רש"י על חולין פ״ז א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין פ״ז ע״א:ז׳ רש"י על חולין פ״ז ע״א:ט׳ »

1 חולין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת אֲנִי לָךְ, לֹא מָצָא תְּשׁוּבָה אוֹיִבְךָ וְנָפַל מִן הַגָּג וָמֵת. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ שֶׁתִּסְעוֹד אֶצְלִי? אָמַר לוֹ: הֵן. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אַתָּה שׁוֹתֶה אוֹ אַרְבָּעִים זְהוּבִים אַתָּה נוֹטֵל? אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֲנִי שׁוֹתֶה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שָׁוֶה אַרְבָּעִים זְהוּבִים.

2 רש״ש פתח ↗

רש"י ד"ה ארבעים זהובים. שענה אחריהם אמן. בש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ד משמע דגריס שעונה וע"ש ג"כ ביאור כוונתו:

1 לבסוף אישתכח דלאו איהו הוא אלא צדוקי אחר הבא לבשרו על הראשון שעלה לגג ומת:

2 ארבעים זהובים - שכר ארבע ברכות שענה אחריהם אמן:

« רש"י על חולין פ״ז ע״א:ז׳ רש"י על חולין פ״ז ע״א:ט׳ »