רש"י על חולין ע״ג א

1 כחתוך דמי - והרי נוגעין זה בזה:

2 עד מקום מדה - שהוא עתיד לקיים ומה שעתיד לקוץ אין צריך טבילה דכקצוץ דמי:

3 חבורי אוכלין - שהן רכין אינו חשיב חבור וכמאן דמיפרתי דמו. ודאמרינן בעלמא פסחים דף פה. לרבינא חבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמו מהכא נפקא:

4 בשלמא לעולא - דאמר טעמא משום פרישה הוא:

5 היינו דקתני - מתני' חתכו דאי לא חתכו אין טמא משום דמגע סתרים הוא:

6 איידי דתנא רישא חתכו - ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור דדוקא חתכו קודם שחיטה דמשעה שנשחטה ונראית לטומאת אוכלין לא נגע הא לא חתכו טמא:

7 תנא סיפא חתכו - ובלא חתכו נמי טמא העובר:

8 מי מטמיא - דקתני בה תורת מגע:

9 מטמאה במוקדשין - מדרבנן:

10 אמרו לו הרבה מצלת כו' - לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה:

11 ואת האבר המדולדל בה - בשום בהמה שנחתך ממנו אבר ומעורה ותלוי במקצת דאמרי' בהעור והרוטב לקמן חולין דף קכז: האבר המדולדל בבהמה ונשחטה מטמאה טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות מדקתני הוכשרו בדמיה ואי נבלה מאי הכשר איכא למימר ואע"פ שאסורין באכילה כדקתני לקמן בשמעתין להביא האבר והבשר המדולדלים:

12 דבר שגופה - כלומר דין הוא שתטהרנו שהיא גופה:

13 כמחלוקת - באבר דעוברין:

14 כך מחלוקת באבר - המדולדל בבהמה דלרבי מאיר אין שחיטתו מטהרתו ולרבנן שחיטתו מטהרתו:

15 עושה ניפול - בשעת שחיטה הרי הוא כנופל ממנה ואין שחיטתו מועלת לו. ומשום לישנא דקרא דילפינן לקמן מיתה עושה ניפול נקט לה:

16 ניפול - גמר נפילה:

17 אליבא דרבנן - דבאבר דעובר מטהרי ובאבר המדולדל בה מטמאין:

18 בחזרה - כדאמר ר' יוחנן בריש פירקין לעיל חולין דף סח: אבר עצמו מותר באכילה אם החזיר: