רש"י על חולין ה׳ ב:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על חולין ה׳ ע״ב:ט׳ » « רש"י על חולין ו׳ ע״א:א׳

1 חולין פתח ↗

הֲדַר פָּשֵׁיט לְנַפְשֵׁיהּ: מִסְתַּבְּרָא דִּשְׁמִיעַ לְהוּ וְלָא קַבְּלוּהָ, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָא שְׁמִיעַ לְהוּ, וְאִי הֲוָה שְׁמִיעַ לְהוּ הֲווֹ מְקַבְּלִי לֵהּ, הֵיכִי מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא לְמֵיכַל אִיסּוּרָא? הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן, צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

2 חולין פתח ↗

3 דור רביעי פתח ↗

תוס׳ ד״ה צדיקים עצמן לא כ״ש הקשו מכמה עובדות שמצינו שנכשלו צדיקים בדבר עבירה ואר״י דדוקא במידי דאכילה שהוא גנאי לצדיק שאוכל דבר איסור משמרו הקב״ה אבל בשאר מילי לא עכת״ד התוס״. אולם מדברי רש״י ז״ל מוכח דלא ס״ל חילוק זה דהרי כתב ״שום דבר עון״ לא יארע לצדיק אבל לעומת זה מיישב רש״י ז״ל קושי׳ התוס׳ באופן אחר דז״ל רש״י ז״ל ״האיך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע״י שוגג שום דבר עון״ והאי שום שטן אין אנו יודעים מה הוא אבל רש״י ז״ל לקמן בדף הסמוך מפרש את עצמו בד״ה אפשר וז״ל אי איתא דגזרו חכמים על תערובות דמאי, מסתייע מלתא דיגרום עון וכו׳ עכ״ל הרי דהאי שטן עון הוא והכוונה עפ״י המשנה בפ״א דעבירה גוררת עבירה כי העבירה שעבר אדם נעשה לשטן לו להכשילו בעבירה אחרת וא״ת עבירה הראשונה האיך אתא לידי׳ דצדיק אם הקב״ה משמרו ע״ז תשוב שלא משמרין אותו אלא משגגה ולא מזדון שצריך לשמור את עצמו, אמור מעתה במקום שאנו מסופקים על מעשה שעשה הצדיק אם הוא מעשה איסור ולאו אדעתיה או שבעינו הוא היתר וכמו בכל הני עובדות שמביא כאן דר״י אכל משחיטת כותי ואנו מסופקים אי נכשל באיסור או לא חש לגזרה שגזר ר״ג וכן דר׳ אסי אכל ביצה המצומקת ביין אצל ע״ה ואנו מסופקים אי נכשל בדמאי ולאו אדעתיה או שלא גזרו על תערובות ולצד זה שנכשל באיסור צריכין לומר על כרחנו שהאי צדיק עבר תחלה על איזה עבירה בזדון הגם שרחוק הדבר מ״מ אינו מן הנמנע דהרי נאמר אין אדם צדיק בארץ שלא יחטא שהרי משה ואהרן חטאו ונענשו והאי חטא נעשה לשטן לו להכשילו בשוגג, ודאי יותר מסתבר לפשוט האי ספק ולומר דלא חש לגזרת ר״ג ולא גזרו על תערובות דמאי ממה שנאמר שעבר תחלה על עבירה במזיד אשר גרם לו השוגג, אבל במקום שאין לנטות ימין ושמאל ובודאי איסור נכשל ע״כ נאמר דעבר תחלה על עבירת מזיד, וכן תראה במעשה דר׳ ישמעאל שקרא והטה שהביאו התוס׳ דהרי בזה שאמר ר״י אני אקרא ולא אטה עבר עבירה בזדון שלא חש לאזהרת חכמים שגזרו שלא יקרא לאור הנר והאי עבירה עצמה היתה לשטן לו שלבסוף קרא והטה וע״ז אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו לא יקרא לאור הנר כי הודה ולא בוש דמחמת האי גזרה דרבנן שעבר עליה בא לידי הטיה וכן צריך לומר בכל הני עובדות שהביאו התוס׳ שמסתמא עבר תחלה על איזה מזיד שנעשה לשטן לו. ומה מאד מדוקדק לישנא דגמ׳ דקאמר ״היכי מסתייע מלתא״ דמשמע דלעולם אפשר דמסתייע כך אלא דמהיכי תיתי נאמר דנסתייע במקום דיש לומר דלא עבד איסורא. ועיין בפתיחה שכתבתי דרש״י ותוס׳ לשיטתייהו אזלו בפלוגתא זו ותרוה צמאנך ודו״ק.

4 חולין פתח ↗

5 חולין פתח ↗

1 והדר פשיט - ר' זירא לנפשיה:

2 מסתברא שמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע להו ואי שמיע להו הוו מקבלי לה:

3 היכי מסתייע מילתא למיכל כו' - היאך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע"י שוגג שום דבר עון:

4 השתא בהמתן של צדיקים - חמרא דר' פנחס בן יאיר לקמן:

5 אין הקב"ה מביא תקלה על ידן - שתאכל הבהמה דבר האסור לה:

רש"י על חולין ה׳ ע״ב:ט׳ » « רש"י על חולין ו׳ ע״א:א׳