקא שהיא בת אביו או בת אמו אבל לא שהיא מאביו ומאמו אע"פ שהוא כ"ש מ"מ אינו בהנך דכתיבי בהדיא לכן הוא בכלל אין עונשין מן הדין והבן היטב. ומצאתי בספר טעם המלך בפ"ב מהלכות שחיטה ה"א שהשיג על הפני יהושע בביצה שכתב דהא דחייבין בשאור מכ"ש דחמץ לא מיקרי זה עונשין מן הדין וכן מה שכתב השער המלך דהא דכה"ג חייב על גרושה מכ"ש דכהן הדיוט לא מיקרי זה מן הדין יעו"ש ובטעם המלך השיג עליהם מהא דאחותו יעו"ש ולענ"ד לא דמי כלל דהא שאור מקודם שנעשה שאור היה חמץ ונאסרה וא"כ שפיר י"ל וכי משום דנתחמץ טפי מיגרע גרע וכן בכה"ג בגרושה הא מקודם שנעשה כה"ג נאסר בגרושה וכי משום שנעשה כהן גדול ונתקדש טפי מיגרע גרע מה שאין כן באחותו בת אביו ובת אמו הא מעודה לא היתה בת אביו לחוד או בת אמה לחוד ואף דמן הסברא היא גרעה טפי וחמיר מבת אביו או מבת אמו לחוד מ"מ כיון שהוא דבר אחר א"כ שפיר מיקרי זה מן הדין והבן היטב בסברא זו ועיין תוס' יבמות ב' ב' בד"ה בתו וכו' יעו"ש היטב ובתוס' סנהדרין נ"ג ב' בד"ה השתא וכו' ומ"מ יש לעיין בזה והנה בשאלתות ובה"ג מבואר דכל חלב הקרב על המזבח חייבין עליו כרת יעו"ש והובא לעיל ועי' משבצות זהב סימן ס"ד ס"ק ה' יעו"ש היטב ודברי המל"מ בזה לכאורה אינם ברורים ודע דלסברת המל"מ דחלב דקין אין חייבין עליו כרת משום דהוא בא מן הדין א"כ יש ליישב דברי רש"י בחולין צ"ג א' שכתב דפליגי בחלב הדקין יעו"ש וי"ל דנפק"מ לענין חיוב כרת דלר"י דס"ל דאתי לרבות חלב הקיבה א"כ אין חייבין כרת על חלב הדקין דהוי מילתא שבא מן הדין משא"כ לר"ע דס"ל דאתי לרבות חלב הדקין א"כ י"ל דחייבין עליו כרת הן אמת לדבריו דס"ל דבשניהם אין חייבין כרת א"כ לא אתי שפיר אבל לסברא דכתב דאפי' אם נימא דחייבין על הקיבה אין חייבין על הדקין יעו"ש א"כ יש ליישב דברי רש"י שפיר והבן. ומש"כ המל"מ בשם מוהרי"ק לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת יעו"ש עיין ביבמות פ"ב א' קי"ט א' ובתה"ד סימן ר"נ יעו"ש ועיין בפמ"ג בפתיחה לטרפות יעו"ש היטב וע"ע משבצות זהב סימן מ"ח ס"ק א' מש"כ בזה ויש בזה אריכת דברים. גם מה שהאריך המל"מ להוכיח מהא דחולין מ"ט ב' דחלב הכרכשא טהור הוא יעו"ש י"ל דהתם קאי על חוץ מקום האיסור דאינו אסור אלא כאורך אמה וגם זהו לאו דוקא כמבואר בפוסקים שם דלא בעינן אורך אמה בצמצום אמנם דבריו טובים המה ומתוקים לעינים וע"ע לקמן במל"מ בד"ה והנה מקום וכו' יעו"ש היטב שוב ראיתי קצת ממש"כ בשפתי דעת סימן ס"ד ס"ק י"א יעו"ש היטב. והנה כ"ז נתתי את לבי להעיר קצת בכל דברי התשובה הזאת ולא באתי להעיר על כל פרט ופרט והרוצה לעמוד ברור בדינים הללו יעיר אזן לשמוע בלמודים מה שכתבו האחרונים ביו"ד סימן ס"ד וסימן מ"ו ומ"ח וירווה צמאונו.

« רש"י על חולין צ״ג ע״א:ה׳ רש"י על חולין צ״ג ע״א:ז׳ »